יש לי מושג
היום בדיוק: לפני יותר מאלפיים שנה
ט"ז באייר הוא היום בו נתקנה על ידי משה רבינו ע"ה ברכת: "הזן את העולם", ודבר בעתו הוא לכוון ביום זה ביתר שאת וביתר כוונה בברכת המזון
הסיבה לקריאתו בשם זה היה מאחר שבני ישראל לא ידעו את שמו כינוהו בשם "מן", כלומר "אוכל מוכן ומזומן". לפי מפרש אחר, המילה "מן" היא מילה נרדפת למילת השאלה "מה" וכשראו בני ישראל את המן שאלו זה את זה "מן הוא?"
המן מכונה גם "לחם אבירים". כינוי זה טוען שהמן הוא הלחם אותו אוכלים מלאכי השרת (אבירים). הסבר נוסף הוא שהמן נבלע באיברים והאדם האוכל אותו אינו צריך להפריש פסולת.
על פי המתואר בתורה, המן היה יורד מידי יום ביומו עבור אותו יום בלבד, חוץ מביום שישי, שבו הייתה יורדת מנה כפולה - ליום שישי ולשבת. המן ירד בין שתי שכבות של טל, ולקטו אותו מוקדם בבוקר. מן שלא נלקט היה נמס כ"חום היום".
תיאור המן במקרא: צורתו הייתה עגולה, צבעו לבן - שקוף, עוביו דק, וטעמו כדבש או שמן.
"ותעל שכבת הטל, והנה על-פני המדבר, דק מחוספס, דק ככפור על-הארץ" (שמות טז, יד). "והוא כזרע גד לבן, וטעמו כצפיחית בדבש" (שמות טז, לא). כל המינים והטעמים היו כלולים במן.
הקב"ה ציווה את משה רבינו לשמור צנצנת עם מן באוהל מועד כזכרון לניסי המדבר. כשנכנסו בני ישראל לארץ הונחה "צנצנת המן" בבית המקדש כתזכורת לגודל הנס במדבר. לפי הבן איש חי ברכו על המן "ברוך הממטיר לחם מן השמים".