פרשת שבוע
בשורת הצרעת
"כִּי תָבאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:"
במהלכן השוטף של פרשיות הנגעים התייחדה נקודה חשובה. מדוע שינה הכתוב את לשונו, וכי בשורה היא להם? (שהרי "נתתי" לשון שמחה הוא) והיה לכתוב 'נגע כי יהיה בבית', וכעין שנכתב בשאר הנגעים?
עונה המדרש בשם רשב"י – מששמעו יושבי הארץ כי עם ישראל מתכונן לבוא ולכובשה, נערכו לקראתם. בין השאר הטמינו בקירות וברצפות הבית את אוצרותיהם, ואח"כ כאשר ברחו, רבים שכחו או שלא הספיקו לקחת את המטמונים, ונשארו מוחבאים בקירות. אמר הקב"ה: הרי הבטחתי לישראל בתים מלאים כל טוב, ומי מודיע להם על האוצרות שבביתם? וע"כ כאשר יתגלו סימני צרעת, יאלץ האדם לסתור את הבית, וימצא האוצר החבוי. ואם כן, הצרעת ובעקבותיה ניתוץ הבית שמחה היא להם, שהרי מצא את האוצר הנסתר.
* * *
הרי לנו מבט על כל מאורעות החיים. כאשר באות על אדם צרות ובעיות, הרי הוא בטוח כי רע לו, וכי רק אותו "שכח המחשב האלוקי", והנה כעבור זמן בעקבות אותן צרות ובעיות, הוא מגלה "מטמון" מכל סוג שהוא שלא היה יכול להגיע אליו בדרך אחרת אלמלא אותן צרות ויסורים.
וכעין זה אומר דוד המלך בתהילים "בערב ילין בכי ולבוקר רינה" (תהילים ל', ו'), כלומר הסיבה שבערב הביאה לבכי, היא-היא שהביאה את רינת ושמחת הבוקר.
אדם הזוכה לקנות מבט זה, אשר "מפי עליון לא תצא הרעות" (איכה ג', ל"ח) אלא כל הבא עליו לטובה כפי שלימד נחום איש גמזו, יגלה את המטמון, אזי יצעד בשבילי החיים לבטח.
כדברי המשורר "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי".
שבת שלום!