על שפך נהר האלבה שבגבולות גרמניה ודנמרק שכנה עיר הנמל המבורג יחד אם אחיותיה הקטנות ממנה העיירות וונדסבק (וונדסבורג) ואלטונה. כיום שלשה ישובים אלו הם חלק מהעיר המבורג אך באותם הימים היו אלו יישובים נפרדים. בשלשה ישובים אלו התקיימו במשך שנים ארוכות קהילות יהודיות מפוארות, קהילות יהודיות אלו התאחדו לוועד אחד שנקרא בשם אה"ו, אותיות אה"ו הן ראשי תיבות של שלשת הקהילות א'לטונה ה'מבורג וו'ונדסבק. מבחינה גיאוגרפית היו שלש ערים אלו נבדלות ושונות זו מזו, העיר המבורג הייתה שנים רבות מרכז מסחרי עצמאי ורק לפני כמאה וחמישים שנה היא סופחה לברית ערים גרמניות, העיר וונדסבק הייתה עיר פרוסית ואילו העיר אלטונה הייתה ברוב הזמן שייכת לממלכת דנמרק, אך למרות הבדלים מהותיים אלו בלאומיותן של הערים הללו, בכל זאת הברית היהודית של קהילות אה"ו הפכה אותן לקהילה יהודית אחת גדולה – שהחזיקה מעמד למעלה ממאה וארבעים שנה עד לכיבוש אירופה על ידי נפוליון בונפרטה שביטל ברית זו בצו מלכותי מיוחד.

איחוד שלשת הקהילות הותיר לכל קהילה וקהילה את דרכי הנהגתה וניהול ענייניה בנפרד אך לכלל הקהילות הייה בית דין ומשותף וכן רב מורה הוראה משותף לכולם. משכורתם של הרב והדיינים ניתנה מקופה משותפת אותה מימנו שלשת הקהילות גם יחד.

להבדיל מקהילות אשכנז העתיקות כקהילות שו"ם – שפירא וורמייזא ומגנצא – היו קהילות אה"ו צעירות יחסית. הקהילה היהודית בהמבורג נוסדה בראשית המאה הט"ז לספירת הנוצרים, רבים מהחוקרים סבורים שראשיתה של קהילה יהודית זו דווקא ביהודים ספרדים שנמלטו למרכז אירופה מאימת הכנסייה הנוצרית וכמריה שרדפו את היהודים והצרו את רגליהם בספרד ובפורטוגל. הקהילה הספרדית בהמבורג הוסיפה לשמור על אוטונומיה עצמאית ועל מנהגיה ומסורותיה הייחודיים עד לראשית המאה העשרים עת התאחדו שני הקהילות – האשכנזית והספרדית – תחת רב אחד – הרב שפיצר זצ"ל.

לקהילה הספרדית בהמבורג היה חלק נכבד בפריחה הכלכלית של העיר. היהודים הספרדים ניהלו קשרי מסחר ענפים עם הולנד, ספרד ופורטוגל, ואוניותיהם עמוסות הסחורה חצו את נתיבי הימים של הים התיכון.

למרות גילן הצעיר יחסית של קהילות אה"ו בכל זאת זכו הן לשם ולתפארה בזכות רבנים גדולי עולם שכיהנו ברבנות קהילות אלו. קהילות אה"ו אף פתחו את שעריהן בפני פליטים יהודים שהגיעו מפולין לאחר פרעות ת"ח ות"ט ופרעות תט"ו, יהודים אלו העשירו את עולמן הרוחני של קהילות אלו והביאו לצמיחה רוחנית גדולה בקהילות אה"ו.

העיר לאחר השריפה []

עמוד התורה של קהילות אה"ו הייתה העיר אלטונה, בעיר זה קבע את מושבו ראש חכמי אה"ו בבית המדרש הגדול של העיר. בית מדרש זה ידע תלאות רבות, שריפה שפרצה בו גרמה נזק כבד למבנה ואף המלחמות שחלפו באזור לא הטיבו עמו, גם בית הדין של הקהילות קבע את מושבו בעיר אלטונה וממנה יצא דברו לכל שלשת הקהילות.

