אספר תחילה במילים כלליות את הרקע, בית חמי, הוא בית חסידי-כללי, ובניו למדו גם בישיבות ליטאיות.

הכיוון בבית היה חסידי אם כי לא מסוים, הילדים לבשו לבוש חסידי מאז הבר מצווה, והתפללו נוסח ספרד ונהגו מנהגי חסידות שונים. מבחינה חינוכית ניתנה לילדים חופשיות בבחירת הקו החסידי שלהם, לכן הבחירה של כל אחד מחמשת הבנים היתה עצמאית.

שני הבנים הראשונים נעשו חסידים של חצר חסידית, שבית המדרש שלה היה קרוב לישיבה הליטאית בה למדו. הם זכו בחצר ההיא לנשיאת חן מיוחדת ולהיכרות אישית וקרובה מצד האדמו"ר והפכו לחסידים נאמנים. הם גם נישאו למשפחות מהחסידות הזאת.

הבן השלישי, שלמד בעיר אחרת בישיבה גדולה, התקרב לחסידות אחרת, ונהיה חסיד, אם כי לא חסיד 'שרוף', והא מנהל היום בית בסגנון דומה לחמי, פחות או יותר, בלי השתייכות קהילתית ברורה, אבל יש לו קשר לאדמו"ר שהוא נוטל את ברכתו לעיתים, וגם ביתו הוא בית 'חסידי'.

הבן הרביעי למד איתי באותה ישיבה, והיה חברותא שלי במשך שנתיים. הוא בא לישיבתנו, שהיא ישיבה המשתייכת לחסידות מסוימת מאד, מן החיידר הליטאי שבו למד קודם. בעצמו החליט על רצונו ללמוד דווקא בישיבה שלנו ולהשתייך דווקא לחסידות שלנו. והדבר הוא בפרוש יוצא דופן לגבי ילד בן שלש עשרה בלבד. אביו לא נטה להסכים לו, מפני שרצה לשלוח את בניו לישיבות ליטאיות, אבל הילד התעקש. כאשר למדנו בחברותא ספר לי איך בכה בתפילות רבות על כך שאביו יסכים לשלוח אותו לישיבתנו דווקא, לבסוף הסכים האב לשלוח את בנו לישיבתנו למשך שנה, גם בגלל שבגילו היה צעיר יחסית, אולם היתנה עימו האב, שאם השגיו הלימודיים בישיבה לא יהיו כראוי הוא יעבור בשנה הבאה ללמוד בישיבה אחרת בשעור א', ושנת הישיבה הזו תחשב כשנת 'מכינה לישיבה'. הבחור הסכים, ובמשך השנה למד בהתמדה כה גדולה עד שלאביו לא היו כל טענות בסוף השנה.

כך נעשה הנער לחסיד של החצר שאני משתייך אליה, השתלבותו בחברה היתה בצורה טובה מאד עד שנראה היה כמי שזו סביבתו הטבעית לחלוטין.
האח החמישי למד באותה ישיבה בה למדו שני אחיו הגדולים, וכאשר היה בשנה רביעית של ישיבה גדולה, עבר ללמוד בישיבה של חסידות מסוימת בבני ברק, ושם נותר עד לנישואיו עם משפחה שמשתייכת לחסידות ההיא חסידות אחרת משל כל אחיו האחרים.

האח החמישי, צעיר מאחיו הגדולים בעשר ובשתים עשרה שנים, כלומר הכל קרה לפני תקופת זמן ואין הדברים של אז דומים למה שקורה היום בתחום החינוך וכו'. אבל גם בזמן ההוא רוב חברי ואני גדלנו בתוך מסגרת וחסידות מוכרת וברורה, והדבר נטע בנו יציבות. לעומתנו, חמשת האחים האלה עשו את דרכם הרוחנית לבדם תוך חיפוש וגישוש. והדבר נדמה עד היום כמו פלא.

האח הרביעי למד עימי בישיבה קטנה, וכאשר סיימנו את שלוש שנות הלמוד בה, המשיך ללמוד בישיבה גדולה של חסידותינו, אבל עבר לעיר אחרת, ואילו אני נותרתי באותה עיר, שהיתה גם עיר מגורי וסמוכה לבית הורי. הקשר ביני לבין הבחור  לא נשמר, ורק פעם בכמה חודשים התראינו, כאשר בא לשבת לבית הוריו וקפץ להתפלל תפילה אחת בישיבה.

בגיל תשע עשרה וחצי קיבלו הורי הצעת שידוך עבורי. אחד השדכנים של החסידות שלנו הציע לי את אחותו של חברי זה, הלא הוא 'האח הרביעי' במשפחה המגוונת שתארתי. ברגע הראשון נרתעו הורי מן ההצעה, מפני שידעו שהמשפחה המדוברת איננה קשורה כלל בשורשיה עם החסידות שלנו. אמנם היא חסידית בכלליות, אבל מדוע שלא אהיה חתן במשפחה 'משלנו'?

כל בחור חסידי רוצה לזכות ולהשתדך עם משפחה מיוחסת וחשובה מתוך החסידות אליה הוא משתייך למרות שזו נטיה חיצונית, בכל זאת להשתייכות הקהילתית של משפחה יש משמעות רבה, בעיקר בגיל צעיר שבו ההבנה לגבי עצם החיים בפנימיותם עוד איננה מפותחת ובוחנים את הכל בראי החיצוניות.

הורי נרתעו מן ההצעה, ומשכו ידם ממנה, אבל יד ההשגחה גרמה, שהצעות אחרות באו והלכו, כל פעם נדחה הרעיון מסיבה אחרת, והצעה זו הוצעה שוב ושוב, כל פעם ע"י מישהו אחר. סוף סוף החליט אבי לבדוק ביסודיות במה מדובר, ולאחר ששמע מה ששמע, בא אלי ואמר, שהוא ואמי רוצים לפגוש את הורי המדוברת מפני שבכל האינפורמציות מודגש שמדובר בהצעה איכותית מאד, הן מצד אידישקייט והן מצד מידות מעולות.

בס"ד התגלגלו הדברים במהירות ולאחר בירור ע"י שני הצדדים הסכימו לגשת לשדוך.

תוך זמן קצר התארסתי ב"ה ואחרי כעשרה חודשים נישאתי. כך הפכתי לגיסו של חברי מפעם, ולחתן במשפחה בה יש ייצוג לחמש חצרות חסידיות שונות (!) ע"י הבנים והחתנים.

המשך אי"ה בפרק הבא.