כבר לפני למעלה מאלף שנים פיארו את יהדות אשכנז שלושה קהילות יהודיות מפוארות שכונו בתואר 'קהילות שו"ם', שלושה קהילות אלו היו שפיירא וורמייזא ומגנצא. גדולי הראשונים בעלי התוספות ורבותיהם פעלו וחיו בערים אלו והותירו את חותמם בחיבוריהם הרבים עד ימינו אנו.

בחלוף השנים אבד המידע המדויק מתי החלו היהודים להתיישב בעיר וורמייזא. משערים שההתיישבות היהודית בעיר החלה עם הגעתם של יהודים מצרפת שבחרו להתיישב בוורמייזא. בין יהודים אלו מפורסם היה אחד מגדולי הראשונים – רבי אשר זצ"ל, רבי אשר הגיע לוורמייזא מהעיר ויטרי שבצרפת והיה מראשוני היהודים בוורמייזא. עד היום נוהגים בקהילות יהודיות רבות ברחבי העולם לומר את הפיוט 'אשר הניא' - אותו חיבר רבי אשר - לאחר קריאת מגילת אסתר ביום הפורים.

רש"י

תקופה זו בה פעלו גדולי הראשונים בוורמייזא הייתה תקופה של פריחה רוחנית בעיר, אך מנגד סבלו היהודים קשות מידי הנוצרים שבדיוק באותה העת החלו עורכים את מסעות הצלב במהלכן נרצחו ונהרגו יהודים רבים על קדושת שמו יתברך.

מסעי הצלב

מאורעות קשים אלו שחלפו על יהודי וורמייזא ושאר קהילות אשכנז נחרתו לזיכרון עולם בהיסטוריה היהודית, ומעשי גבורתם של אותם קדושים וטהורים שמסרו את נפשם על קידוש השם היו לנס וסמל לדורות של יהודים שבחרו אף הם למות ובלבד שלא יפרו את בריתם עם הקדוש ברוך הוא. לזכר מאורעות תתנ"ו הקשים קבעו חכמי אשכנז לומר בכל שבת לפני תפילת מוסף את תפילת 'אב הרחמים', בה מבקשים אנו מהקדוש ברוך הוא שינקום את נקמת דם עבדיו השפוך ככתוב בתורת משה איש האלוקים 'הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו'.

לאחר מסע הצלב הראשון התקיימו עוד כמה וכמה מסעות צלב אך יהודי גרמניה כבר כמעט ולא נפגעו במסעות צלב אלו, אם בגלל חקיקה של השלטונות שהגנה עליהם, או בגלל תשלומי שוחד גבוהים אותם שלמו היהודים למושלי הערים על מנת שהללו יגנו עליהם. שונים מיהודי גרמניה היו קהילות יהודיות אחרות בעולם כקהילת יהודי יורק שבאנגליה שסבלה קשות במסע הצלב השלישי ומאות מיהודי העיר נהרגו אז על קידוש השם במגדל קליפורד.

החיים היהודיים בוורמייזא הוסיפו לפרוח וכמאה שנה לאחר מכן בשנת ד'תתקס"א מוצאים אנו עדות לקהילה יהודית פורחת בעיר. היה זה ביום ד' באדר שנפל באותה השנה ביום השבת ובו ביום באה העיר וורמייזא במצור. יהודי העיר עלו על גגות הבתים על מנת לצפות בתנועות האויב וכעבור שלשה ימים הוסר המצור. את כל פרשית המצור מתאר רבי מנחם ב"ר יעקב בפיוט שחיבר, וכך נכתב על הפיוט בכתב יד 'זמר זה יסד רבנו מנחם כשנתחלקה מלכות אדום בימי המלך צר על העיר וורמישא בארבעה לחדש אדר ביום השבת, ובז' בו נסעו משם', לא נאריך להביא את הפיוט כולו אלא רק את סופו בו מתאר רבי מנחם את ההצלה כך:
'ויגונן צל ידו / להקת עם המכבדו
ברוך א-לי / בצר גואלי / אר הפליא את חסדו
חודש אדר בשבעה בו / יום לידת ציר נאמן
זדון אשר בתוך קרבו / הפך א-ל הרחמן
שומר הברית אומן / הסיען ממקומן
יתפרדו ויאבדו / כמאז בנפול המן'

כמאתיים שנה מאוחר יותר הגיע אל וורמייזא מנהיג יהדות אשכנז בדורו הגאון רבי יעקב בן משה הלוי מולין המכונה המהרי"ל. המהרי"ל הגיע לוורמייזא בסוף חייו והוא נפטר ונטמן בבית הקברות היהודי שבעיר. עובדה מעניינת הקשורה בקברו של המהרי"ל היא כיוונו של הקבר. מסיבה עלומה נהגו יהודי וורמייזא לחפור את קבריהם לכיוון דרום, המהרי"ל התנגד למנהג זה וציווה לקוברו לכיוון מזרח אל עבר ירושלים עיר הקודש, ועד היום ניתן לראות הבדל זה בשרידיו של בית הקברות היהודי בוורמייזא. בבית הקברות של וורמייזא אף מצוי קברו של המהר"ם מרוטנבורג לצד קברו של רבי אלכסנדר בן שלמה וימפן - אותו יהודי שהוזיל מהונו סכום רב על מנת לפדות את גופו הטהור של המהר"ם מרוטנבורג ממגדל כלאו.

בית הקברות היהודי בוורמייזא []

בימי מלחמת העולם הראשונה נלחמו יהודים רבים בשורות הצבא הגרמני וכי"ב אלפים מהם נפלו במלחמה ביניהם גם יהודים מקהילת וורמייזא. ערב מלחמת העולם השנייה, עם עלותו של היטלר לשלטון בגרמניה מנתה הקהילה היהודית בוורמייזא אלף מאה ארבעים וארבע יהודים, כעבור שמונה שנים עם פרוץ המלחמה התגוררו בוורמייזא שלש מאות שישים ושלש יהודים בלבד, רובם של היהודים זיהו את האווירה המתחממת ועלו לארץ ישראל אך רבים מיהודי העיר נלקחו למחנות ריכוז או נהרגו באירועים אנטישמיים שונים. בליל הבדולח הנודע לשמצה נבזז ונהרס בית הכנסת בוורמייזא, אך לאחר המלחמה הוא שופץ ושוחזר. במהלך המלחמה כינסו הנאצים את היהודים הנותרים שבוורמייזא אל הכיכר הסמוכה לבית הכנסת ולקחו אותם להריגה. במהלך תשופת השלטון הנאצי בגרמניה נהרגו ארבע מאות ושמונים וחמש יהודים תושבי העיר וורמייזא, ה' יקום דמם.

בליל הבדולח הנודע לשמצה נבזז ונהרס בית הכנסת בוורמייזא[]