מאמר
הגאון רבי חיים קמיל זצ"ל
ביום ט"ו באדר נפטר הגאון רבי חיים קמיל, ר' חיים כיהן כראש ישיבה באופקים והפיץ את אור התורה ברחבי הנגב.
ב. וולף ט"ו באדר תשס"ט - 11/03/2009 05:00
דמות של מתמיד היתה דמותו של רבי חיים הכהן קמיל. כבר משנות נערותו בלטה התמדתו המופלאה ותפסה את תשומת ליבו של כל מתבונן. רבי חיים נולד ביום ב' ניסן שנת תרצ"ג, לאביו רבי יעקב קמיל ולאמו מרת אלטא חנה. מלבדו היתה להוריו רק עוד בת.
באותם ימים התגוררה משפחת קמיל בעיר קוסוב שבפולין, אך עם התלהטות הרוחות והתגברות האנטישמיות החליטו ההורים לעזוב את גליציה, ועם האוניה האחרונה שעזבה את אירופה עלו ארצה והתמקמו בירושלים.
בהיותו ילד, בירושלים, למד רבי חיים בתלמוד תורה יבנה. רבו המובהק באותן השנים היה הרב יהודה קרביץ, שרבי חיים אמר עליו שהתאמץ לשמור על תלמידיו מכל הרוחות הרעות של תנועות הנוער והמחתרות, האצ"ל, הלח"י וההגנה ששטפו את הרחובות, ובזכותו צמחו גדולי תורה רבים, שעלולים היו ליפול טרף בידי הציונות.
בהיותו בר מצוה החל ללבוש חליפה ארוכה ובמשך כל חייו, בכל מקום בו היה, שמר על הלבוש הירושלמי, בבחינת "ולא שינו את לבושם".
מתלמוד התורה המשיך רבי חיים לישיבה הקטנה "תפארת צבי", שם עלה והתעלה במחיצת הגאון רבי מיכל שלפוברסקי. רבו, רבי מיכל, העיד על תלמידו, רבי חיים קמיל, שלומד הוא בהתמדה גדולה מאוד ומסוגל ללמוד שתי שעות ברציפות, בעיון התורה, מבלי לדעת מה מתרחש מימינו ומשמאלו.
בסיימו את הישיבה הקטנה עבר רבי חיים לישיבת סלבודקה, ללמוד במחיצת הרבנים הגדולים רבי אייזיק שר ורבי יחזקאל אברמסקי. חבריו ספרו שהיה לומד בהתמדה, בקול ובנעימה, ואפילו כשכאב או הציק לו דבר מה לא שינה מאומה מצורת לימודו. באותם ימים היה נכנס, יחד עם חבריו, אל מרן הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ, בעל ה"חזון איש" ומשוחח עימו בלימוד.
עם נשואיו למרת אסתר לבית פרוש חזר לירושלים ונכנס ללמוד בכולל הגדול של ישיבת מיר והתקרב מאוד לראשיה, הגאונים רבי אליעזר יהודה פינקל, רבי חיים שמואלביץ ורבי נחום פרצוביץ. הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל התבטא פעם על תלמידו הגדול, רבי חיים קמיל, שהיה כדאי לפתוח את ישיבת מיר ולו כדי שיצא משם תלמיד חכם אחד כרבי חיים קמיל. הגאון רבי חיים שמואלביץ התבטא עליו שחבל ללכת לברכת כהנים המונית בכותל, כאשר אפשר להתברך בישיבת מיר בברכת כהנים מהכהן הגדול רבי חיים קמיל.
בזמן מלחמת ששת הימים, כאשר הופגזה ירושלים, לא היה שייך לשבת וללמוד בהיכל ישיבת מיר שכן שכונת בית ישראל בה עומדת הישיבה עד היום הזה, קרובה אל הגבול. רק מקום אחד היה מוגן ובו אפשר היה לשבת וללמוד אך מקום זה היה מאויש ומי ישב בו, כמובן, רבי חיים קמיל. ישב ולמד בעיון ובנעימה בהתמדה כהרגלו.
