חנוכה הינו מהחגים היותר נשמרים בעולם היהודי. כל משפחה מתענגת על אותם רגעים יפים של הדלקת הנרות, והסופגניות... אולם, ביסודה של אותה מלחמה ואותו ניצחון בלתי נשכח, בו הביסו החשמונאים את הצבא היווני רב העוצמה, מונחת מלחמה אחרת, מלחמה עקרונית, אידיאולוגית אשר עד היום ממשיכה וסוערת. מלחמה בין שתי דעות עקרוניות, המייצגות גישות הפוכות לחלוטין ביחס למטרת החיים על פני האדמה.

המדרש מספר על טורנוסרופוס הרשע שבא אל רבי עקיבא בשאלה: "איזה מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם?" ענה לו רבי עקיבא – "של בשר ודם נאים". הראה לו רבי עקיבא גרעיני חיטה, אותם יצר הקדוש ברוך הוא, והם בלתי אכילים ובעצם אין להם שום שימוש ומטרה. האדם מסוגל לקחת את אותו גרעין חיטה וליצור ממנו לחם ראוי למאכל!

המדרש מבהיר שרבי עקיבא ענה כך, כיוון שהוא ידע לאן חותר אותו רשע, הוא צפה מראש שטורנוסרופוס מצפה לתשובה המתבקשת – מעשיו של הקדוש ברוך הוא נאים יותר. רבי עקיבא גם ידע מה תהיה שאלתו הבאה: אם מעשיו של הקדוש ברוך הוא נאים יותר – אם כן מדוע לאחר שהוא יוצר יצירה נפלאה כל כך בדמות אדם – אתם ממשיכים הלאה את תהליך היצירה ומלים את בניכם – חותכים חלק מגופו. בכך הינכם מראים שאתם כביכול "משכללים" או "משפצים" את היצירה המופלאה שברא הקדוש ברוך הוא. לפיכך, הקדימו רבי עקיבא וענה לו לשאלתו שאכן מעשיו של אדם נאים יותר. כיצד אפשר להבין מאמר חז"ל זה? הרי אין ספק שמעשיו של הקדוש ברוך הוא נאים וטובים לאין שיעור ממעשיו של אדם?!

בעמקו של ויכוח זה טמונה מחלוקת עמוקה הרבה יותר. טורנוסרופוס מייצג את התפיסה הרומאית – יוונית תפיסה זו שמה דגש רב על שלמותו של האדם. היוונים העריצו את כוחו של גוף האדם, כמו גם את שכלו. בעיניהם, האדם היה יצור מושלם. גם הרומאים אחזו בתפיסה דומה אשר במהותה הייתה המשך של האידיאולוגיה היוונית. זאת היא הסיבה לכך שהמנהג היהודי למול כל תינוק היה מאוס עליהם במיוחד, מעשה זה היה נראה בעיניהם כפגימה ביצור שנולד מושלם.

רבי עקיבא בתשובתו ביטא את השקפת היהדות, לפיה העולם נברא בכוונה תחילה כך שהוא איננו מושלם. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כך, על מנת שהאדם יבוא לעולם ותפקידו יהיה להשלים את עצמו. ללא ספק הקדוש ברוך גדול לאין שיעור מהאדם, הקב"ה ברא גרעין חיטה לא ראוי לאכילה, בכוונה תחילה – על מנת שהאדם יהיה מוכרח להיות שותף בתהליך הפיכתו של גרעין זה למוצר ראוי למאכל. רעיון זה גם מהווה כעין סמל לברית מילה: גם האדם לא נולד מושלם, עליו לעבוד עבודת חיים קשה על מנת להפוך להיות כזה, ובמיוחד ללמד את עצמו למשול בדחפיו ורצונותיו הטבעיים – ולנצלם לעלייה ובנין.

על פי זה, אין זה כה מפתיע שאחת הגזרות שגזרה מלכות יוון היא לא למול את הבנים. מטרתם היתה לשרש מהעם היהודי את הרעיון שאדם לא נולד מושלם, ושמטרת החיים הינה לתקן ולהשלים את המידות, לשאוף לשרש את הכוחות השליליים ולפתח כוחות חיוביים. היהודים לחמו בכל עוז נגד אותה גזרה, ואכן לבסוף גברו על היוונים.

אנו אמנם עברנו את תקופת הרומאים, וכל אותן אידיאולוגיות אשר האמינו ברעיון זה – שהאדם נולד מושלם, אולם, המלחמה עדיין בעיצומה. כיום, אנו מוקפים בסביבה חילונית, אשר משאירה מקום מועט, ואולי איננה מותירה בכלל מקום לפיתוח הפנימיות. להיפך, העולם מתמקד יותר ויותר בסיפוקים חיצוניים. מכל מקום, אנו יודעים שהנאה אמיתית מגיעה אך ורק מעלייה, מעוד התגברות, מעוד צעד אל השלמות, מהסיפוק מכך שהאדם הולך ונהיה טוב יותר, מעניק לזולת יותר, בן זוג מתחשב יותר, הורה סבלני יותר, והחשוב מכל – עבד ה' טוב יותר!

הכותב הינו מחבר ספר על התורה וראש חבורה בכולל של רבי יצחק ברקוביץ' שליט"א בירושלים