חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.
גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים
קשה מאוד לסגת מעמדת גננת לעמדת סייעת, אבל מצד שני, אם להיות כנים, בשום מקום אחר לא הציעו לנו משרה כלל, וכאן הבטיחו לה שיצ'פרו אותה בעניין המשכורת. הקושי היחידי שנותר הוא קושי הכבוד. לא קל לגננת טובה להפוך לדמות שולית בגן, שמטאטאה את הרצפה וגוזרת תיקיות...
בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק
מאות החיילים פרצו לבית הכנסת, ללא טיפת אויר, לקול שירה של הצעירים הנאחזים זה בזה
דוד כץ חוזר למראות הקשים של פינוי גוש קטיף, עם גלריית תמונות מרטיטה והקלטות נדירות. פרק ב'
דוד כץ (טור אישי) ט"ו באב תשס"ט - 05/08/2009 19:00
ביום חמישי, ארבעה ימים אחרי תחילת ההתנתקות, החל פינוי מאות התושבים שעדיין נותרו בנוה דקלים. ראיתי שם מחזות קשים: הורים וילדים שפרצו בבכי, גברים שקרעו קריעה בדש בגדיהם, צעירים שנאחזו באדמה. הייתי גם עד לדרמה: אחד התושבים פנה לעבר מפקד מחוז הדרום במשטרה דאז, ניצב אורי בר-לב, והשליך את בתו הקטנה בת התשע לידיו, כשהוא צועק לעברו: "קח אותה, תגרש אותה, אתם פנאטים של פקודות. קח אותה למזכרת". הקצין הבכיר לא התאפק והזיל דמעות.
ברחוב אחר, סמוך לביתו של רב הישוב הרב יגאל קמינצקי, הגיעו כוחות הפינוי לבית משפחת וייס, מראשוני המתיישבים בנוה דקלים. בני הזוג פרצו בבכי מר, במשך שעה ארוכה, כשהם מטיחים בכוחות הפינוי: "מה זה באתם לפנות את הבית. אין לנו שם? אנחנו לא בני אדם? אין לנו גוף, נשמה?". רב הישוב מוזעק לתמוך בבני הזוג. הם לוקחים את העיתונאים והצלמים לתוך חדרי הבית הגדול, ומדגישים בבכי: "הבית הזה יעבור לפלסטינים. מבחינתי אין יותר מדינת ישראל". הרב קמינצקי, עומד מהצד ושותק. עיניו דומעות. המחזה והמעמד – קשים. החיילים והשוטרים גם הם לא מתאפקים ודומעים. מעט התושבים שנותרו במקום בוכים אף הם.
הראיון עם הרב קמינצקי
לקראת שעות אחר הצהרים פונו כבר מרבית התושבים מנוה דקלים, ובמתחם בתי הכנסת במרכז הישוב התרכזו קרוב לאלפיים בני נוער. זו הייתה דרמה אמיתית, לה הייתי עד במשך שעות ארוכות, מתישות ומרתקות כאחד. מול אלפי הצעירים בתוך בית הכנסת, חנן פורת מראשי ארגוני הימין, ביקש מכולם לשמור על איפוק, לא לנהוג באלימות, אך להיאחז בבית הכנסת ולא להסכים להתפנות מרצון.
הרב חיים דרוקמן נושא דברים בפני המוני הצעירים בבית הכנסת
המוני הצעירים פותחים בשירה. הם שרים שירי דבקות, יד ביד, כשהם יושבים על הרצפה.
באותה שעה בחוץ, האמבולנסים בהיכון, האלונקות מוכנות לכל תרחיש, השוטרים והחיילים ממתינים לפקודת הפינוי. בפנים מתפללים תפילת מנחה, הרב יגאל קמינצקי מתפלל תפילת "קל מלא רחמים" ומקריא את כל שמות ההרוגים בגוש קטיף בשנים האחרונות. לאחר קבלת עול מלכות שמים, בבכי רב, נשמע הכרוז המשטרתי המבקש מכולם לצאת החוצה מרצון. בפנים, מתבקשים כולם להישאר בבית הכנסת. אף אחד כמעט אינו יוצא. הדלת ננעלת.
שירת הצעירים, רגע לפני הפינוי
ואז מגיעה פקודת הפינוי.
