נ. ליברמן י"ט באדר תשס"ט - 15/03/2009 10:00
שם הגז, אשר בנסיבות טראגיות הפך למוכר ביותר הינו גז הציקלון בי.
בגז זה השתמשו הנאצים ליישום 'הפתרון הסופי' בטבח יהודי אירופה במחנות ההשמדה מיידנק, ואושוויץ- בירקנאו בזמן השואה.
גז הציקלון, אשר במקורו יועד להשמדת מזיקים, פותח בשנות ה-20 של המאה ה-19 על יד פריץ האבר, כימאי גרמני ממוצא יהודי (!) אשר זכה לפרס נובל בכימיה.
בשנת 1934- ה'תרצ"ד, אילצו הנאצים את פריץ האבר לעזוב את גרמניה בשל יהדותו.
בתחילה שימש הגז להשמדת כינים במחנות, על מנת למנוע את התפשטות מחלת הטיפוס.
ב- 1941- ה'תש"א החלו הנאצים לנסות שימוש בחומר לרצח בני אדם במחנה ההשמדה אושוויץ, לאחר שנטלו ממנו את ריחו, המודיע על חשיפה לגז.
חברת דגוסה (Degussa) הגרמנית ייצרה את הגז למכונת ההשמדה.
לאחרונה, בספטמבר 2008- תשרי ה'תשס"ט תרמה חברת דגוסה ל "מוזיאון המלחמה האימפרילי בלונדון" חלק מהוצאות על סמינר אשר עורך המוזיאון בנושא: "מאחורי המחנות ועבודות הכפיה".
תרומה זו עוררה תמיהה רבה, באשר לחברה עצמה חלק בהשמדה, ואשר היתה מקבלת את שיני הזהב של הקורבנות ומתיכה לזהב.
עם זאת, חברת האב של דגוסה, תעשיות "אבוניק", הכירה באחריות למעשיה בעבר, ובשנת 1998 שילמה פיצויים לניצולי השואה שהועסקו בעבודות כפיה במפעל הצמיגים שלה בזמן מלחמת העולם השנייה.