העיר מונקאטש שוכנת כיום במערבה של אוקראינה על גדות הנהר לאטארצא בסמוך לגבול עם סלובקיה, חשיבות מרובה לא נודעה לעיר בעולם הלא – יהודי, אך בעולם היהודי מעורר השם מונקאטש זיכרון של גדולי עולם שפיארו את העיר בתקופות שונות.

ההיסטוריה היהודית של מונקאטש איננה ארוכה והיא מקיפה כשלש מאות שנה בלבד, ברם בשנים אלו המועטות יחסית הטביעה מונקאטש את דרכה – דרך של קנאות ללא פשרות – בעולם היהודי. ראשית דברי ימיה של מונקאטש היהודית נמצאים בתעודות מסחר שונות בהן קיימת עדות על יהודי בשם אפרים שהיה תושב מונקאטש בשנת ת"ט והוא עסק בחכירה והספקת מוצרים לאותו אזור, פרטים נוספים אינם ידועים על יהודי זה או על יהודים נוספים שאולי דרו באותה עת בעיר, עדות נוספת לחיים יהודיים במונקאטש היא מתקופה של כארבעים שנה מאוחר יותר בשנת תמ"ז אז שני יהודים בשם אברהם ומרקו שדרו במונקאטש, סיפקו מצרכים לצבא שחנה בסמוך לעיר.

שנים חלפו העיר מונקאטש החליפה שלטון ועברה מיד ליד מספר פעמים והישוב היהודי בעיר לא התפתח. ישנן עדויות משנת תק"ח אז גרו בעיר חמש משפחות יהודיות ביניהם שוחט בשם הרשקו דוידוביץ', בסך הכל מנו אז כל היהודים כעשרים וחמש נפש, כעבור חמש שנים פחתה הקהילה היהודית במקום ונמנו עליה רק שלשה משפחות, ליהודים אלו לא היה אפילו מנין גברים להתפלל עימם ואף בית כנסת לא היה להם, ובשבתות ומועדים הם היו מצטרפים ליהודי העיירה הסמוכה ומתפללים עימם בבית הכנסת שהיה בעיירתם.

רק בשנת תק"מ נוסד בית כנסת קבוע במונקאטש וזאת לאחר ששליט המקום הגרף שיינברון נתן את הסכמתו לכך לאור הבטחה של יהודי מונקאטש כי קיומו של בית הכנסת יגרום ליהודים נוספים להשתקע בעיר.

צדקו יהודי מונקאטש ומשנוסד בעיר בית הכנסת החלה הקהילה להתפתח, יהודים נוספים הגיעו לעיר והקהילה החלה מקימה את מוסדותיה, בעיר נוסד בית דין צדק וכן התמנו מלמדי תינוקות שאחד מהם היה רבי ברוך - אביו של רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד תנועת חב"ד, גם רב הובא לעיר על מנת להורות את הדרך לבני הקהילה - הוא רבי יהודה לייב רבה הראשון של מונקאטש.

הקהילה היהודית בעיר הלכה והתרחבה, יהודים רבים שהיו עושים את דרכם בעיר לשם מסחרם התיישבו במקום, וכן רבים מבני הכפרים בסביבתה של מונקאטש עברו לדור בה בשל החיים היהודיים שהחלו לפרוח בה, גם גירושים ושאר צרות מהם סבלו היהודים במקומות אחרים הביאו יהודים נוספים לעיר ובמשך זמן קצר צמחה הקהילה בעשרות אחוזים.

בשנת תק"ן התמנה כרבה של מונקאטש הרב אברהם גוטסמן, רבי אברהם היה גדול בתורה ורשתו הייתה פרושה על כל הערים והכפרים שבאזור מונקאטש, הוא היה עומד בקשרי שאלות תשובות עם גדולי ישראל רבים ביניהם רבי יחזקאל לנדא - "הנודע ביהודה" ורבי מאיר ברבי - רבה של העיר פרשבורג.

אחריו כיהן כרבה של מונקאטש הרב צבי אביגדור אשכנזי, רבי צבי אביגדור היה בקשרי ידידות עמוקים עם החתם סופר והנהיג במונקאטש ובגלילותיה את מנהג אשכנז כדרך ה'מתנגדים' לחסידות, אחרי פטירתו של רבי צבי אביגדור בשנת תקפ"ד פעלו מעט החסידים שהיו במונקאטש בעד רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב שהיה חסיד שיכהן כרב המקום.

