מאמר
טבח יהודי יורק
בתקופת ימי הביניים סבלו יהודי אנגליה רבות מאירועים אנטשמיים, אחד מהנוראים שבאירועים אלה היה טבח יהודי יורק, הטבח אירע ביום ז' בניסן ונהרגו בו כמה מאות יהודים.
מוטי מרינגר ז' בניסן תשס"ט - 01/04/2009 05:00
בעיר יורק שבמחוז יורקשייר שבאנגליה חיה בימי הביניים קהילה יהודית גדולה, רבים מיהודי העיר היו עשירים גדולים והיו מלווים כסף לשכניהם האצילים הנוצרים.
היו אלו הימים שבין מסע הצלב השני והשלישי, לאחר שבמסע הצלב השני ספגו הנוצרים תבוסה קשה בקרב קרני חיטין מידי צאלח אלדין המוסלמי, רצו הנוצרים להשיב לעצמם את כבודם האבוד על ידי כיבוש ירושלים מידי המוסלמים, בשנת ד' אלפים תתקמ"ט החליט מלך אנגליה ריצ'ארד לב הארי להצטרף למסע הצלב השלישי, לצורך מימוש רעיון זה פנה ריצ'ארד לאצילי אנגליה בבקשה שיצטרפו אליו עם חייליהם למלחמה, אצילי אנגליה לא היו להוטים להצטרף למחמה בעיקר לא לנוכח העובדה שהם מותירים חובות כבדים בידי נושיהם היהודים, ריצ'ארד לב הארי הבין את הבעיה והחליט להעלים עין אם יפגעו ביהודים, האצילים הבינו את המסר וכתוצאה מכך החלו ברחבי אנגליה פרעות נגד היהודים במטרה להשמיד את אותם שטרי חוב, הקהילה היהודית שנפגעה ביותר הייתה קהילת יורק, בערב שבת הגדול יום ז' בניסן שנת ד' אלפים תתק"נ החל ההמון המוסת בהנהגת הכמרים והאצילים להתנפל על בתי היהודים ולעשות בהם שפטים, כ-500 יהודים מבני העיר ובראשם אחד מבעלי התוספות תלמידו של רבינו תם, רבינו יום טוב בר יצחק מיואני הי"ד נמלטו על נפשם והתבצרו במצודת "מגדל קליפורד" וביקשו בה את חסות המלך, הפקיד האחראי מטעם המלך הסכים ומסר אותם לאחריותו של מפקד המחוז, לאחר זמן קצר נכנע מפקד המחוז ללחץ האצילים ולאחר שסיים ההמון המוסת לבזוז את בתי היהודים התכנסו כולם סביב המצודה וצרו עליה, ליהודים ניתנה הברירה להמיר את דתם או למות, הפורעים החלו בהכנות על מנת להצית את המצודה על יושביה ואילו ר' יום טוב בר יצחק פנה לקהל עדתו ואמר "אלוקי אבותינו, מי יאמר לו מה תעשה', הוא המצווה עלינו היום למות על תורתנו, והנה המוות עומד בפתח, סמוך אני ובטוח כי אינכם חושבים, חס וחלילה, לעזוב את התורה הקדושה בשביל שעה קלה של חיים, ולבחור לכם גורל יותר קשה לאנשי כבוד מן המוות, לחיות כבוגדים, תלויים ברחמי האויבים הזדים ונתונים לכלימת עולם, והנה, הואיל והבורא דורש מאיתנו היום להשיב את החיים אשר מסר לנו, הבה נמסרם לו במו ידינו, והרי רבים מבני עמינו ידעו לעשות כדבר הזה בימי הגזירות".
לאחר שסיים רבינו יום טוב בר יצחק את דבריו הרגו את עצמם בחרב מתבצרי המצודה ובלבד שלא יפלו בידם של הערלים, מעט מתושבי המצודה הצליחו להמלט ואף הם רובם נהרגו על ידי הפורעים שבחוץ, הי"ד.
עדות לטבח הנורא נרשמה על ידי רבינו אפרים מבונא שמזכירו בחיבורו "ספר הזכירה" וכך הוא כותב "אחרי כן, בשנת תתקנ"א, קמו טועים על עם ה' בעיר אברווך (יורק) אשר באנגלטירא (אנגליה) בשבת הגדול, ועת הנס נהפך לאונס ולעונש. ויברחו אל בית התפילה, כי סיברו כי שמה בית מנוס.
