שאלה זו שמשה את ההגנה במשפט בייליס על מנת לערער את אמינותו של אחד העדים.
נ. ליברמן י"א בניסן תשס"ט - 05/04/2009 10:00
הפעם היחידה, שבה עלתה מסכת בבא בתרא בסדר נזיקין לדיון כלל עולמי, היתה במהלך עלילת בייליס אשר החלה בשנת 1911- ה'תרע"א ונמשכה שלוש שנים.
מושא עלילה זו היה מנחם מנדל בייליס, (1874 – 1934) יהודי, בעל בית חרושת ללבנים באוקראינה שברוסיה, אשר הואשם ברצח הנער הנוצרי בן ה 12, אנדריי יושצ'ינסקי, וזוכה בתום משפט של שלוש שנים.
גופת הנער התגלתה ביום 12 באפריל 1911- ד' ניסן ה'תרע"א, על ידי קבוצת ילדים ששיחקו בשדה בקרבת ליוקאנובקה, פרבר של קייב, כשהיא עקודה ודקורה.
בשל העיתוי המושלם וכן בשל כעס התושבים על כך שהממשל עומד לבטל את גזירת 'תחום המושב', טפל הממשל את אשמת הרצח על מנחם מנדל בייליס, למרות שהיו בידיו הוכחות על זהותה האמיתית של הרוצחת- וארה צ'באריאק.
משפט בייליס התנהל במשך שלוש שנים, כשבמהלכן הפך למשפט נגד העם היהודי כולו, והובאו בו עדים אשר הציגו הוכחות מן המקרא, המצביעות כביכול, על הוראותיה של תורת ישראל לשנאת הגויים ולרציחתם.
אחד העדים היה המומר פאריינטיס, אשר נשאל על ידי ההגנה " מתי חיה בבא בתרא?" – שם המסכת השלישית בסדר נזיקין, אשר משמעות שמה הינו, בתרגום מארמית, 'השער האחרון'. לשאלה זו ענה פאריינטיס "ניע זנאיו!" (אינני יודע). בכך הוכיח העד כי אינו בקיא כלל בתלמוד, וכי כל דבריו- זיוף.
קברו של הנער ממוקם בקייב, ומשמש עד ימינו מוקד עליה לרגל של אנטישמים.
בעקבות סערה בינלאומית הסירו שלטונות אוקראינה שלט שיקרי שהוצב מעל קברו ואשר הכריז: 'כאן קבור הנער אשר עונה על ידי הז'ידים'.