רבי שמחה בונים בונהרד מפשיסחא זצ"ל נולד בשנת ה'תקכ"ה לאביו רבי צבי הירש שהיה מגיד מישרים בעיירה ואדיסלב. אביו היה תלמיד חכם גדול וחיבר את ספרי המוסר 'עשרה למאה' ו'ארץ הצבי'. בהיותו ילד הוליכו אביו אל העיר מטרסדורף שם למד רבי שמחה בונים תורה בישיבתו של רבי ירמיה ממטרסדורף זצ"ל שהיה אב בית הדין בעיר. לאחר מכן עבר רבי שמחה בונים לעיר ניקלשבורג שם למד בישיבתו של רבי מרדכי בנעט זצ"ל.

לאחר שמילא כרסו בש"ס ובפוסקים שב רבי שמחה בונים לעירו ונשא לאישה את בתו של רבי משה בנדין. רבי שמחה בונים ישב מספר שנים ועסק בתורה בבית חמיו, ובאותם שנים הכיר רבי שמחה בונים את דרך החסידות והחל נוסע לחצרותיהם של רבי משה לייב מסאסוב והמגיד רבי ישראל מקוז'ניץ.

רבי שמחה בונים לא רצה לעשות את תורתו קרדום לחפור בה, ובהשתדלות המגיד מקוז'ניץ מצא עבודת פקידות אצל הגביר דב ברגסון מפראגא שמינה אותו כאחראי על מסחר העצים והיערות. לאחר מספר שנים נסע רבי שמחה בונים לעיר דאנציג שם החל משתלם בחכמת הרוקחות והכנת סמים לתרופות, משסיים את לימודיו קיבל רבי שמחה בונים הסמכה למקצוע הרוקחות מועדת הרופאים שבעיר לבוב, אך לפני שהחל רבי שמחה בונים עוסק במלאכה זו פגש ברבי דוד'ל מלעלוב זצ"ל שהשפיע עליו לנסוע ללובלין אל חצרו של החוזה. רבי שמחה בונים נסע לובלינה וקשר את נפשו בנפש החוזה מלובלין, בלובלין פגש רבי שמחה בונים את 'היהודי הקדוש' מפשיסחא שמאוחר יותר הפך גם הוא לרבו.

רבי שמחה בונים היה תמיד אומר ש'כשם שכל אדם צריך לעשות לעצמו רב בעולם הזה כמאמר חכמינו במסכת אבות 'עשה לך רב' כך צריך כל אדם לעשות לו רב לעולם הבא'. רבי שמחה בונים עצמו ראה את המהר"ל מפראג כרבו והיה שוקד רבות על ספריו ודברי תורתו.

ביום י"ט בתשרי שנת ה'תקע"ד התבקש רבי יעקב יצחק רבינוביץ' – 'היהודי הקדוש' לישיבה של מעלה ואת מקומו בפשיסחא מילא תלמידו המובהק - רבי שמחה בונים.

דרכו של רבי שמחה בונים הייתה דרך מחודשת בעולם החסידות, רבי שמחה בונים התרחק מדרך ההתלהבות והדבקות ונטה יותר לדרך העיון והשכל, חקירת דברי חז"ל וירידה לעומקם.

מעשיהם של חסידיו של רבי שמחה בונים היו לעיתים תמוהים בעיני שאר החסידים, פעמים רבות נראו חסידי פשיסחא כהוללים ופוחזים והם עוררו נגדם התנגדות רבה. על אחת מהנהגות אלו מסופר כי ביום ראש השנה מיהרו חסידי פשיסחא והשכימו עם הנץ החמה, בזריזות התפללו החסידים את תפילות היום, קיימו את מצוות תקיעת שופר והזכירו בתפילת המוסף מלכויות זיכרונות ושופרות. בשעות הבוקר המוקדמות בעת ששאר עמך ישראל הלכו בחיל ורעדה אל בתי הכנסיות להתפלל, כבר סיימו החסידים את תפילות יום הדין. מיד לאחר התפילה התיישבו החסידים והחלו לומדים בעיון גמרא במשך כל היום כולו וכביכול לא שתו ליבם אל היום הקדוש. הנהגותיהם של חסידי פשיסחא עוררו עליהם את כעסם של רבים ומחלוקת החלה מתעוררת על דרך זו. המתנגדים לדרכו של רבי שמחה בונים פנו אל זקן אדמו"רי הדור רבי אברהם יהושע השל – ה'אוהב ישראל' מאפטא זצ"ל בבקשה כי ינדה את חסידי פשיסחא.