מאות חיילים פורצים פנימה. ללא טיפת אויר, לקול שירה של הצעירים, הם מנסים לפנות אחד-אחד, אך כולם נאחזים זה בזה, מסרבים להתפנות. המחזות קשים וקורעי לב. מאות יוצאים בכוח, באיטיות רבה, בקושי רב. הצעירים מתחננים שיניחו לנפשם, שיותירו אותם בגוש קטיף. חלקם מתנגדים בכוח לפינוי. עד שבשלב מסוים מתקבלת הוראה נוספת: להפעיל כוח רב יותר לפינוי המתבצרים. תוך שעה קלה מרבית הצעירים נמצאים על אוטובוסים המובילים אותם אל מחוץ לגוש קטיף.
בבית הכנסת נותר קומץ קטן מהמתבצרים, ורבני הימין מקיימים תפילה נוספת, יחד עם הקצינים הבכירים שהשתתפו בפינוי כמה דקות קודם לכן. כמה צעירים שעוד נותרו במקום, מתחבקים עם החיילים שבאו לפנות אותם, עשרות מהחיילים והשוטרים בוכים, מנשקים את ספרי התורה, ובסוף, המתבצרים שעוד נותרו, קורעים קריעה בדש בגדיהם -ויוצאים החוצה, בפעם האחרונה, מגוש קטיף.
כוחות הביטחון יוצאים אט-אט מנוה דקלים.
המסך הורד על גוש קטיף.
מתפללים שחרית בשטיבלאך מאולתר
דוד כץ
מאות החיילים בהמתנה מחוץ לבית הכנסת המרכזי של נוה דקלים
דוד כץ
החיילים מקבלים תדרוך אחרון
דוד כץ
החיילים נערכים לפריצה לבית הכנסת
דוד כץ
אלוף פיקוד דרום דאז, דן הראל, בשטח
דוד כץ
בית הכנסת סגור ונעול
דוד כץ
כוחות ההצלה נערכים לפינוי
דוד כץ
צעירי הימין מתבצרים על הגג
דוד כץ
תפילת מנחה בבית הכנסת
דוד כץ
דוד כץ
הרב חיים דרוקמן נואם
דוד כץ
דוד כץ
דוד כץ
תפילה אחרונה
דוד כץ
לקראת נעילת שער
דוד כץ
בית הכנסת מלא וגדוש. הצבע הכתום שולט
דוד כץ
דוד כץ
אפילו החב"דניקים הגיעו לשעת הנעילה, בעת שירת הצעירים
מהי שואה, איזו היא גבורה ?
המושגים הנוראים הללו - שואה וגבורה - נראה כי הטשטשו להם במשך השנים שחלפו מ'אז'. חיים טברסקי שולף חמש עדויות מימי האופל, באמצעותן הוא ינסה להשיב את השואה והגבורה אל מסגרות המקור שלהם
ברוך שכוונו לדעת רבנן
דבר העורך: הררים של ספיקות ופקפוקים בצדקת הדרך, פישט מכתב מרנן ורבנן בעניין אתרי הרכילות ברשת.
חיים טברסקי מודה לה' על דעה בינה והשכל מן העבר, ומתפלל על העתיד. ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת
עסקת שליט: האם המחיר מוצדק?
דעת הקהל: האם המחיר שישראל נדרשת לשלם עבור שחרור שליט, ראוי או מופקע? בואו לכתוב את דעתכם
אני מוחה על דברי המגיב הראשון. זה לא יפה ולא ראוי. אחינו שגרו בגוש קטיף כואבים את מה שעברו. הכותב היטיב לתאר את הטרגדיה.
2. מי זה המגיב הראשון שאינו כואב?
מגיב סדרתי 06/08/2009 08:36
מי זה המגיב הראשון שאינו כואב את כאבם של אחינו המפונים מגוש קטיף? מה קרה? אתה סאטמאר? קנאי? אנטי ציוני? מה עשו לך אחינו המתנחלים ששבויים באידיאולוגייה המעוותת? אז מה אם הם טועים? אסור לכאוב את כאב גירושם מביתם? חזור בך והתנצל מיד. ולמערכת אתרוג, תמשיכו עם הסדרה. זה מרתק, מדמיע ומעורר נשכחות.
1. יותר מדי
יצחק 06/08/2009 08:14
הכתבה הזו יותר מדי מזדהה עם המתנחלים שחיו בגוש קטיף. נכון שגירשו אותם משם ונכון שמאז הפינוי לא השתנה שום דבר לטובה אבל הם גרו באזור ערבי שגרם לתסיסה ולהתגרות באומות.
3. אני מוחה
אלעדי 06/08/2009 15:45