נהוג שהיונה היא סמל השלום. מציירים יונה עם המילה "שלום". מה המקור לכך? נח שלח את היונה, אך מה לזה ולמלחמות? היונה חזרה עם עלה זית בפיה (בראשית ח יא) - ומה לזה עם שלום?
כידוע, עלי זית אינם מזון לציפורים, אלא כדברי חז"ל, אמרה היונה: "יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקדוש-ברוך-הוא, ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם" (ערובין יח ב).
בתיבת-נח מספקים לי כל טוב אבל אני אוהבת חופש, חירות, עצמאות, ולשם כך אני מוכנה לחיות חיים קשים.
על כן כותב הרב שמשון [בן] רפאל הירש בפירושו על התורה, שהיונה אינה סמל השלום אלא סמל החירות, סמל הנכונות לשלם את מחיר החירות: "סמל עצמאות וחרות והסתפקות במועט בעוצמה של חרות" (פרושו על התורה שם).
לחירות יש מחיר. לכל דבר יש מחיר. יש עבד שאינו רוצה לצאת לחירות. נוח לו להיות עבד. אדוניו מטפל בכל. "אהבתי את אדוני, לא אצא לחופשי".
לא כן. יש להיות בן-חורין. "עבדי הם - ולא עבדים לעבדים". יש להיות עבד ד . "עבד ד הוא לבדו חופשי" (רבי יהודה הלוי), אבל אין לאדם להיות עבד לזולת.
לחירות יש מחיר שיש להיות מוכנים לשלמו. גם לעבדות יש מחיר. מחירה של החירות הוא שלפעמים עַם שהוא בן-חורין צריך להילחם. עם שאינו בן-חורין אינו צריך להילחם, אך במקום זאת יש לו פוגרומים, כגזרות תתנ"ו של מסעי הצלב שבהם נהרגו קהילות שלמות, גזרות ת"ח-ת"ט של הקוזקים שרצחו מאות-אלפי יהודים, השואה ועוד. אלו הן צרות אחרות לחלוטין.
בארץ-ישראל יש לנו בעיות. ודאי, בינתיים עולמנו אינו גן-עדן, ואין בו מציאות בלי בעיות. השאלה היא באלו בעיות עסקינן? יש בעיות של עם בגלות ויש בעיות של עם בן-חורין. אין זה אותו סוג כלל וכלל. יש בעיות של עבדים ויש בעיות של בני-חורין.
היונה היא סמל החירות ולא סמל השלום, אלא אם כן נגדיר את השלום בצורה אחרת, כדברי רש"י (ראש השנה יח ב). בגמרא מבואר שהצומות עתידים להיהפך לימים טובים, כאשר יהיה לנו שלום. ומהו שלום? מסביר רש"י שידנו תקיפה. כשאנו חזקים, אנו עומדים על עמדנו, אנו מגינים על עצמנו, זהו השלום. אם כך, אם הגבורה של העצמאות היא השלום, אז היונה היא גם סמל השלום.
ד עוז לעמו יתן, ד יברך את עמו בשלום.
הדברים נכתבו בידי הרב שלמה אבינר