רבי שמחה בונים שמע על הפניה אל ה'אוהב ישראל' ושלח אליו את תלמידו הגדול רבי יצחק מאיר רוטנברג - אלתר מגור זצ"ל – ה'חידושי הרי"ם' על מנת שיגן על דרכו. החידושי הרי"ם נפגש עם ה'אוהב ישראל' מאפטא במהלך ה'חתונה המפורסמת באוסטילע' והחל מסנגר על דרכה של פשיסחא. פועלו של ה'חידושי הרי"ם' הועיל וה'אוהב ישראל' מאפטא נמנע מלנדות את חסידי פשיסחא.

רבי שמחה בונים נודע ברבים כחכם מופלג ואמרותיו הרבות הינן נכס צאן ברזל בעם ישראל. מסופר כי פעם אמר במוצאי יום הכיפורים כי הבעל שם טוב הקדוש היה עובר בעגלתו ממקום למקום בקפיצת הדרך, סוסי עגלתו של הבעל שם טוב היו מרחפים באוויר ולא מבינים הכיצד הם – סוסים – עפים באוויר, הסיקו הסוסים כי כיוון שהם עפים בהכרח שהם אינם סוסים אלא מלאכים. משהגיע הבעל שם טוב למחוז חפצו לקח בעל העגלה את הסוסים לאורווה והעמיד לפניהם תבן וקש, או אז הבינו הסוסים שלמרות מעופם הנה הם עדיין סוסים ולא מלאכים. אמר רבי שמחה בונים: ביום הכיפורים, עם ישראל מתעלה מעלה מעלה למדרגת מלאכים, אך יהודי צריך להיזהר כי במוצאי יום כיפור כשהוא מתיישב לאכול שלא ימצא עצמו סוס כדוגמת סוסיו של הבעל שם טוב.

רבי שמחה בונים השתמש בחכמתו הרבה כדי לנגח את המשכילים ואורחותיהם. בשל חכמתו הרבה העריכוהו גם המשכילים והיו מהם שבאו להתווכח ולקנטר אותו בענייני יהדות והשקפה. למשכילים אלו היה רבי שמחה בונים עונה בחכמה ובשנינות. באחת הפעמים התייצב לפני רבי שמחה בונים אחד מן המשכילים כשהוא הדור בלבושו כאחד מעשירי הגויים. אותו משכיל שאל את רבי שמחה בונים איזה בגדים לדעתו לבש אברהם אבינו עליו השלום. רבי שמחה בונים הביט בבגדיו של המשכיל וללא שהות ענה לו, אברהם אבינו הסתכל מה לובשים הגויים שסביבו והתלבש בדיוק הפוך...

רבי שמחה בונים העמיד תלמידים הרבה שלאחר פטירתו ייסדו חצרות חסידיות מפורסמות. בין תלמידיו היו רבי מנחם מנדל מורגנשטרן – 'השרף מקוצק' זצ"ל. רבי יצחק מאיר רוטנברג - אלתר מגור זצ"ל – ה'חדושי הרי"ם'. רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא זצ"ל. רבי יעקב מרדז'ימין זצ"ל. רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל. רבי מרדכי יוסף ליינער מאיזביצה זצ"ל. רבי אברהם מטשכנוב זצ"ל. רבי חנוך העניך מאלכסנדר זצ"ל. רבי מאיר יחיאל ממוגילניצא זצ"ל ועוד רבים אחרים.

רבי שמחה בונים בונהרד מפשיסחא זצ"ל התבקש לישיבה של מעלה ביום י"ב באלול שנת ה'תקפ"ז והוא בן ס"ב שנים, דברי תורתו של רבי שמחה בונים מובאים בספר 'קול שמחה'.