פרשת שבוע
שכינה במשכן
"וַיַּרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אתָם משֶׁה"
הרב יוסף ברוק, ראש ישיבת 'נתיבות עולם', כ"ה באדר תש"ע - 11/03/2010 13:41
בתום כחודשיים וחצי של עבודה מסורה הסתיימה מלאכת המשכן. כל עושי המלאכה, איש איש על משמרתו, בהנהגתם של בצלאל ואהליאב, מגיעים לרגע הגדול של סיום המלאכה, וזוכים לאישורו של משה "והנה עשו אותה כאשר ציוה ה'", שהוא שבח גדול שכיוונו לכל עומקה וסתרה של המלאכה.
ועתה הוא מברכם – "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם". ואנו עומדים נפעמים, וכי יש ספק בכך? האם כל המאמץ יהיה לשוא ושכינה לא תשכון במשכן, היתכן?
ולמדנו כאן יסוד מחשבתי חשוב ביותר.
כל מצוה שאנו עושים אינה נמדדת בתוצאה, אלא בעצם עשיית רצון בורא העולם. תפקידו של האדם אינו להיות "קבלן" של הקב"ה ולהביא תוצאות, אלא לעשות רצונו.
דוגמא לכך למדנו מהדו-שיח שבין ישעיהו הנביא למלך חזקיהו, כאשר הנביא בא אליו בדבר ה' ואומר לו "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה". שאל המלך לנביא מדוע נגזרה עליו מיתה ועונש כה חמור? ענה לו הנביא: כיון שלא נשאת אשה ולא קיימת מצוות פריה ורביה. ענה המלך: ראיתי ברוח הקודש כי אם יוולד לי בן, הוא יהיה רשע גדול ויכעיס את הקב"ה עד כדי שיעמיד פסל לעבודה זרה בתוך בית המקדש! על כן לא נשאתי אשה. ענה לו הנביא: אין זה עניינך מה תהיינה התוצאות של המצווה. מה שנצטוות עליך לעשות. [להרחבת הנושא יעויין ספר ישעיהו פרק ל"ח ומסכת ברכות דף י' ע"א.]
ולכן יש מקום חלילה לכך שאכן המצווה נעשית, המשכן מוכן, אך שכינה לא תשרה בו, וכפי שהיה בעבר בסוף ימי בתי המקדש שהיה הבית מפואר ומרשים, אך שכינה לא מצאה בו מקום.
ומכאן, לא אחת עומד אדם ותוהה – וכי מה יוסיפו מעשי? והרי לשנות לא אוכל, אני יחיד וכו'. דע כי עצם קיום המעשה הוא החשוב, ולא התוצאה.
שבת שלום, וחודש טוב ומבורך!
ועתה הוא מברכם – "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם". ואנו עומדים נפעמים, וכי יש ספק בכך? האם כל המאמץ יהיה לשוא ושכינה לא תשכון במשכן, היתכן?
ולמדנו כאן יסוד מחשבתי חשוב ביותר.
כל מצוה שאנו עושים אינה נמדדת בתוצאה, אלא בעצם עשיית רצון בורא העולם. תפקידו של האדם אינו להיות "קבלן" של הקב"ה ולהביא תוצאות, אלא לעשות רצונו.
דוגמא לכך למדנו מהדו-שיח שבין ישעיהו הנביא למלך חזקיהו, כאשר הנביא בא אליו בדבר ה' ואומר לו "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה". שאל המלך לנביא מדוע נגזרה עליו מיתה ועונש כה חמור? ענה לו הנביא: כיון שלא נשאת אשה ולא קיימת מצוות פריה ורביה. ענה המלך: ראיתי ברוח הקודש כי אם יוולד לי בן, הוא יהיה רשע גדול ויכעיס את הקב"ה עד כדי שיעמיד פסל לעבודה זרה בתוך בית המקדש! על כן לא נשאתי אשה. ענה לו הנביא: אין זה עניינך מה תהיינה התוצאות של המצווה. מה שנצטוות עליך לעשות. [להרחבת הנושא יעויין ספר ישעיהו פרק ל"ח ומסכת ברכות דף י' ע"א.]
ולכן יש מקום חלילה לכך שאכן המצווה נעשית, המשכן מוכן, אך שכינה לא תשרה בו, וכפי שהיה בעבר בסוף ימי בתי המקדש שהיה הבית מפואר ומרשים, אך שכינה לא מצאה בו מקום.
ומכאן, לא אחת עומד אדם ותוהה – וכי מה יוסיפו מעשי? והרי לשנות לא אוכל, אני יחיד וכו'. דע כי עצם קיום המעשה הוא החשוב, ולא התוצאה.
שבת שלום, וחודש טוב ומבורך!
