כל המצות כולן עיקר חיובן בארץ, כמו שנאמר "אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ", שכבר הזכירו רז"ל כי מטרת עשותינו אותן בחוץ לארץ, הוא כדי שלא נשכחם כשנחזור לארץ, כמו שאמרו רז"ל על הפסוק "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" - אף לאחר שתגלו היו מצויינין במצות, הניחו תפילין עשו מזוזה, כדי שלא יהיו עליכם חדשים כשתחזרו לארץ. וכן הוא אומר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" (רבינו בחיי, דברים טו י).

כלומר, היות וממוגבלותיו של הגוף הגשמי הוא שישכח האדם כל דבר שאינו מרגיל עצמו בו, על כן מוטל על האדם לשַׁמֵּר את הרגילות בקיום מצוותיו יתברך אף בהיותו בגולה, בכדי שלא תשתכח עשייתן מישראל.

ומספר אפשרויות הן כיצד יחקק הזכרון בלב האדם. אם על ידי השינון והחזרה המתמדת, ואם על ידי מילתא דתמיהה הנחקקת עמוק בלבו של האדם, או כל דבר שחשוב הוא בעיני האדם ועל ידי כך זוכרהו. כך מוצאים אנו לחז"ל שאמרו (ברכות דף לא ע"א) "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו". כלומר, בעיני חכמינו אין חשוב יותר מדבר הלכה וכיון שכך אין לך זכרון חזק ועמוק יותר מהיפרדות בדבר הלכה.

כאשר רצה הקב"ה להזהיר את אהרן הכהן על איסור הכניסה בכל עת לקודש הקדשים, נאמר בתורה שהזהירו "אחרי מות שני בני אהרן". מסביר רש"י במשל, לחולה שציוהו הרופא לא לאכול מאכל מסויים, בא רופא נוסף וציוהו ציווי זה בתוספת אזהרה: שלא תמות כדרך שמת פלוני! ודאי הוא כי האזהרה שהוסיף הרופא על דבריו היא זו שמרתיעה את החולה מללכת בשרירות לבו. אכן, אותה אזהרה יש בה תועלת נוספת, שלא רק לאותה שעה יזכור את המוטל עליו, אלא שעל ידי פחדו ומוראו מתוצאות מעשיו יחקק הדבר במדעיו ולא ישכחנו לעולם.

בפרשתינו נאמר "זכור את אשר עשה לך עמלק". תמה על מצוה זו רבי צדוק הכהן מלובלין, מה יתן ומה יוסיף שנזכור את פעולתו הרעה של עמלק ואיזה ריוח מעשִׂי יש במצוה זו. והסביר את הענין במשל, למלך שהיה לו פרדס נפלא ובו פירות משובחים, טובים למאכל ותאוה לעינים. בא אוהבו של המלך אל תוך הפרדס, קטף מן הפירות ואף קיצץ והשחית את עציו. אף את כלבו של שומר הפרדס גירה בעצמו, עד שנשכו ופצעו. מאותו יום ואילך, כל אימת שהיה המלך חפץ לשוב ולהזהירו שלא יוסיף לקלקל ולהשחית, אבל לא רצה להזכיר לו את חטאו בפירוש, היה מזכירו ואומר לו: זכור נא את אשר עשה לך הכלב! ומתוך שנזכר בעונשו נזכר בחטאו והיה נשמר מחטוא למלכו.

גם הקדוש ברוך נהג עם בני ישראל בדרך זו. לדבר בגנותם של ישראל לא אבה, אולם מאידך היה רוצה להזהירם על הדבר לבַּל ישובו לכסלה עוד, על כן הזכירם את הרעה אשר עשה להם עמלק בהילחמו עמהם וברופפו בכך את פחדם שהיה מוטל עד אז על כל העמים, ומתוך כך נרמזו וידעו את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו לטוב להם.