פרשת שבוע
לרתק את השרשרת
שישים ושלש שנים חיכה עשיו לרגע הזה. עתה הוא נקרא אל יצחק אביו המודיעו כי הוא עומד לברך אותו. כהקדמה לכך הוא מבקש ממנו שיעשה לו מטעמים כדי שיוכל לברכו בהתגברות ההטבה
שישים ושלש שנים חיכה עשיו לרגע הזה. עתה הוא נקרא אל יצחק אביו המודיעו כי הוא עומד לברך אותו. כהקדמה לכך הוא מבקש ממנו שיעשה לו מטעמים כדי שיוכל לברכו בהתגברות ההטבה.
אך הקדמת דבריו נראית מיותרת. מדוע הוא שולח אותו אל השדה להביא ציד? מדוע אינו שולח אותו הישר אל הדיר או הרפת, ומבקש שיבשל כראוי, בטעם טוב רך ומתובל. מהי הקדמה בכך שהוא שולח אותו אל השדה ומורה לו לקחת את כלי נשקו, וכי כיצד יביא עשיו את הציד? וכי לא ברור שעשיו צריך להשתמש בנשקו לשם כך? ועוד, הרי רבקה שולחת את יעקב "אל הצאן", ואינה מצריכה אותו לצאת למסע צייד. מדוע אין יצחק יכול לבקש מבנו שיגש ויביא הוא מן הדיר, כבשים יש לרוב, מה הבעיה?
למד מכאן ר' יהודה החסיד בעל "ספר החסידים" דבר מדהים, והוא כותב כי כל שכרו והצלחתו של עשיו וזרעו בכל ימות עולם נובעים מאותה מסירות נפש של עשיו שיצא לשדה וסיכן את ע צמו כדי לקיים רצונו ובקשתו של אביו.
וזו היתה כוונתו של יעקב בידעו כי יש לעשיו את כיבוד אב ואם. זו הזכות שאולי תצליח להעלותו ממצבו השפל, אזי יוכלו הברכות לחול עליו.
מצוה נפלאה זו היתה אבן היסוד ברקמת החיים של הבית היהודי, יצרה את הקשר הפנימי העמוק בין בנים להורים, ושזרה את הדורות זה בזה.
אם נשכיל לשוב לקיימה בלב שמח תהא השפעתה החיובית לברכה לחברה כולה.
שבת שלום!