יש לי מושג
מצר המצרים
היום, יום ט' באב, יום צום לעם היהודי, על חורבן שני בתי המקדש ואסונות נוספים שאירעו לעם ביום זה במהלך הדורות.
יום ט' באב הינו יום צום לעם היהודי, שנקבע על ידי חז"ל לאבל על חורבן שני בתי המקדש: בית ראשון, שנחרב בשנת ג'של"ח (421 לפנה"ס) ובית שני, בשנת ג'תת"ל. (70 לספה"נ)
לאורך ההסטוריה היהודית היה יום תשעה באב יום מועד לפורענות, והתרחשו בו מאורעות קשים, אשר נחרטו לדורות.
חטא המרגלים, בשנת ב'תמ"ט (1311 לפנה"ס), שבעקבותיו לא נכנסו עם ישראל לארץ ישראל וסובבו במדבר ארבעים שנה.
כיבוש העיר ביתר על ידי הרומאים בשנת ג'תתצ"ה, (135 לספה"נ) דם יהודי נשפך אז כמים, ונהרגו רבבות. על פי תיאור המדרש: "נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין... וכרם גדול היה לו לאדרינוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמין טבריה לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט ידיים, וגזר עליהם שלא ייקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום..."
חרישת ירושלים על ידי טורנוסרופוס, נציב רומאי, אשר כיהן בזמן מרד בר כוכבא, בתחילת המאה השניה לספה"נ (ג'ת"ת לערך) וחרש את ההיכל ואת סביבתו, ככתוב בירמיהו פרק כ"ו פסוק י"ח וכן במיכה פרק ג', פסוק י:"ב: "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (ירמיהו כו,יח; מיכה ג,יב).
אסונות אלו מופיעים במסכת תענית דף כ"ט, עמוד א', כחמש הפורענויות שהתרחשו ביום ט' באב, המועד לפורענות.
במשך אלפיים שנות הגלות, התרחשו אסונות נוספים לעם ישראל:
ט' באב שנת ה'רנ"ב, (1492) הסתיים גירוש ספרד ואחרון היהודים עזב את הארץ. 422 שנים לאחר מכן, בעת החדשה, ביום ט' באב ה'תרע"ד, (1914) פרצה מלחמת העולם הראשונה, במהלכה נפלו חלל יהודים רבים. 15 שנים בלבד מפורענות זו, שוב בט' באב ה'תרפ"ט, (1929) פרצו בארץ ישראל פרעות תרפ"ט, במהלכן נרצחו 113 יהודים ו-339 נפצעו.
עם ישראל נושא עיניו לאחרית הימים, אז יהפוך יום האבל ליום של שמחה, ויקוים בנו: "שמחנו כימות עיניתנו" (תהילים צ') אמן.