•  "בזאת יבא אהרן אל הקדש" (פרק ט"ז פסוק ג')

פסוק זה מדבר על ביאת אהרן לקדש הקדשים ביום הכיפורים וככלל פרק זה עוסק בסדר עבודת יום הכיפורים.

א.

בספר חנוכת התורה הח' הביא מספר מאמר אברהם שבשנת ת"ח בפרוע פרעות בישראל (פרעות ת"ח ות"ט)  שהיו אז גזירות קשות ביותר (ובגינן יש מי שברך מיוחד לאחר יקום פורקן שתיקן בעל התוי"ט) אמרו רבים שגזירות אלו הינם חבלי משיח ובעוד שנתיים בשנת ת"י יגאלו ויבנה בית המקדש.

ותמכו דבריהם מהפסוק הזה שכן "בזאת" עולה לת"י ואז בבוא ת"י יבנה בית המקדש ו"יבא אהרן אל הקדש". וכך אמרו המקובלים שיהיה (עיי"ש שמותם שהיו גדולי המקובלים)

ובזוהר פ' תולדות דף קלט ע"ב למדו מהפסוק "בשנת היובל הזאת" שבשנת ה"זאת" "יהיו קיימין כל דיירי עפרא בקיומיהון" "כשישתלם הזא"ת שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא תשובו איש אל אחוזתו אל נשמתו שהיא אחוזתו ונחלתו".

ואמר הר"ר העשיל דהנה במסכת דנהדרין צח. איתא ששאל ריב"ל את המשיח מתי הוא יבוא, וענה לו המשיח שיבוא היום ולאחר אותו היום דיבר ריב"ל עם אליהו הנביא ואמר לו ששיקר בו שכן הוא לא הגיע באותו היום, וענה לו אליהו שכוונת המשיח הייתה לפסוק (תהלים צה, ז) "היום אם בקולו תשמעו" וכוונת המשיח הייתה לומר שהוא יבוא היום רק אם בקולו תשמעו.

והנה תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה והם במילים אחרות צו"ם קו"ל ממו"ן וכל אחד מהם עולה למנין קל"ו וזהו הפירוש של הפסוק "היום אם בקל"ו תשמעו" שאם תקיימו את הדברים האלו שהם במנין "ק(ו)לו" תגאלו היום.

ושלושת הדברים ביחד כלומר ג' פעמים קל"ו עולה למנין ת"ח והיינו שעל ידי ג' דברים האלו באמת יכלו להיגאל בשנת ת"ח.

וזהו הפסוק (תהלים כג, כד) "מאת ה' היתה זא"ת היא נפלאת בעינינו" שכן זא"ת הוא ת"ח והכוונה היא שמאת ה' היה שיהיה זמן מיוחד בשנת "זאת" אך היא נפלאת מעינינו היא מכוסה מאתנו לדעת אימתי תהיה באמת הגאולה שכן אחרי כל הרמזים אין אנו באמת יכולים לדעת מתי תהיה הגאולה ולמה רומז כל דבר.

ומשום כך "זה 'היום' עשה ה' נגילה ונשמחה בו" שאותו זה "היום" הוא "היום אם בקולו תשמעו" שבו באמת נגילה ונשמח בו שכן הדבר תלוי בנו שנגאל בעת שנשמע בקולו באמת ונעשה הראוי והישר לפניו.

ב.

פירש"י "בזאת.  גימטריא שלו ארבע מאות ועשר, רמז לבית ראשון".

ופירוש דבריו שכאן נרמז שימי בית ראשון יהיו ארבע מאות ועשר שכן הכהן הגדול נכנס לקדש הקדשים הנמצא בבית המקדש וכאן נאמר שהוא יבוא לשם ת"י שנים כמנין בזאת ולא יותר מכך כיון שיחרב הבית.

ובספר פענח רזא לאחד הראשונים הקשה למה נרמז כאן רק בית ראשון והרי אף בבית שני היה נכנס הכהן הגדול לבית קדש הקדשים. ועיי"ש מה שתירץ בזה.

והיישוב לקושיא זו נמצא במקור דרשה זו  והוא במדרש ויקרא רבה פרשת אחרי מות פרשה כא שם נאמר כך "אלא מקדש הראשון על ידי ששימשו בו באמנה שימשו בו שמונה עשר כהנים הוא ובנו ובן בנו, מקדש שני עשרים ושנים. ויש אומרים שמונים ושלשה. ויש אומרים שמונים וארבעה. ומהן שימש שמעון הצדיק ארבעים וחמשה. כיון שחזרו להיות מוכרין אותו בדמים היו שנותיהן מתקצרות".

פירוש הדברים הוא שדווקא נרמז כאן בית ראשון כיון שאפשר לקרוא לביאת הכהנים בבית ראשון "יבא אהרן אל הקדש" שהיתה עוברת הכהונה מאב לבן לפי סדר הדורות והרי זה כביאת אהרן עצמו שהמשיכה שושלתו על פי הסדר, אבל בבית שני שהיו מוכרין בדמים את הכהונה והיו כהנים צדוקים, נתקצרו שנותיהן של הכהנים ולא היתה עוברת הכהונה מאב לבן ואין זה בכלל "יבא אהרן", ולמרות שכל הכהנים הם מצאצאיו מכל מקום לא היה שם את הביטוי להמשכיות הדורות.

ועי' עוד בפענח רזא שכתב שגם תיבת "קודש" ו"שמע" הן בגי' ארבע מאות ועשר והוא לרמז על כך שבזכות קדושה וקריאת שמע יבנה בית המקדש במהרה בימינו (ועיי"ש שמא כוונתו אף לשמ"ע בר"ת שהוא שמונה עשרה שכתב שם גם תפילה)

(וע"ע ברבינו בחיי בראשית פרק א פסוק ב שכתב "ואם תשכיל תמצא כי מלת 'בראש-י"ת' תרמוז על בנין בית ראשון שעמד ת"י שנה, כמנין 'בזאת יבא אהרן אל הקדש' " וכן עי' במגלה עמוקות בפרשתנו שכתב שבפסוק (שמות כה, ח) "ועשו לי מקדש ושכנ-ת"י בתוכם" גם נרמז ענין זה שהבית יעמוד ת"י שנה).