בשלהי שנת תשל"ח פנו לרבי חיים בהצעה לבוא ולעמוד בראשות ישיבת אופקים שבנגב. רבי חיים התלבט האם לעזוב את מקור המים החיים שבירושלים ולהדרים לעיירה אופקים שבנגב, הרחוקה מכל מרכז רוחני. באותם ימים היתה אופקים מרוחקת ומבודדת, התחבורה אליה היתה קשה ומסובכת, הקהילה היתה קטנה והיה זה כאילו להרחיק אל מעבר להרי החושך. רבי חיים שאל את רבו, הגאון רבי נחום פרצוביץ ורבו הורה לו לנסוע ולנסות. ואכן, רבי חיים נסע, ניסה וראה כי טוב.
מאז עמד הגאון רבי חיים בראשות ישיבת אופקים והשפיע מידיעותיו ומתורתו לריכוזי התורה שבדרום, הפכה האימרה "הרוצה להחכים ידרים" למציאות. המונים עלו והתגדלו תחת השפעתו. יותר ממה שרוצה העגל לינוק רוצה הפרה להניק ולהעניק. וכך לא רק ישיבת אופקים הושפעה וינקה מגדולתו של רבי חיים, אלא לכל קהילת אופקים העניק רבי חיים קמיל מאשר איתו. רבי חיים תרם רבות לתושבים, העמיד בקהילה חידושים רבים אשר הוסיפו והשפיעו עליה, והיא גדלה והתפתחה במשך השנים הרבות שהיה בה. רבי חיים הקים חברת תהילים, ישיבות וכוללים לימי בין הזמנים, כאשר רבים מהכספים והפרסים שנתנו במבצעים אלו היו מתרומותיו.
רבי חיים אהב מאוד את תלמידיו, דאג את דאגתם, כאב את כאבם, שמח בשמחתם והרבה להעתיר בתפילות ובתחנונים לשלומם.
באותם ימים התגוררה משפחת קמיל בעיר קוסוב שבפולין, אך עם התלהטות הרוחות והתגברות האנטישמיות החליטו ההורים לעזוב את גליציה, ועם האוניה האחרונה שעזבה את אירופה עלו ארצה והתמקמו בירושלים.
בהיותו ילד, בירושלים, למד רבי חיים בתלמוד תורה יבנה. רבו המובהק באותן השנים היה הרב יהודה קרביץ, שרבי חיים אמר עליו שהתאמץ לשמור על תלמידיו מכל הרוחות הרעות של תנועות הנוער והמחתרות, האצ"ל, הלח"י וההגנה ששטפו את הרחובות, ובזכותו צמחו גדולי תורה רבים, שעלולים היו ליפול טרף בידי הציונות.
בהיותו בר מצוה החל ללבוש חליפה ארוכה ובמשך כל חייו, בכל מקום בו היה, שמר על הלבוש הירושלמי, בבחינת "ולא שינו את לבושם".
מתלמוד התורה המשיך רבי חיים לישיבה הקטנה "תפארת צבי", שם עלה והתעלה במחיצת הגאון רבי מיכל שלפוברסקי. רבו, רבי מיכל, העיד על תלמידו, רבי חיים קמיל, שלומד הוא בהתמדה גדולה מאוד ומסוגל ללמוד שתי שעות ברציפות, בעיון התורה, מבלי לדעת מה מתרחש מימינו ומשמאלו.
בסיימו את הישיבה הקטנה עבר רבי חיים לישיבת סלבודקה, ללמוד במחיצת הרבנים הגדולים רבי אייזיק שר ורבי יחזקאל אברמסקי. חבריו ספרו שהיה לומד בהתמדה, בקול ובנעימה, ואפילו כשכאב או הציק לו דבר מה לא שינה מאומה מצורת לימודו. באותם ימים היה נכנס, יחד עם חבריו, אל מרן הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ, בעל ה"חזון איש" ומשוחח עימו בלימוד.