ר' חיים אלעזר שפירא בעל ה"מנחת אלעזר" בביקורו בגליל	צלם

רבי צבי אלימלך היה חסיד מתלמידי החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדל מרימנוב, לא בקלות התקבל רבי צבי אלימלך כרבה של מונקאטש אך אל מול גדלותו בתורה גם גדולי ה'מתנגדים' נכנעו וביום א' לסדר פרשת ראה שנת ה'תקפ"ה הוכתר רבי צבי אלימלך כרבה של קהילת מונקאטש וגלילותיה.
רבי צבי אלימלך בישר את בא השינוי למונקאטש, הוא הביא עימו משב רוח רענן של דרך החסידות בעבודת ה', בתחילת דרכו הנהיג רבי צבי אלימלך את הקהילה ביד רמה, הוא תיקן תקנות וייסד חבורות לימוד, אך לא ארכו ימי שלוותו במונקאטש ועד מהרה התעורר עליו רוגזם של בני העיר, לאחר שאסר לפטם אווזים ופרסם איסור זה בקונטרס 'תקנות תמכין דאורייתא', יהודים רבים מבני העיר שהתפרנסו מפיטום אווזים כעסו על פסק זה והחלו לוחמים ברבי צבי אלימלך עד שעזב את העיר, רבי צבי אלימלך כיהן כרבה של מונקאטש ארבע שנים לאחריהן חזר לעירו דינוב.

לאחר עזיבתו של רבי צבי אלימלך המשיכה רבנות קהילת מונקאטש לנוד בין החסידים למתנגדים, ראשון כיהן במקום רבי עזריאל גרין שהשתייך לעדת החסידים, אולם בשנת ה'תר"א לאחר תקופה בת עשר שנים בה כיהן כרב במונקאטש נפטר רבי עזריאל, אחריו כיהן כרב המקום רבי אפרים פישל הורוביץ, רבי אפרים פישל כיהן בתפקידו ח"י שנים במהלכן דאג מלבד לחיי הרוח של יהודי המקום גם לחיי הגשם שלהם, ביוזמתו נוסד במונקאטש בית חולים יהודי וחזנים ושוחטים מלאו את תפקידיהם במקום לפי צורך הקהילה, גם את ההתנהלות מול השלטונות ודרישותיהם ניהל רבי אפרים, והוא אף נלחם ביד רמה כנגד רוחות הרפורמה והמודרניזציה שהחלו מנשבות מכיוונם של משכילי גרמניה.

לאחר פטירתו של רבי אפרים פישל החלה מתעוררת שוב המחלוקת בעיר בין החסידים למתנגדים, לאחר שלא הגיעו שני החבורות לידי הסכמה ישבה קהילת מונקאטש ללא רב במשך שבע שנים, לאחר שבע שנים אלו רפתה ידם של החסידים והמתנגדים הכתירו כרבה של העיר את רבי חיים סופר שהיה תלמידו של ה'חתם סופר', רבי חיים היה מן ה'מתנגדים' לחסידות ובהיותו קנאי לדבר ה' החל נלחם בחסידי מונקאטש ומצר את רגליהם, החסידים השיבו מלחמה שערה וסוף דבר עזב רבי חיים את מונקאטש ועבר לכהן כרב בפסט.

