אנ"ש
ביום שישי מלאו ח"י שנים לפטירתו של ראש ישיבת "פורת יוסף"
מאות מתלמידיו ומוקירי זכרו של ראש ישיבת "פורת יוסף" עלו לקברו. קווים לדמותו
הגאון זצ"ל נולד בירושלים בג' בשבט ה'תר"ע לאביו הרב שאול צדקה, ולאמו שהיתה בת אחותו של ה"בן איש חי". הוא נקרא על שמו של סבו הגאון רבי יהודה סומך זצ"ל מבגדד. בילדותו התחנך בת"ת בני ציון ולאחר מכן המשיך את לימודיו בישיבת פורת יוסף. בשנת ה'תרצ"ד התחתן עם הרבנית פהימה למשפחת בטאט, ובשנת ה'תרצ"ז והוא בן 27 בלבד, מונה על ידי הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל למסור שיעורים בישיבת "פורת יוסף". בשנת ה'תש"ל נתמנה הרב צדקה זצ"ל לכהן כראש הישיבה בתפקידו זה כיהן עד יומו האחרון.
חיבר את סדרת הספרים "קול יהודה" על הש"ס, העמיד תלמידים רבים, ומהמפורסמים שבהם: בן אחותו הראשל"צ הגאון רבי מרדכי אליהו שליט"א, הראשל"צ הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א, הגאון רבי יהודה מועלם שליט"א, הגאון רבי עזרא עדס, הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, הגאון רבי יוסף עדס, ועוד. בשנת תשמ"ב עבר התקף לב, וכעשור לאחר מכן, בי"ב בחשוון תשנ"ב נפטר כאשר אלפים מתלמידיו מלוים אותו למנוחתו האחרונה.
הרב צדקה זצ"ל נודע ברבים כצדיק אשר רב בו הנסתר על הנגלה, ומעשי מופת רבים מיוחסים לו. רבים כמהו לברכותיו, ואף איחול ממנו היה נחשב יקר ערך. נביא כאן מעשה אחד בשמו, כשראה פעם יהודי שנכנס לבית ולא נישק את המזוזה, אמר לאותו האיש, אספר לך מעשה שהיה, וממנו תבין כמה צריך להקפיד על "סימני היהדות" שלנו.
משלחת רבנים חשובה מהעדה החרדית יצאה אחרי המלחמה לפולין כדי לראות מה נשאר מהישיבות ומהקהילות המפוארות שהיו באירופה המזרחית לפני השואה. בביקורם, הלכו לגטאות ולמשרפות, והמנהיג שלהם היה נראה אדם ירא לדבר ה', עם זקן ופאות, וציציותיו על מכנסיו, והדריך את הקבוצה באידיש רהוטה. לאחר ההסברים, הוא הזמין את הקבוצה לסעוד ארוחת צהריים, והנה הוא רואה שכמה אנשים שהיו שם לא הקפידו על נישוק המזוזה, וגם חזותם לא העידה על מוצאם ודתם, ונתן לאותם אנשים מאכלי טרפות, ולשאר הקבוצה שחזותם הוכיחה עליהם כי הם יראי ה' בתכלית, הגיש מאכלים כשרים למהדרין.
והנה בסוף האוכל הוא רואה שהם מתכוננים לברך, ואמר להם על מה אתם מברכים? והרי אכלתם טרפות! התפלאו השומעים עד מאד, ואמר להם שהוא לא הבין שהם יהודים, כי הם אפילו לא נישקו את המזוזה. רואה אתה - סיים הרב צדקה זצ"ל את סיפורו לאותו אדם - עד כמה צריך להקפיד על כל סממן יהודי, וזה הערובה שלא יבואו לידי מכשול.