ים המלח עולה לכותרות במחזוריות קבועה. מבקר המדינה מאשים את הרשויות השונות שאינן עושות מאומה לעצירת תהליך ההתייבשות של הים ולמניעת הווצרותם של בולענים המסכנים את הנופשים והמטיילים באזור. המבקר מאשים - והשיירה עוברת. השובע עלה ים המלח לכותרות, לאחר שמד"א פרסם את נתוני מקרי הטביעה ומהם עלתה המסקנה, כי חמישית ממקרי הטביעות בישראל מתרכזת דווקא בים המלח. ים המוות.

מי שנוסע לאורך כביש 90 לאורכו של ים המלח, לא תמיד מרגיש ולא תמיד מודע לתהליכים העוברים על האזור, והתהליכים הם בכל התחומים. בטבע, בנוף, בחיי הבר, בצמחים ובאתרי התיירות ובמלונות.

שני התהליכים העיקריים שהם התייבשות הים והווצרות הבולענים, נכרים הטב לאורך חופי הים. קחו למשל את החוף הנפלא שהיה לנו ב"עין פשחה". מי עוד זוכר את החוף היפה, מעיינות נובעים לצידו, צמחיה, דגים  והמון חיים מסביב. היום זה "שמורת טבע" גן לאומי עינות צוקים. בריכות המים נמצאות, גם הדגים. מי הים רחקו למרחק של שני קילומטר!! מזרחה. וזאת לא רק בעיה אקולוגית. זאת גם בעיה בטחונית. כי הרי ים המלח אמור להוות גבול ימי בין ישראל ובין הממלכה האשמית – ירדן, וכשהגבול הופך להיות יבשתי מתמלא האזור בגדרות, בשלטי אזהרה ותנועה של כוחות ביטחון. בשנה שעברה. בעקבות סימני חדירה בגדר, התבצעו סריקות נרחבות, השמים הוארו בפצצות תאורה והנפלים שרפו חלק נכבד מהצמחיה באזור.

אשלגן, זרחן ופוספטים

יש הרבה דעות ושיטות בין הרוחצים המושבעים של ים המלח. יש ששמים את עיקר יהבם על השמש הקורנת בקרינה אולטרא-סגולית בעומק של 400 מטר מתחת לפני הים. יש ששמים את יהבם בסגולות המרפא שבמי הים המכילים מלחים וחומרים אורגניים נוספים כמו אשלגן, זרחן ופוספטים. יש שמניחים את הים והשמש ומשתכשכים בברכות הגופרית ועוטים על עור גופם מעטה שחור של "בוץ" מקומי שמקורו באזור קליה שבצפון ים המלח.

משום מה המלונות מרוכזים בחלקו הדרומי של ים המלח. מי שנוסע מירושלים למלון בים המלח, נוסע כשמונים קילומטר לכל אורכו של הים עד שמגיע לאזור המלונות. הסיבה? אולי בטחונית. הקרבה של החלק הצפוני ליישובים הפלסטינאים של מזרח ירושלים ואזור יריחו. אולי בגלל ריבוי הבולענים שנמצאים בעיקר במחצית הצפונית של הים, ואולי פשוט כי שם הניחו את התשתית הראשונה ולהקים תשתית חדשה באמצע המדבר זהו סיפור יקר כבר.

נירוונה, שרתון ונובוטל

המלונות היום מרוכזים בשני אזורים בדרום ים המלח. האזור הדרומי ביותר נמצא בשפך זוהר, שם נמצאים המלונות המוכרים לציבור החרדי כמו נירוונה, שרתון ונובוטל. (שאגב, כולם החליפו בעלים ושמות בשנתיים האחרונות) שם נמצא גם החוף הנפרד הקבוע של ים המלח. הקבוצה השניה שבה מספר רב יותר של מלונות, נמצאת כשני קילומטר צפונית משם. אלו מלונות של אזור נחל בוקק. שם המלונות המוכרים לציבור החרדי הם קיסר, דניאל וצל הרים הוותיק שבכולם. באזור הזה נמצאים גם מרכזי הקניות האזוריים. בין שני אזורי המלונות הללו יש כביש פנימי כשלצידו מסלול הליכה יפה המשמש את הנופשים.

בסיור שערכתי בחורף האחרון לאורכו של מסלול ההליכה. גיליתי לתדהמתי בולען חדש שהתהווה שם. זה ממש לא אופייני לאזור הזה. צילמתי ושלחתי לגופי איכות הסביבה.

המלון הראשון שהוקם לחופי ים המלח. היה מוטל קטן שנמצא דרומית למלונות של ימינו. למרגלות הר סדום, סמוך ונראה למערת סדום ולאשת לוט. המלונות של ימינו ממוקמים למרגלות מדבר יהודה. כי למרגלות הר סדום ובהר סדום עצמו, ישנם שינויים גיאולוגיים תמידים כסדרם, וגם התפוררות שכבות הר עקב המסת המלח ע"י מי גשמים ושינויי אקלים, המונעים פיתוח וקיום מבנים – במיוחד מבני תיירות במקום.

הסיבה לטביעה בים המלח, למרות העבודה שלא ניתן לשקוע במים השמנוניים גם אם ממש תנסו היא, שלרוב אנשים מועדים ונופלים על הקרקעית, גומעים כמויות גדולות של מים מלוחים והריאות לא שורדות. אז, בבגקשה, קצת זהירות, ותיהנו מהחיים!

[צלם]

[צלם]

[צלם]

[צלם]

[צלם]

[צלם]

[צלם]