מאמר
משיחיות השקר והמאבק בה
ברדיפות הגלות לאורך הדורות נאחזו רבים מעם ישראל במשיחי שקר שונים מבשרי כזב שהמפורסם בהם הוא משיח השקר שבתי צבי שר"י
ב. וולף י"ז בכסלו תש"ע - 04/12/2009 12:08
השבתאים, הינם ממשיכי דרכו ומאמיניו של משיח השקר שבתאי צבי. ראשיתה של התנועה המשיחית, הייתה על רקע שנת ת"ח (1648). רמזים וחישובי הקץ שהובאו בספר הזוהר, ובו נחשבת שנה זו, כמיועדת לגאולה שלימה, הפיחה תקווה רבה בעם היהודי. אולם תחת הגאולה המיוחלת, פקדו אותו גזירות ת"ח ות"ט שבהם נטבחו רבבות בידי הקוזקים. בכל תפוצות ישראל שרר אבל כבד. חרף זאת, לא פסקה התקווה לגאולה, והטבח הוגדר בפי האומה, כ"חבלי משיח, שנועדו לעורר את העם לתשובה".
על רקע הכמיהה הגדלה והולכת לגאולה, הופיע שבתאי צבי, שנולד באיזמיר שבתורכיה ודבק בקבלה. הוא הכריז על עצמו כמשיח המצופה וגורש בגין כך מעירו ונשתתק, הוא עבר הרפתקאות רבות, כשבסופו של דבר התעורר שוב בשנת תכ"ה (1665) והכריז כי אמנם היו הגזירות ראשית הגאולה וכי זו תבוא בשנת תכ"ו .
גל של שמחה והתלהבות הציף את האומה היהודית, והגיע לשיאו בשנה המובטחת. פשוטי העם וראשי הציבור נהו אחרי ה'משיח' שכאות לגאולה המתקרבת כביכול, ביטל את הדינים הקשורים בחורבן ובייחוד את צום תשעה באב ואת 'תיקון חצות'.
בכח התלהבותו ניסה להשפיע על הסולטאן התורכי כי יכיר אף הוא במשיחיותו, אלא שנכשל כישלון חרוץ. החוגים המקורבים לשלטון חששו מפני ההתלהבות היתירה בקרב היהודים, ושבתאי צבי נעצר. בפגישה עם הסולטאן נשברה רוחו של שבתאי צבי, וכדי להציל את חייו התאסלם. הוא הוסיף לקיים קשרים עם מעריציו, וטען כי התאסלמותו היא למראית עין בלבד, וכי הייתה הכרחית כדי לקרב את הגאולה. אולם רוב המאמינים התאכזבו הימנו וזנחוהו.
גם לאחר מיתתו, הוסיפה התנועה להתקיים, ומיעוט ניכר למדי שמר לה אמונים בסתר למרות כל הזעזועים. מנהיגי היהדות עמדו על סכנת המחתרת הזאת לשלימותה של היהדות וניסו לחסלה, אולם היא הוסיפה להתקיים ופיתחה במשך הזמן דת משלה, שהייתה שונה מן היהדות. השם "שבתאים" חל בייחוד על כת זו, שקראה לעצמה גם בשם "מאמינים". יחסם הביקורתי של השבתאים למסגרות המקובלות ונכונותם ללמוד מדרכי העמים, הצמיחו מתוכם, בייחוד בצ'כיה, אנשים שמילאו לימים תפקיד חשוב בהתפתחותה של תנועת ההשכלה.
בעקבות שבתאי צבי, ומתוך תקווה להשפיע על העולם הנוכרי מבפנים קיבלו על עצמם פלגים שונים של השבתאות, למראית עין, דתות נוכריות. בשנת 1683 התאסלמו כשלוש מאות משפחות בסלוניקי שביוון. בשנת 1759 קיבלו כאלף איש במזרח אירופה, את הנצרות הקתולית.