עם נשואיו למרת אסתר לבית פרוש חזר לירושלים ונכנס ללמוד בכולל הגדול של ישיבת מיר והתקרב מאוד לראשיה, הגאונים רבי אליעזר יהודה פינקל, רבי חיים שמואלביץ ורבי נחום פרצוביץ. הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל התבטא פעם על תלמידו הגדול, רבי חיים קמיל, שהיה כדאי לפתוח את ישיבת מיר ולו כדי שיצא משם תלמיד חכם אחד כרבי חיים קמיל. הגאון רבי חיים שמואלביץ התבטא עליו שחבל ללכת לברכת כהנים המונית בכותל, כאשר אפשר להתברך בישיבת מיר בברכת כהנים מהכהן הגדול רבי חיים קמיל.
בזמן מלחמת ששת הימים, כאשר הופגזה ירושלים, לא היה שייך לשבת וללמוד בהיכל ישיבת מיר שכן שכונת בית ישראל בה עומדת הישיבה עד היום הזה, קרובה אל הגבול. רק מקום אחד היה מוגן ובו אפשר היה לשבת וללמוד אך מקום זה היה מאויש ומי ישב בו, כמובן, רבי חיים קמיל. ישב ולמד בעיון ובנעימה בהתמדה כהרגלו.
בשלהי שנת תשל"ח פנו לרבי חיים בהצעה לבוא ולעמוד בראשות ישיבת אופקים שבנגב. רבי חיים התלבט האם לעזוב את מקור המים החיים שבירושלים ולהדרים לעיירה אופקים שבנגב, הרחוקה מכל מרכז רוחני. באותם ימים היתה אופקים מרוחקת ומבודדת, התחבורה אליה היתה קשה ומסובכת, הקהילה היתה קטנה והיה זה כאילו להרחיק אל מעבר להרי החושך. רבי חיים שאל את רבו, הגאון רבי נחום פרצוביץ ורבו הורה לו לנסוע ולנסות. ואכן, רבי חיים נסע, ניסה וראה כי טוב.
 |
|
| פורים האחרון בחייו של ר' חיים קמיל | משכן התלמוד |
מאז עמד הגאון רבי חיים בראשות ישיבת אופקים והשפיע מידיעותיו ומתורתו לריכוזי התורה שבדרום, הפכה האימרה "הרוצה להחכים ידרים" למציאות. המונים עלו והתגדלו תחת השפעתו. יותר ממה שרוצה העגל לינוק רוצה הפרה להניק ולהעניק. וכך לא רק ישיבת אופקים הושפעה וינקה מגדולתו של רבי חיים, אלא לכל קהילת אופקים העניק רבי חיים קמיל מאשר איתו. רבי חיים תרם רבות לתושבים, העמיד בקהילה חידושים רבים אשר הוסיפו והשפיעו עליה, והיא גדלה והתפתחה במשך השנים הרבות שהיה בה. רבי חיים הקים חברת תהילים, ישיבות וכוללים לימי בין הזמנים, כאשר רבים מהכספים והפרסים שנתנו במבצעים אלו היו מתרומותיו.
רבי חיים אהב מאוד את תלמידיו, דאג את דאגתם, כאב את כאבם, שמח בשמחתם והרבה להעתיר בתפילות ובתחנונים לשלומם.
ה'בן איש חי' רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'- ראש גלות בבל. הוא יושב בבגדד אך מצודתו פרוסה על כל יהדות המזרח.
רבי שמחה בונים מפשיסחא רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל חידש את דרך פשיסחא בעבודת ה' שהייתה מיסודותיהם של חצרות תלמידיו הרבים – קוצק, גור, וורקי, אלכסנדר ועוד.
היהודי הקדוש שמו של רבי יעקב יצחק רבינוביץ' יהה כשמו של רבוף, משום כך כינוהו חבריו "היהודי הקדוש", על שום פרישותו וצדקותו הרבה
-
הייתי מאוד סקרן לדעת מי כתב את הכתבה אודות הגר"ח קמיל זצ"ל. דרך אגב, הציטוט מר' מיכל שלפוברסקי הוא שהגר"ח קמיל היה לומד חמש שעות רצופות בלי לדעת מהנעשה סביבו (ולא כפי שנכתב בכתבה בטעות).
-
1. בד"ה
שלמה 15/03/2009 16:02זכיתי להיות ממבקשי תורתו
2. רבי חיים קמיל
בן צבי 11/06/2009 21:35