אנ"ש
הרה"ח רבי יחיאל רבינוביץ ז"ל
הלם מפטירתו הפתאומית של איש החסד המופלא, תלמיד חכם ומרביץ תורה, שנסתלק בליל שבת קודש
בן חמישים ושבע שנה היה והפער שנפער בפטירתו הפתאומית הוא חלל גדול בלב החסד של כלל ישראל. העדרו של עסקן משכמו ומעלה, צנוע ומעלי, עניו, אציל נפש ובעל מידות תרומיות שחכמתו ויראתו קדמו לכל פעלו.
קהל רב מבני ירושלים נקבץ ברחבה הגדולה שליד ביתו ברחוב אמרי בינה בשכונת קריית צאנז, עוד שעה ארוכה קודם לצאת מסע ההלוויה, כאשר הכל משיחים בגדלות נפשו ובשגב עשייתו עם הציבור; מעבירים עובדות ומתנים את גודל האבידה.
המנוח זצ"ל נולד בירושלים לאביו הגאון רבי יהודה רבינוביץ זצ"ל, מגדולי תלמידי מרן שר התורה גאב"ד טשעבין זצוק"ל, ומחבר הספרים "כרם חמד" על התורה והש"ס. את משנת תלמודו קנה בירושלים, תחילה ב"עץ חיים" ואחרי כן בישיבת מיר, מרכזי תורה בהם גדל ונתעלה בהתמדה וביגיעה, ואמנם נודע בידיעתו בתורה ובהעמקתו בה.
בהגיעו לפרקו הקים את ביתו עם תבדלחט"א זוגתו החשובה, בת הרה"ח רבי אברהם הורביץ שליט"א מירושלים, מזקני וחשובי חסידי קרלין סטולין. הבית אשר הקימו היה מעוז של תורה וחסד, והמוני בתים בישראל נשענו עליו ועל יסודותיו.
דביקותו ויגיעתו בתורה היו לשם דבר, אך נחבא אל הכלים כל ימיו ולא הפך את תורתו קרדום לחפור בה. מדי יום ביומו במשך שנים ארוכות, הרביץ תורה באמירת שיעורים קבועים. השיעור המפורסם שלו היה עם עשרות שומעי לקח, מדי יום ביומו בבית המדרש לעלובברנוביץ. שיעור זה נאמר בעיון. לעתים היה לומד כשעה וחצי עמוד גמרא אחד. במרוצת השנים השלים כמעט את כל הש"ס בלימוד שיעור קבוע זה.
רבי יחיאל היה חד בדרא וגאון במידת החסד והעזרה לזולת. היה מאיר פנים לכל בענוותחן מיוחדת במינה, שהיתה שזורה ב"לב טוב" וב"עין טובה" - כשהוא נותן את כלכולו לכאבם ולצערם של הנעזרים על ידו.
בפיקחות ובתבונה מיוחדות, ידע לפלס נתיבות. השקיע את כלכולו בעסקנות למען הכלל ובעשיית חסד עם ישראל וכאשר היתה השעה צריכה לכך, היה לעתים עמל במעשי חסד סביב השעון. נוצר סוד היה, ומהלך בצידי דרכים, ואך מקצת מפעליו הרבים נודעו לרבים, וגם בהם די היה כדי להאיר באבוקת אור את מידת פועליו הרבים. המנוח ז"ל היווה סמל ודוגמא למי שכל מהותו, אישיותו, חפצו ורצונו לתמוך לעזור ולסייע לכל יהודי שהשעה לא האירה לו פנים.
בפעלו הרב היה מאנשי סודם ומקורבם של רבים מגדולי ישראל מכל החוגים והעדות. בין השאר היה מנאמני ביתו בענייני ציבור וחסד של מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל, היה מקורב למרנן האדמו"רים לבית גור, דבוק היה באדמו"רים מרחמסטריווקא, לעלוב, סטריקוב ועוד. כן היה מקורב לבית בריסק וקשר מיוחד היה לו אצל מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א. הוא נתן נפשו לעזור ליהודים בבעיות שונות. עסק רבות וממושכות כדי להרבות שלום בקרב ישראל, אימץ וחיזק בחורים הזקוקים לכך, ביצר בתים שהעניות פגעה בהם קשות ועוד.
בפעלו הגדול היה מראשי מוסדות תורה וחסד. בין השאר היה מראשי הנהלת המרכז הארצי לטהרת המשפחה ומראשי הנהלת בית התבשיל, ודאגתו כמו ציר חייו וחיי ביתו נסבו סביב עזרה לזולת, גמילות חסד והשתדלות להטיב.
בליל שבת עוד סעד את סעודת השבת בהתרוממות הרוח, ואחרי כן השתתף בשמחת 'שלום זכר'. למד בבית המדרש בקרית צאנז הסמוך לביתו, בספרים הקדושים 'באר מים חיים' ו'אור החיים' הקדוש. אחרי כן שב לביתו, התיישב על כסא ואמר כי אינו חש בטוב. ניסו לתת לו כדור תרופה ובמקביל הוזעק אמבולנס. למגינת לב הוא התמוטט מיד וכל נסיונות ההחייאה לא צלחו.
הניח אחריו דור ישרים מבורך, בנין וחתנין רבנן ונכדים הממשיכים בדרכו.