מנהיג אחת מקבוצות הללו, היה יהודי פולני בשם יעקב פרנק (1726-1791) אשר היה זמן מה בטורקיה ויצר קשר עם השבתאים, והאמין שהוא היה גלגול נשמתו של שבתאי צבי. ממשיכיו המכונים 'פרנקיסטים', הציגו עצמם לרשויות הקתוליות כיהודים שאינם מקבלים את התלמוד ויש להם הרבה אמונות משותפות עם הנוצרים. הרבה מהם הוטבלו לנצרות והיו חברים מצליחים בחברה הפולנית. יעקב עצמו נאסר לכמה שנים , משום שהואשם ככופר. ה"פרנקיסטים" נטמעו במשך הזמן בקרב הפולנים.
הגאון רבי יעקב עֶמְדֶין זצ"ל נודע במלחמתו הבלתי מתפשרת נגד השבתאים, כשהוא מנהל ויכוח חריף עם הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שעסק בקבלה ונהג להשתמש בקמיעות ונחשד על ידו בשל כך בשבתאות . כך גם הגאון רבי משה חגיז זצ"ל, התפרסם ברדיפה האובססיבית נגד כל חשוד בשבתאות, כשעל רקע זה הוא יצא נגד רבי משה חיים לוצאטו זצ"ל- הרמח"ל. רמח"ל מצידו חיבר ספר בשם "קנאת ה' צבאות" בו הוא מתפלמס עם השבתאות מנקודת מבט תיאולוגית-קבלית באופן שיטתי.
מאידך, התסיסה שנתעוררה בין פשוטי העם, ואשר רישומיה עדיין חלחלו בלב ההמון, סייעה לתנועת החסידות, שנוסדה ע"י רבי ישראל בעל שם טוב זצוק"ל והופיעה תקופה קצרה לאחר מכן. החסידות נלחמה ללא חת בכדי לעקור מן השורש את שרידיה של התנועה בקרב היהודים, והכוונת היהודים לאפיקים שורשיים וחיוביים.
שרידיה של התנועה היו קיימים עד תחילת המאה הי"ט במדינות רבות כסלוניקי ותורכיה.
 |
| איור המיוחס לשבתי צבי[] |
על רקע הכמיהה הגדלה והולכת לגאולה, הופיע שבתאי צבי, שנולד באיזמיר שבתורכיה ודבק בקבלה. הוא הכריז על עצמו כמשיח המצופה וגורש בגין כך מעירו ונשתתק, הוא עבר הרפתקאות רבות, כשבסופו של דבר התעורר שוב בשנת תכ"ה (1665) והכריז כי אמנם היו הגזירות ראשית הגאולה וכי זו תבוא בשנת תכ"ו .
גל של שמחה והתלהבות הציף את האומה היהודית, והגיע לשיאו בשנה המובטחת. פשוטי העם וראשי הציבור נהו אחרי ה'משיח' שכאות לגאולה המתקרבת כביכול, ביטל את הדינים הקשורים בחורבן ובייחוד את צום תשעה באב ואת 'תיקון חצות'.
בכח התלהבותו ניסה להשפיע על הסולטאן התורכי כי יכיר אף הוא במשיחיותו, אלא שנכשל כישלון חרוץ. החוגים המקורבים לשלטון חששו מפני ההתלהבות היתירה בקרב היהודים, ושבתאי צבי נעצר. בפגישה עם הסולטאן נשברה רוחו של שבתאי צבי, וכדי להציל את חייו התאסלם. הוא הוסיף לקיים קשרים עם מעריציו, וטען כי התאסלמותו היא למראית עין בלבד, וכי הייתה הכרחית כדי לקרב את הגאולה. אולם רוב המאמינים התאכזבו הימנו וזנחוהו.
