ענייני הנאת עולם הזה נקראים בדברי רז"ל לכם, כנודע ממחלוקתם של רבי אליעזר ורבי יהושע: חציו לה' וחציו לכם. ועל פי כלל זה ביאר רבי חיים ויטאל פירוש הפסוק "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" (דברים יא טז), ללמד שהנאת העולם - אפילו בהיתר, צריכה לשמירה רבה, "פן יפתה לבבכם". וכוונת הענין הוא, שלכאורה פלא הוא, על מה עשה ה' ככה שיהיה אדם צריך לאכילה ושתיה ושאר הנאות העולם, עד שבלעדם אי אפשר לו לחיות על פני האדמה? וכתבו המקובלים טעם הדבר, לפי שבכל דבר טמונים ניצוצות וחיות אלוקית, ויש צורך לכל אדם להעלות הניצוצות הנוגעים לחלק נשמתו, על כן יש מאכל שיערב לאחד יותר מלזולתו כי מאכל זה וניצוצות אשר בו שייכים לחלקו. וכל אדם אין לו אלא את השייך לו משורשו - שורש נשמתו, כי בכל אשר יגיע ליד האדם, מכסף וזהב ואבנים טובות ומאכל ומשקה ומלבושים ובגדי כבוד - כולם הם שלו ממש, שיש בהם ניצוצי קדושה משורש נשמתו, וכולם נתחברו ובאו אליו בכדי לעלות אתו עמו אל הקודש פנימה בעת השתמשותו בהם לעבודת קונו.

על פי זה פירש הבעש"ט דברי הפסוק (תהלים קז ה) "רעבים גם צמאים", כלומר: למה עשה ה' ככה שיהיו בני אדם רעבים גם צמאים? הלא הוא על כי "נפשם בהם תתעטף", מפני שבכל ענייני העולם מעוטפים ניצוצי קדושה השייכים לחלקי נפשותם. יתירה מזאת: "נפשם בהם תתעטף", פירושו שנפשות העשוקים האלה הטמונים בעומק המאכל, חפיצים להתעטף ולהתחבר במעשהו הטוב של האדם, בברכתו ובאכילתו להגביר כוחו לעבודתו יתברך - בכדי שיעלו עמו.

לזה צריך האדם לכוין בתענוגיו באכילה ושתיה וכיוצא, להעלות ניצוצי הקדושה הצפונים במאכל ומשתה ההוא, ועל ידי אכילתו בקדושה מעלה אותם מעומק תחתיות, וגם יתווספו בנשמתו הניצוצות הללו, ויתרבה תוקפו בעבודת ה'. שונה ממנו הוא מי שעוסק בעניינים האלו רק בכדי למלאות תאותו, כי בו תתדבק רק גשמיות המאכל, ויתגבר עליו היצר הרע ביותר.

וכל כך גדולה השפעת האוכל על האדם, עד שמוצאים אנו בגמרא מעשה נורא (ברכות כט ע"א) ביוחנן כהן גדול ששמש בכהונה גדולה שמונים שנים ולבסוף נעשה צדוקי. שמבואר על זה בכתבי האר"י כי דבר זה נגרם לו על ידי ניצוצי מאכל מסויים שאכל.

בפרשתינו נאמר (דברים פרק ח פסוק ג) "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם - כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". ובדבר זה נתלבטו רבים וטובים, כיצד יתכן שקיום הנפש בגוף יהיה על ידי אכילה, שבאם לא יאכל ימות ברעב ותצא נשמתו ממנו, הלא האכילה היא גשמית וכיצד תשפיע על הנשמה שהיא רוחנית?

אבל הענין הוא שכל דבר שבעולם שני פנים לו: הרוחני והגשמי, הגוף והנשמה. הגוף הוא החלק הנראה לעינים והנשמה הינָה החלק הנסתר שבדבר, הפנימיות שבו. מכאן יובן ענין קיום נשמת האדם והיאחזותה בגופו על ידי המאכל, לפי שהחלק הרוחני אשר בו, ניצוצי הקדושה המחיים אותו, נותנים הם למאכל את חיותו והם הינם המזון הרוחני לנשמה הרוחנית, ועל ידי הכח האלוקי שבלחם מתפרנסת הנשמה אשר בקרבו.