לאחר שגברה ידם של החסידים ורבי חיים עזב את העיר החלו הם דורשים אחר רב חסידי שינהיג את הקהילה, הם הפנו את עיניהם אל ביתו של רבם משכבר הימים - אל צאצאיו של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, נכדו של רבי צבי אלימלך – רבי שלמה שפירא כיהן אז כרבה של סטרישוב והוא הוזמן על ידי קהל החסידים במונקאטש לכהן כרב העיר, בשנת תרמ"ב החל רבי שלמה לכהן כרבה של מונקאטש וימי כהונתו חלפו על הקהילה בטוב ובנעימים, בשנת תרנ"ג התבקש רבי שלמה שפירא זצ"ל לישיבה של מעלה ואת מקומו מילא אחריו בנו רבי צבי שפירא מחבר הספרים 'באר לחי רואי', 'דרכי תשובה' ו'צבי תפארת'. כשם שימיו של רבי שלמה היו שקטים ושלווים כך היו ימי בנו רבי צבי סוערים ומלאים טלטלות, זמן קצר לאחר שישב רבי צבי על כס הרבנות, ציוו השלטונות ההונגרים להוסיף לימודי חול ותרבות הונגרית בתלמודי התורה היהודיים, ציווי נוסף חייב את רב הקהילה להיות בקי בשפת המדינה ולעבור מבחנים שונים מטעם המדינה שיאשרו את ידיעותיו לשם קבלת אישור רבנות, רבי צבי ראה בגזירות אלה פגיעה באושיות הדת וויתר על תוארו הרשמי כרבה של מונקאטש, במקביל הקים רבי צבי תלמודי תורה עצמאיים בהם הקפידו על חינוך הילדים בדרך ישראל סבא, ברם גם לאחר פעולות אלו היו אי אלו 'נאורים' כביכול בין יהודי הקהילה ששלחו את ילדיהם ללמוד בבתי ספר של הממשלה ורבי צבי נלחם באנשים אלו בעוז. רבי צבי גם נלחם בציונים שתפסו דריסת רגל במונקאטש והחרים אותם אף אם היו דתיים, בימיו של רבי צבי נוסד המפעל הגדול של 'כולל מונקאטש ועשרה גלילות' אליו היו תורמים חסידי מונקאטש 'שקלי קודש' שהיו נשלחים ליהודי ארץ ישראל.

בעל ה"מנחת אלעזר"	צלם

בחג הסוכות של שנת תרע"ג נפטר רבי צבי שפירא זצ"ל ואת מקומו מילא בנו רבי חיים אלעזר שפירא, בתקופת כהונתו של רבי חיים אלעזר - משנת תרע"ג ועד לשנת תרצ"ז - התפתחה הקהילה היהודית במונקאטש והתרחבה. רבי חיים אלעזר היה בעל מרץ רב ופעלו השפיע מאוד על הצביון של יהודי העיר, הוא היה מוכר על ידי השלטונות כעומד בראש יהודי העיר שמנו קרוב למחצית מכל תושבי העיר, רבי חיים אלעזר הקים כולל בשם 'תפארת צבי' על שם אביו שמקופתו ניתנה תמיכה להחזקת היישוב בארץ ישראל, הוא אף הקים שכונה בירושלים שנקראת בשם 'בתי מונקאטש'. לממונה וראש כולל 'תפארת צבי' בירושלים התמנה המקובל רבי חנוך חיים כהן שהיה מרבני הונגריה ועזב את כס הרבנות על מנת לעלות לירושלים. באותה תקופה רבים מיהודי מונקאטש שעסקו במסחר התעשרו ונתרבו בעיר מוסדות של תורה, צדקה וחסד. רבי חיים אליעזר המשיך את מלחמתו חסרת הפשרות של אביו כנגד הציונים ועמד על משמר הדת במונקאטש ובכל גלילותיה. רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל נפטר ביום ב' בסיוון שנת תרצ"ז ואת מקומו מילא חתנו רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ' שכיהן ברבנות מונקאטש עד לשואת יהודי אירופה ממנה ניצל ועלה לארץ ישראל בה כיהן כרבה של העיר חולון, בנו רבי משה יהודה לייב רבינוביץ' מכהן כיום כאדמו"ר ממונקאטש בבורו פארק שבניו יורק.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ותמיכתה של הונגריה בשלטונו של היטלר הועברה העיר מונקאטש משליטתה של צ'כוסלובקיה לשליטתה של הונגריה הפרו נאצית, ההונגרים החלו רודפים את היהודים בעיר, מרבים מהם נשללה האזרחות ורבים אחרים נשלחו לעבודות כפייה בחזית המלחמה נגד הרוסים, כאשר כבשו הנאצים את הונגריה כונסו חמישה עשר אלף יהודיה של מונקאטש בגט, ובאביב של שנת תש"ד חיסלו הנאצים את הגטו ורוב יהודי העיר הועמסו על קרונות והובלו להריגה, ה' יקום דמם.

מונקאטש של מטה הלא היא מונקאטש היהודית הגשמית חדלה להתקיים אך מונקאטש של מעלה היא מונקאטש הרוחנית עדיין חיה וקיימת ורוחה וקנאותה עדיין מפעמים בעוז בלבו של העם היהודי.