הגאון רבי שמואל אריה לוין שליט"א, ראש ישיבת 'חפץ חיים' בארגנטינה, שעושה ימים אלו בבני ברק, טרח את עצמו לירושלים כדי למסור שיחת חיזוק למאות תלמידיו בארץ - כאלו שעשו עליה ומתגוררים היום בארץ הקודש ואחרים - הלומדים בישיבות גדולות בארה"ק, ועתידים לחזור לארגנטינה אחרי מספר שנים של עליה רוחנית.

בפתח דבריו, תמה הרב לוין מדוע כתוב "כה יאמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך, לכתך אחרי במדבר". וכי איזה חסד היה שם? הלא לכאורה אין שום גדלות ב"לכתך אחריי במדבר", למעשה הם הלכו אחרי הקב"ה, כל אחד רוצה ללכת אחריו. אלא שכאשר הלכו במדבר, בני ישראל הלכו על דעת שהולכים "בארץ לא זרועה", בלי אוכל ובלי מים. הם הלכו במסירות נפש!

"אנשים היום חושבים שהם מוכרחים 'עולם הזה', אך צריך לדעת שזה טעות, הכול הבל! המציאות היחידה בעולם היא התורה".

המציאות היחידה בעולם היא התורה

הסתכל באורייתא וברא עלמא - כשיש תורה, יש הכול. לא ייתכן שאדם יהיה זקוק לעולם הזה, לא ייתכן שיש מציאות אחרת מלבד התורה, הרי העולם נברא מהסתכלות בתורה. צריך לדעת שהניסיון היום של אלה שנלחמים בתורה, הוא לעמוד מולם ולהחליט שאנו לא זקוקים להם.

בחרטומים נאמר כי אף הם עשו דם ואף צפרדעים, אבל זה לא היה דם אמיתי, ולא צפרדע אמיתית - זה צבע של דם, זה לא דם, זה חיקוי, זו לא המציאות. גם הצפרדעים שנבראו על ידי החרטומים נבראו ללא רוח חיים, חיקוי של המציאות, אולי דומה – אך איננה מציאות.

מובא שאברהם אבינו נכנס לכבשן האש וניצל, אך הרן, שנכנס אף הוא אחרי אברהם לכבשן האש לא זכה להינצל. לכאורה הדבר תמוה, הרי הרן הכיר במציאות הבורא ומשראה שאברהם ניצל, קפץ אחריו. הוא שייך את עצמו לאברהם אבינו, ומדוע לא ניצל? אלא שההבדל ביניהם - עצום. אברהם אבינו נכנס לכבשן האש וחשב להישרף על קידוש ה'. הרן שנכנס אחריו, חשב שיינצל כמו אברהם. רק מי שנכנס במסירות נפש, יכול להינצל. מי שחושב שהוא נכנס לכבשן האש וירגיש כבאמבטיה קרה – יישרף.

לסיום אמר הרב לוין: "יש ניסיונות חדשים בדור הזה, אנשים חושבים שאי אפשר להסתדר בלי העולם הזה, אבל צריך לדעת לא רק שאפשר להסתדר בלי זה, אלא גם אם אי-אפשר, צריך ללכת אחרי הקב"ה במסירות נפש, בארץ לא זרועה.

"אדם שרוצה להצליח בתורה, חייב למסור את עצמו. חייב לוותר על העולם הזה. צריך לדעת שהעולם הזה זה לא המציאות - המציאות האמיתית היא התורה".