חדשות
הותר לפרסום: השב"כ נוקם במכפישי צה"ל
עם הסרת צו איסור הפרסום מעל הפרשייה הבטחונית החסויה, מותרים הפרטים לפרסום: בתום שנה לחקירת השב"כ, עיתונאית השמאל ענת קם, שהדליפה 2,000 מסמכים סודיים של צה"ל נתונה במעצר, הכתב המפרסם והמכפיש - בגלות בלונדון
ענת קם שנעצרה בעקבות החשדות להדלפה, התבררה כבעלת עמדות שמאלניות, אשר ניצלה באופן ציני את שירותה הלאומי וכך הדליפה לתקשורת מסמכים מסווגים של צה"ל. קם מואשמת בריגול.
הפרטים שהיו עד עתה תחת צו איסור פרסום, הותרו כעת לחשיפה. מה שיאפשר לישראלים, לא רק לקרוא ולשמוע את הפרטים כפי שעשו עוד לפני כן בעזרת מקורות זרים, אלא גם לכתוב ולספר אותם.
גלגלי הפרשה החלו לנוע, כאשר עקבותיה של קם נעלמו, אז התברר כי היא שוהה במעצר מסיבות לא ברורות. מעצר שבמסגרתו שהתה זמן קצר מאוד מאחורי סורג ובריח ואת רובו היא מבלה במעצר בית. חבריה ניסו לעורר מהומה מן העניין ואף גייסו לעזרתם רשתות חברתיות. לדבריהם, העיתונאית השמאלנית בקשה בעצמה להפסיק את ה'באז' סביב מעצרה.
כתב הארץ אורי בלאו, שקיבל ממנה את המסמכים ופרסם אותם, נעלם אף הוא. על פי השמועות, נמלט מאימת השב"כ ומסתתר בלונדון. כעת מתברר, כי עורכי עיתון הארץ מצויים במגעים מול השב"כ כדי לאפשר לכתב לשוב ל'ארץ' בארץ, זו שהוא כל כך סולד ממנה.
הסיווג: סודי ביותר
על פי החשדות, קם, ששירתה בצה"ל במסגרת שירות לאומי, הצליחה להגיע למסמכים שבראשם מופיע הסיווג "סודי ביותר". תוכן המסמכים מפרט סדרת הוראות ופקודות שניתנו לחיילי צה"ל שיצאו למבצעים שנועדו להשבית את מחבלי הטרור. בהוראות מתודרכים החיילים כיצד לבצע מעצרים ובאלו מקרים עליהם לחסל את המבוקש באופן מיידי. מההוראות ניתן גם ללמוד בבירור על מקרים ספציפיים, בהם נהרגו מחבלים מאש חיילי צה"ל.
בלאו עשה במסמכים שימוש נרחב. בכתבת תחקיר מפורטת שפרסם, טען בלאו, כי הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו חיסולם של מבוקשים כאשר ניתן היה לעצור אותם, וכן, לדעת בלאו, בכירי הצבא נתנו יד חופשית לרציחתם של אזרחים 'חפים מפשע'.
כרוניקה של חיסול ממוקד - על פי דוקטרינת בלאו
הכתבה פורסמה בעיתון הארץ בתאריך 28/11/08 כשבראשה מתנוססת כותרת הזועקת הפוגענית: "צה"ל הורג מבוקשים במקום לעצור אותם" בכתבה שתחתיה פירט בארוכה את מסקנותיו, אותן גיבה במסמכים שהוגדרו על ידו כסודיים ושימשו כהוכחה ניצחת, אימתה את הנאמר בכותרת באופן מוטה ובלתי ניתן לערעור. בכתבתו מתאר בלאו כרוניקה של חיסול ממוקד כפי שמונהג בצה"ל.
כתבה עם מזל
מאז פורסמה כתבתו של אורי בלאו בהארץ לפני שנה וחצי, זרמו אין ספור סיפורי זוועה בים העלילות המאיים להטביע את מעט הלגיטימיות שעדיין נותרה למדינה הקטנה, המוקפת איומים מכל עבריה. זוועות שהפיגו לחלוטין את מרכיב הרייטינג שהכילה כתבתו של בלאו. כעת הופיע צו איסור הפרסום וחילץ את הכתבה ממעמקי הארכיון.
למי שניסה לחקור את הפרשה נגלתה באופן הברור ביותר ידה הארוכה של הצנזורה הישראלית, שזכתה לקיטונות של בוז על התנהלותה ה'קומוניסטית' בפרשה ועל חסימת חופש הביטוי הדמוקרטי. בכל מקום הוסרו מסמכים שפירטו את מאפייני הפרשה הבטחונית שהושמה תחת האיפול הכבד, שלא ממש צלח, עם ההדלפה המכוונת למקורות זרים וציטוטם בישראל.
האם צה"ל כה גרוע כפי שהוצג?
המסמכים אכן מעידים על כך שיש מעצר ויש מעצר. יש מעצר שבו החיילים מתבקשים להביא את העצור חי וכשיר לחקירה, וישנם מקרים בהם ניתנה הוראה לחיילים להשבית את החשודים בכל מחיר, בין במעצר ובין בהריגתם. במקרים קיצוניים יותר, כשמדובר במבוקשים בכירים המוגדרים כפצצה מתקתקת, קיימת הוראה חד משמעית; לא לנסות 'להתעסק' איתם ולנסות לגרום להם להיכנע במהירות, במידה והם חמושים יש לירות בהם באופן מיידי. אם ישנם נשים וילדים במקום, יש להימנע מכך ולבצע מעצר, במידה וקיימים אנשים בסביבתם, אין לגרום לפגיעה ביותר משלושה אנשים.
מאז פרוץ האינתיפאדה נהרגו אלפי אזרחים ישראלים חפים מפשע בידי המחבלים הפלסטינים, ביניהם: נשים, תינוקות וילדים. הי"ד