ויעמוד הרב ר' יום טוב וישחט ס' נפשות. וגם אחרים שחטו... ויש מהם שנשרפו על יחוד בוראם. ויהי מספר ההרוגים והשרופים כק"ן נפשות קדושים, ואת בתיהם הרסו. ויבוזו זהב וכסף וחמדת ספרים אשר כתבו לרוב, נחמדים מזהב ומפז רב, אשר אין כערכם בנוי וביופי, והביאום לקולוניא ולשאר מקומות ומכרום ליהודים..."
על טבח יורק חיבר קינה ר' יוסף מקרטרש בשם "אלוקים בעלונו זולתך אדונים" בקינתו הוא סופד לרבינו יום טוב בר יצחק וכך הוא כותב,
"נאספו למשמר ואשר עמנו / אך השר הצר והצר לימינו.
ונאמר בידו קימנו / ויאמרו לא כי על יום טוב באנו.
סין ועוקר הרים למישור שם עקוב / על פה וספרים במוקשים לא ינקוב.
ישכון לבטח בשרו לא ירקוב / מה טובו אוהליך יעקב".
יהודי אשכנז נוהגים לומר בליל יום כיפור את הפיוט "אמנם כן יצר סוכן בנו" שאותו חיבר רבינו יום טוב בר יצחק הי"ד.
לאחר טבח יורק החרימו יהודי אנגליה את העיר וגזרו שיהודי לא יעביר את הלילה בעיר, מנהג זה מוזכר בכמה מספרי ההלכה שנדפסו באנגליה, עד היום נפוץ האיסור בין יהודי אנגליה וסוחרים יהודים הנמצאים בעיר לרגל עסקיהם נוטים ללון בעיירות שסביבות העיר ואינם לנים בתוכה.
היו אלו הימים שבין מסע הצלב השני והשלישי, לאחר שבמסע הצלב השני ספגו הנוצרים תבוסה קשה בקרב קרני חיטין מידי צאלח אלדין המוסלמי, רצו הנוצרים להשיב לעצמם את כבודם האבוד על ידי כיבוש ירושלים מידי המוסלמים, בשנת ד' אלפים תתקמ"ט החליט מלך אנגליה ריצ'ארד לב הארי להצטרף למסע הצלב השלישי, לצורך מימוש רעיון זה פנה ריצ'ארד לאצילי אנגליה בבקשה שיצטרפו אליו עם חייליהם למלחמה, אצילי אנגליה לא היו להוטים להצטרף למחמה בעיקר לא לנוכח העובדה שהם מותירים חובות כבדים בידי נושיהם היהודים, ריצ'ארד לב הארי הבין את הבעיה והחליט להעלים עין אם יפגעו ביהודים, האצילים הבינו את המסר וכתוצאה מכך החלו ברחבי אנגליה פרעות נגד היהודים במטרה להשמיד את אותם שטרי חוב, הקהילה היהודית שנפגעה ביותר הייתה קהילת יורק, בערב שבת הגדול יום ז' בניסן שנת ד' אלפים תתק"נ החל ההמון המוסת בהנהגת הכמרים והאצילים להתנפל על בתי היהודים ולעשות בהם שפטים, כ-500 יהודים מבני העיר ובראשם אחד מבעלי התוספות תלמידו של רבינו תם, רבינו יום טוב בר יצחק מיואני הי"ד נמלטו על נפשם והתבצרו במצודת "מגדל קליפורד" וביקשו בה את חסות המלך, הפקיד האחראי מטעם המלך הסכים ומסר אותם לאחריותו של מפקד המחוז, לאחר זמן קצר נכנע מפקד המחוז ללחץ האצילים ולאחר שסיים ההמון המוסת לבזוז את בתי היהודים התכנסו כולם סביב המצודה וצרו עליה, ליהודים ניתנה הברירה להמיר את דתם או למות, הפורעים החלו בהכנות על מנת להצית את המצודה על יושביה ואילו ר' יום טוב בר יצחק פנה לקהל עדתו ואמר "אלוקי אבותינו, מי יאמר לו מה תעשה', הוא המצווה עלינו היום למות על תורתנו, והנה המוות עומד בפתח, סמוך אני ובטוח כי אינכם חושבים, חס וחלילה, לעזוב את התורה הקדושה בשביל שעה קלה של חיים, ולבחור לכם גורל יותר קשה לאנשי כבוד מן המוות, לחיות כבוגדים, תלויים ברחמי האויבים הזדים ונתונים לכלימת עולם, והנה, הואיל והבורא דורש מאיתנו היום להשיב את החיים אשר מסר לנו, הבה נמסרם לו במו ידינו, והרי רבים מבני עמינו ידעו לעשות כדבר הזה בימי הגזירות".
