יש לי מושג
מכווה עצמו לדעת
פציעה עצמית של האדם, הנגרמת מזלזול בחובת הזהירות, שנגזרת מ'ונשמרתם', עלולה לגרום למוות. לא בשל חומרת הפציעה, אלא בשל הדין הנמתח עליו עקב חוסר זהירותו.
מי שאינו שומר על ציווי 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם", (חומש דברים, פרק ד', פסוק ט"ו) יכול מלאך המוות לקבל רשות, ליטול ממנו את נשמתו בלא משפט.
כלל זה נלמד מסיפור הגמרא על מלאך המוות, שנטל נשמת אשה, שלא נגזר עליה למות, במקום נשמת אשה אחרת - שעליה נגזר מוות.
מעשה זה מובא בגמרא, מסכת חגיגה, דף ה' עמוד א', בתיאור שיחתו של רב ביבי בר אביי עם מלאך המוות, על כך ששלוחו נטל בטעות נשמה בלא משפט, והטיעון, אותו הציג מלאך המוות לפני התנא היה, כי האשה לקחה מחתה בידה בשעה שהסיקה את התנור, והניחה את המחתה עם הגחלים על ברכיה, נכוותה, והורע מזלה לכן הצליח לקחתה, ובלשון הגמרא: "נקיטא מתארא בידה, והות קא שגרא ומחריא תנורא. שקלתא ואנחתא אגבה דכרעה, קדחא ואיתרע מזלה ואייתיתה”.
בדברי חז"ל נמצא, כי " אין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה” (בראשית רבה צ”א י”ב) כך שהמכניס עצמו למצב שכזה, מביא עליו דין, אותו יכול מלאך המוות לנצל, ולקחתו טרם זמנו.
ההלכה היהודית אוסרת כניסה למצב של סכנה, ומצווה למצוא דרכים להיחלץ ממנו, אם נקלעו אליו, מתוקף ציווי "'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' (דברים ד, ט"ו). מציווי זה, נגזרו הלכות שונות, כהלכה האוסרת על הדלקת נר חנוכה בפתח הבית, כמחויב על פי הדין, בשעת סכנה. (מסכת שבת, דף כ"א) חז"ל אף קבעו בכמה הלכות את הדין מהסיבה ש“חמירא סכנתא מאיסורא” – חמורה הסכנה מהאיסור שבדבר. (מסכת חולין, דף י').
טלית גדולה הטלית הגדולה בעולם יוצרה בשנת ה'תשס"ו, והשימוש הראשון בה נעשה בחג שמחת תורה של שנת ה'תשס"ז
פרקי אבות בשבת חורפית? מנהג ידוע בכל קהילות ישראל ללמוד את מסכת אבות בשבתות הקיץ מה המקור למנהג זה? והאם באמת הוא קשור לימי ספירת העומר?
טיפ טיפה של בריאות... מסורת: גשם בימי ספירת העומר – תרופה נדירה ומופלאה. האם קיים מקור לדבר, האם הוא נכון, ומהו בכלל?