יש לי מושג
מת חי
האיבר היחיד בגוף האדם, אשר ביכולתו להמשיך ולפעול דקות ספורות לאחר המוות של המוח הינו הלב, עובדה אשר הביאה לחילוקי דעות רבים בענין תרומת איברים.
נ. ליברמן כ"ט באב תשס"ט - 19/08/2009 06:07
האיבר היחיד בגוף האדם, אשר ביכולתו להמשיך ולפעול דקות ספורות לאחר המוות של המוח הינו הלב, עובדה אשר הביאה לחילוקי דעות רבים בענין תרומת איברים.
על פי ההלכה היהודית, תרומת איבר מן החי, באופן שיביא לקיצור חיי התורם אסורה, ותרומת איברים מותרת רק בתנאי שעקירת האיבר אינה מביאה לקיצור חיים, או שהתרומה נעשית לאחר מוות מוחלט של התורם, על מנת להציל חיים.
במקרים של תרומת לב, יכולה התרומה להתבצע רק לאחר מוות מוחי של התורם, כשליבו עדיין פועם, אך אינו מזרים דם למח. במקרה שכזה, מימד הזמן הינו מכריע ביותר לגבי סיכויי הצלחת ההשתלה בגוף הנתרם, סיכויים העומדים ביחס הפוך לאורך הזמן שבין המוות להשתלה.
משום כך, רגע המוות, שממנו ואילך יוכלו ליטול את האיבר מן התורם, הינו קריטי לגבי תרומת האיברים, ובקביעתו, שיטות שונות.
מבחינה קלינית נקבע רגע המוות עם המוות המוחי, המכונה מוות קליני, בו פוסק המח מלשדר אותות חשמליים למערכת העצבים, ואינו פוקד יותר על אברי הגוף לפעול. מבחינת ההלכה לא כך הוא, ורגע המוות נקבע רק לאחר שהלב מפסיק לפעום, מוות המכונה לבבי / נשימתי. העובדה, כי הלב עדיין ממשיך לפעום אף לאחר שהמח נדם מסמנת חיים, ומשום כך לפי ההלכה אין לעקור כל איבר שיקרב את מות הלב, אף במקרה שכבר הוכרז מוות מוחי, אף אם הנשימה מתבצעת מכח מכונת לב - ריאה, או קוצב לב.
משום שהרפואה מחשיבה את פעימות הלב לאחר המוות הקליני כפרכוסים בלתי רצוניים, אשר אינם מעידים על חיות הגוף, ואילו ההלכה כן מחשיבה אותן כסימן חיים, וכן משום שאף בספרות הרפואית מצויינים מקרים נדירים של תחיית המח והמערכות כולן לאחר המוות הקליני, התגלעו חיכוכים רבים בין מערכות הרפואה לפוסקי ההלכה בנושא זה.
לדעת הגאון רבי יוסף שלום אליישיב נפסק, כי אין ליטול איבר ממי שמוחו מת לגמרי, אך ליבו עדיין פועם ונשמה באפיו. דעת הגאון רבי שמואל הלווי וואזנר הינה כדעת הרב אליישיב, בנוסף להסתייגותו המובעת בדבר התערבות בני האדם במעשי הקב"ה.
הלב פועם בממוצע במשך כל חיי אדם שלושה מליארד פעמים, בהן הוא שואב מאתיים אלף ליטרים של דם.
גודלו של הלב הינו כגודל אגרוף, ומשקלו, 285 גרם אצל הגברים, ו-225 גרם אצל הנשים, לעומת משקלו של המח, שהינו פי 1.125 בממוצע מזה של הלב, ועומד על 1.43 ק"ג אצל הגברים, ו-1.27 ק"ג אצל הנשים.
על פי ההלכה היהודית, תרומת איבר מן החי, באופן שיביא לקיצור חיי התורם אסורה, ותרומת איברים מותרת רק בתנאי שעקירת האיבר אינה מביאה לקיצור חיים, או שהתרומה נעשית לאחר מוות מוחלט של התורם, על מנת להציל חיים.
במקרים של תרומת לב, יכולה התרומה להתבצע רק לאחר מוות מוחי של התורם, כשליבו עדיין פועם, אך אינו מזרים דם למח. במקרה שכזה, מימד הזמן הינו מכריע ביותר לגבי סיכויי הצלחת ההשתלה בגוף הנתרם, סיכויים העומדים ביחס הפוך לאורך הזמן שבין המוות להשתלה.
משום כך, רגע המוות, שממנו ואילך יוכלו ליטול את האיבר מן התורם, הינו קריטי לגבי תרומת האיברים, ובקביעתו, שיטות שונות.
מבחינה קלינית נקבע רגע המוות עם המוות המוחי, המכונה מוות קליני, בו פוסק המח מלשדר אותות חשמליים למערכת העצבים, ואינו פוקד יותר על אברי הגוף לפעול. מבחינת ההלכה לא כך הוא, ורגע המוות נקבע רק לאחר שהלב מפסיק לפעום, מוות המכונה לבבי / נשימתי. העובדה, כי הלב עדיין ממשיך לפעום אף לאחר שהמח נדם מסמנת חיים, ומשום כך לפי ההלכה אין לעקור כל איבר שיקרב את מות הלב, אף במקרה שכבר הוכרז מוות מוחי, אף אם הנשימה מתבצעת מכח מכונת לב - ריאה, או קוצב לב.
משום שהרפואה מחשיבה את פעימות הלב לאחר המוות הקליני כפרכוסים בלתי רצוניים, אשר אינם מעידים על חיות הגוף, ואילו ההלכה כן מחשיבה אותן כסימן חיים, וכן משום שאף בספרות הרפואית מצויינים מקרים נדירים של תחיית המח והמערכות כולן לאחר המוות הקליני, התגלעו חיכוכים רבים בין מערכות הרפואה לפוסקי ההלכה בנושא זה.
לדעת הגאון רבי יוסף שלום אליישיב נפסק, כי אין ליטול איבר ממי שמוחו מת לגמרי, אך ליבו עדיין פועם ונשמה באפיו. דעת הגאון רבי שמואל הלווי וואזנר הינה כדעת הרב אליישיב, בנוסף להסתייגותו המובעת בדבר התערבות בני האדם במעשי הקב"ה.
הלב פועם בממוצע במשך כל חיי אדם שלושה מליארד פעמים, בהן הוא שואב מאתיים אלף ליטרים של דם.
גודלו של הלב הינו כגודל אגרוף, ומשקלו, 285 גרם אצל הגברים, ו-225 גרם אצל הנשים, לעומת משקלו של המח, שהינו פי 1.125 בממוצע מזה של הלב, ועומד על 1.43 ק"ג אצל הגברים, ו-1.27 ק"ג אצל הנשים.
טלית גדולה הטלית הגדולה בעולם יוצרה בשנת ה'תשס"ו, והשימוש הראשון בה נעשה בחג שמחת תורה של שנת ה'תשס"ז
פרקי אבות בשבת חורפית? מנהג ידוע בכל קהילות ישראל ללמוד את מסכת אבות בשבתות הקיץ מה המקור למנהג זה? והאם באמת הוא קשור לימי ספירת העומר?
טיפ טיפה של בריאות... מסורת: גשם בימי ספירת העומר – תרופה נדירה ומופלאה. האם קיים מקור לדבר, האם הוא נכון, ומהו בכלל?