לאחר שסיים רבינו יום טוב בר יצחק את דבריו הרגו את עצמם בחרב מתבצרי המצודה ובלבד שלא יפלו בידם של הערלים, מעט מתושבי המצודה הצליחו להמלט ואף הם רובם נהרגו על ידי הפורעים שבחוץ, הי"ד.
 |
|
| מגדל קליפורד הסמוך ליורק | צלם |
עדות לטבח הנורא נרשמה על ידי רבינו אפרים מבונא שמזכירו בחיבורו "ספר הזכירה" וכך הוא כותב "אחרי כן, בשנת תתקנ"א, קמו טועים על עם ה' בעיר אברווך (יורק) אשר באנגלטירא (אנגליה) בשבת הגדול, ועת הנס נהפך לאונס ולעונש. ויברחו אל בית התפילה, כי סיברו כי שמה בית מנוס.
ויעמוד הרב ר' יום טוב וישחט ס' נפשות. וגם אחרים שחטו... ויש מהם שנשרפו על יחוד בוראם. ויהי מספר ההרוגים והשרופים כק"ן נפשות קדושים, ואת בתיהם הרסו. ויבוזו זהב וכסף וחמדת ספרים אשר כתבו לרוב, נחמדים מזהב ומפז רב, אשר אין כערכם בנוי וביופי, והביאום לקולוניא ולשאר מקומות ומכרום ליהודים..."
על טבח יורק חיבר קינה ר' יוסף מקרטרש בשם "אלוקים בעלונו זולתך אדונים" בקינתו הוא סופד לרבינו יום טוב בר יצחק וכך הוא כותב,
"נאספו למשמר ואשר עמנו / אך השר הצר והצר לימינו.
ונאמר בידו קימנו / ויאמרו לא כי על יום טוב באנו.
סין ועוקר הרים למישור שם עקוב / על פה וספרים במוקשים לא ינקוב.
ישכון לבטח בשרו לא ירקוב / מה טובו אוהליך יעקב".
יהודי אשכנז נוהגים לומר בליל יום כיפור את הפיוט "אמנם כן יצר סוכן בנו" שאותו חיבר רבינו יום טוב בר יצחק הי"ד.
לאחר טבח יורק החרימו יהודי אנגליה את העיר וגזרו שיהודי לא יעביר את הלילה בעיר, מנהג זה מוזכר בכמה מספרי ההלכה שנדפסו באנגליה, עד היום נפוץ האיסור בין יהודי אנגליה וסוחרים יהודים הנמצאים בעיר לרגל עסקיהם נוטים ללון בעיירות שסביבות העיר ואינם לנים בתוכה.
פרשת המרגלים טרם כניסתם לארץ ישראל, שלחו בני ישראל מרגלים לבדוק את הארץ. הם הוציאו את דיבת הארץ רעה, ובגין כך נענשו המרגלים ושומעי דבריהם
חוזרים לסיני: בקולות, ברקים ועשן כבד דוד סופר חוזר אל מדבר סיני ומשרטט את הקולות והברקים, את החיל ואת הרעדה: היינו שם כולם, בפעם הראשונה שנפגשנו, במאורע הכביר הקריטי ביותר בעולם כולו שהתרחש בדיוק היום, (כמעט) חודש וחצי אחר צאתם של בני ישראל ממצרים, כשקיבלו את התורה בהר סיני
גטו לבוב גטו 'לבוב', היה מגדולי הגטאות, הגטו איכלס בשיאו 120,000 יהודים, ובעקבות רציחות נוראיות וכן גירושים למחנות ההשמדה, נותרו בו בסוף המלחמה לא יותר מ-200 איש, שהצליחו לשרוד במסתור