הצעירה שבשלשת הקהילות הייתה קהילת וונדסבק, בעיר זו הייתה קהילה יהודית קטנה יחסית אך גם היא העמידה תלמידי חכמים רבים ששמם נודע לתהילה ביניהם הגאון רבי הלל זצ"ל מחבר הפירוש 'בית הלל' על השולחן ערוך.

רבן הראשון של קהילות אה"ו היה הגאון רבי מאיר ב"ר וולף אשכנזי זצ"ל שבפעל בערים אלו כבר בשנת ה'תכ"ד. עובדה מעניינת אירעה עם רב זה, בשנת ה'תכ"ז עזב הוא את רבנות הערים אה"ו והוזמן לשמש כרב בעיר חעלם שבפולין. לפני עזיבתו התנה רבי מאיר עם בני קהילות אה"ו כי יוכל לשוב ולכהן כרבם לכשירצה, ואכן בסופו של דבר רבי מאיר סרב להצעתם של אנשי חעלם ורצה לשוב לכהן כרב באה"ו, אך עתה סירבו אנשי קהילות המבורג ווונדסבק לקבלו כרבם ורק קהילת אלטונה קיבלה אותו חזרה כרבה. בעקבות הסירוב התפתח דין ודברים בין רבי מאיר לראשי הקהילות וונדסבק והמבורג, לויכוח זה נדרש רבה של הקהילה הספרדית בהמבורג – הגאון רבי יעקב ששפורטא זצ"ל שפסק כי שתי הקהילות אכן רשאיות לסרב לקבל את רבי מאיר בחזרה לכהן כרבם.

הרב השני שכיהן בקהילות אה"ו היה תלמידו של בעל 'החלקת מחוקק' ומגדולי רבני ליטא הגאון רבי הלל מזולקייב זצ"ל, רבי הלל כיהן כרבן של קהילות אה"ו עד לשנת ה'ת"נ.

מגדולי רבני קהילות אה"ו והמפורסם שבהם היה הגאון רבי צבי הירש אשכנזי זצ"ל – החכם צבי. החכם צבי ידע בימי חייו סבל רב, בעת מגוריו בעיר אובין נהרגו על פניו אשתו ובתו מפגז של תותח שפגע בביתו ואילו הוא עצמו נמלט בעור שיניו מהעיר לפני כיבושה. לאחר הריגת אשתו התחתן החכם צבי בזיווג שני עם בתו של הגאון רבי משולם זלמן מירעלעס זצ"ל, רבי משולם זלמן היה אב בית הדין של קהילות אה"ו ורבי צבי הירש בא אחר חמיו לגור באלטונה. החכם צבי ייסד ישיבה גדולה באלטונה ואחרי פטירת חמיו בשנת ה'תס"ו הפך לאב בית דין גם בהמבורג ובוונדסבק. לא ארכו ימי רבנותו בקהילות אה"ו ומחלוקת גדולה פרצה בין החכם צבי לבין חברו לרבנות אה"ו הגאון רבי משה זיסקינד רוטנברג זצ"ל, המחלוקת נסובה אודות כשרותו של עוף שנמצא ללא לב ובעקבות מחלוקת זו נאלץ החכם צבי לעזוב את משרת האב"ד בקהילות אה"ו והוא עבר לכהן כאב בית דין של הקהילה האשכנזית באמסטרדם.

לאחר שעזב החכם צבי את רבנותו באה"ו החלו מנשבות במקום רוחות משיחיות השקר של שבתי צבי שר"י. אחד מתלמידיו של שבתי צבי – נחמיה חיון שר"י ניסה להשפיע על יהודי קהילות אה"ו לנהות אחר שקריו של רבו, וכנגדו ניצב איתן רבן של קהילות אה"ו הגאון רבי יחזקאל קצינאלפוגין זצ"ל בעל ה'כנסת יחזקאל'.