גם לאחר מיתתו, הוסיפה התנועה להתקיים, ומיעוט ניכר למדי שמר לה אמונים בסתר למרות כל הזעזועים. מנהיגי היהדות עמדו על סכנת המחתרת הזאת לשלימותה של היהדות וניסו לחסלה, אולם היא הוסיפה להתקיים ופיתחה במשך הזמן דת משלה, שהייתה שונה מן היהדות. השם "שבתאים" חל בייחוד על כת זו, שקראה לעצמה גם בשם "מאמינים". יחסם הביקורתי של השבתאים למסגרות המקובלות ונכונותם ללמוד מדרכי העמים, הצמיחו מתוכם, בייחוד בצ'כיה, אנשים שמילאו לימים תפקיד חשוב בהתפתחותה של תנועת ההשכלה.
בעקבות שבתאי צבי, ומתוך תקווה להשפיע על העולם הנוכרי מבפנים קיבלו על עצמם פלגים שונים של השבתאות, למראית עין, דתות נוכריות. בשנת 1683 התאסלמו כשלוש מאות משפחות בסלוניקי שביוון. בשנת 1759 קיבלו כאלף איש במזרח אירופה, את הנצרות הקתולית.
מנהיג אחת מקבוצות הללו, היה יהודי פולני בשם יעקב פרנק (1726-1791) אשר היה זמן מה בטורקיה ויצר קשר עם השבתאים, והאמין שהוא היה גלגול נשמתו של שבתאי צבי. ממשיכיו המכונים 'פרנקיסטים', הציגו עצמם לרשויות הקתוליות כיהודים שאינם מקבלים את התלמוד ויש להם הרבה אמונות משותפות עם הנוצרים. הרבה מהם הוטבלו לנצרות והיו חברים מצליחים בחברה הפולנית. יעקב עצמו נאסר לכמה שנים , משום שהואשם ככופר. ה"פרנקיסטים" נטמעו במשך הזמן בקרב הפולנים.
הגאון רבי יעקב עֶמְדֶין זצ"ל נודע במלחמתו הבלתי מתפשרת נגד השבתאים, כשהוא מנהל ויכוח חריף עם הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שעסק בקבלה ונהג להשתמש בקמיעות ונחשד על ידו בשל כך בשבתאות . כך גם הגאון רבי משה חגיז זצ"ל, התפרסם ברדיפה האובססיבית נגד כל חשוד בשבתאות, כשעל רקע זה הוא יצא נגד רבי משה חיים לוצאטו זצ"ל- הרמח"ל. רמח"ל מצידו חיבר ספר בשם "קנאת ה' צבאות" בו הוא מתפלמס עם השבתאות מנקודת מבט תיאולוגית-קבלית באופן שיטתי.
מאידך, התסיסה שנתעוררה בין פשוטי העם, ואשר רישומיה עדיין חלחלו בלב ההמון, סייעה לתנועת החסידות, שנוסדה ע"י רבי ישראל בעל שם טוב זצוק"ל והופיעה תקופה קצרה לאחר מכן. החסידות נלחמה ללא חת בכדי לעקור מן השורש את שרידיה של התנועה בקרב היהודים, והכוונת היהודים לאפיקים שורשיים וחיוביים.
שרידיה של התנועה היו קיימים עד תחילת המאה הי"ט במדינות רבות כסלוניקי ותורכיה.
חג הסוכות חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.
ירושלים – עיר הקודש והמקדש ירושלים – לב מי לא יפעם בשומעו את שמה של עיר הקודש והמקדש אליה נשואיות עיני עם ישראל למעלה משלשת אלפים שנה – העיר שלבניינה אנו מתפללים ולתקומתה אנו מייחלים בכל יום ויום זה יותר מאלפיים שנות גלות
תלמוד ארץ ישראל במקביל לחיבור התלמוד בבלי על ידי אמוראי בבל, נכתב גם בארץ ישראל התלמוד הירושלמי, תלמוד זה כתוב בלשון קשה יותר מחברו הבבלי אבל אין הדבר מפיל מתוכנו המקיף והיסודי.