מסופר על רבי יחזקאל כי למרות גדלותו בתורה לא היה כוחו יפה בעולם הנגינה ולמרות זאת לא בוש רבי יחזקאל לגשת לפני התיבה בבית הכנסת של המבורג. ברם, אחד מליצני העיר שהיה עני מרוד למד את ניגונו המיוחד של רבי יחזקאל לפסקה 'מכלכל חיים' שבתפילת העמידה, והיה מסבב על בתי המרזח ומחקה את רבי יחזקאל בנגינתו ותנועותיו תמורת מטבע. ראשי הקהל ששמעו על הנהגתו הנלוזה של אותו אביון ביקשו לסלק אותו מהקהילה, העני מיהר אל רבי יחזקאל ותינה בפניו על עשירי העיר. לאחר שהתברר לרבי יחזקאל כי העני עשה מה שעשה אך לצורך פרנסתו, ולא חלילה בשביל לזלזל בכבוד התורה, הביא לו רבי יחזקאל אישור בכתב בו היה כתוב 'אני מתיר לפלוני לכלכל עצמו ממכלכל החיים שלי.

רבי יהונתן אייבשיץ

השפעה רבה הייתה לפרשיית משיחיות השקר של שבתי צבי על קהילות אה"ו ולאו דווקא בגלל נהירה המונית אחריו ואחרי שקריו. היה זה בתקופת רבנותו של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל כרב קהילות אה"ו, רבי יהונתן היה נוהג לכתוב קמעות לפונים אליו לברכה וישועה, בייחוד הרבה לכתוב קמעות עבור הנשים היושבות על משבר לידתן. באותם הימים פרצה מגיפה שהפילה חללים רבים מקרב הנשים היולדות ורבי יהונתן נזעק להושיע נשים אלו באמצעות קמעות שכתב עבורן. הנהגתו של רבי יהונתן עוררה התנגדות של גדולי ישראל רבים, בימים ההם זיכרון מעשיו של שבתי צבי היה טרי ורענן, ואותם גדולים חששו כי סרך שבתאות נודף מקמעותיו של רבי יהונתן. מגדולי הלוחמים נגד רבי יהונתן היה הגאון רבי יעקב מעמדין זצ"ל – בנו של החכם צבי שנולד בעיר אלטונה ואף התגורר בה זמן מה – ורבים מגדולי הדור ההוא היו מעורבים במחלוקת קשה ועצובה זו.

אחרי פטירתו של רבי יהונתן אייבשיץ כיהן כרב קהילות אה"ו הגאון רבי יצחק הלוי הורוביץ זצ"ל המכונה רבי איצק'ל המבורגר. רבי איצק'ל החל מאחה את שברי הקהילות שהתפרדו בעקבות המחלוקת הגדולה אך עד מהרה פרצה פרשייה חדשה שהבעירה מחדש את אש המחלוקת. הייתה זו פרשיית הגט מקליווא, אודות כשרותו נחלקו כל גדולי הדור ובתוכם רבני קהילות אה"ו. רבי איצק'ל נפטר בעקבות מחלוקת זו בקיצור ימים ושנים.

השנים חלפו ועם הקדמה העולמית באה גם מכת ההשכלה שהחלה מכה בכרם ישראל. משה מנדלסון שר"י וחבר מרעיו המשכילים החלו מפיצים את דעותיהם הקלוקלות, וגדולי ישראל הנאמנים לה' ולתורתו עמדו בפרץ להילחם מלחמת חורמה כנגד מכה קשה זו שרבים חללים הפילה. באותם הימים כיהן כרב באה"ו הגאון רבי רפאל הכהן זצ"ל, רבי רפאל הכהן היה מגדולי רבני רוסיה ולאחר שכיהן כרב במספר קהילות חשובות קבע הוא את מושבו באה"ו. רבי רפאל לחם מלחמת חורמה נגד מנדלסון וחבריו ונמנה על מתנגדיהם הקשים והחריפים ביותר.

אחרון רבני קהילות אה"ו היה הגאון רבי צבי הירש באשקו זצ"ל מי שהיה מחותנו של הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל. באותה תקופה כיהנו עוד רבנים חשובים בתפקידים שונים בקהילות אה"ו ביניהם רבי עקיבא ורטהיימר זצ"ל ורבי מנחם מנדל פרנקפורטר זצ"ל, אך כאמור, בשנת ה'תקע"א התפרדה החבילה בעקבות צו מלכותי של הכובש הצרפתי נפוליאון שהורה על פירוק איחוד קהילות אה"ו.

נפוליאון הורה על פירוק איחוד הקהילות []

לאחר הפירוד הוסיפו קהילות אה"ו להתקיים לתפארה כל אחת בנפרד עד לעלייתו של הכורת הנאצי ימ"ש על יהדות אירופה. הי"ד.