מקום או אתר
קבר דן בן יעקב
ממערב לצומת שמשון, בכביש 44 נמצא היום המקום המיוחס כקברו של דן בן יעקב, השביעי שבשתים עשרה שבטי ישראל.
ממערב לצומת שמשון, בכביש 44 נמצא היום המקום המיוחס כקברו של דן בן יעקב, השביעי שבשתים עשרה שבטי ישראל.
דן בן יעקב נולד לפי המופיע בילקוט שמעוני, בט' באלול ונפטר באותו יום בהיותו בן 125 שנה. הוא נקבר בנחלת שבטו בעיר אשתאול. כך מופיע ב'ספר-הישר'. במדרש כתוב, כי מה שנכתב אודות שמשון הגיבור, "ותחל רוח ה' לפעמו 'במחנה דן', בין צרעה ובין אשתאול" משמעו 'מקום מנוחת דן'.
את ציון קברו ניתן למצוא היום על כביש מס' 44 מעט לפני צומת שמשון. אולם למעשה, מבנה זה מתייחס כקבר דן רק משנות ה-80, לפני כן היה שומם ומוזנח ונקרא בפי הערבים קבר שייח' עָ'ריבּ, שם כינוי לשמשון הגיבור, אליו היה מיוחס קבר זה, בשל קרבתו לתל צרעה.
מבחינה היסטורית, לא נמצאה שום אסמכתא לכך שזהו אכן מקום קבורתו, אך, הצדיקים המקובלים, רבי יוסף דיין ורבי יוסף וולטוך זצ"ל, הם שהכריזו על המקום כעל קברו של דן בן יעקב, ואף הוסיפו לכך תימוכין באמצעות מסורת הקיימת ביד לומדי ישיבת המקובלים "בית-אל", כבר לפני למעלה ממאה שנה.
הציון
צלם
יש המצביעים על מערה מסויימת באיזור, כקברם של מנוח ושמשון. יצויין, כי בתנ"ך אמנם נכתב כי הם נקברו בין צרעה ובין אשתאול, אך לא נשתמרה מסורת באשר למקום המדוייק, והמצויין כיום הינו חדש.
עם זאת קיימות גם מסורות אחרות בנוגע למיקומו של הקבר, חוקר ארץ ישראל, יהודה זיו, מצביע על הישוב הנקרא היום כפר דניאל, אף הוא בנחלת שבט דן.
הכפר יושב על מקומו של כפר ערבי לשעבר - כפר דניאן או דניאל, שבדורות קודמים היה קרוי תחילה כפר-דאן. שם זה בא לו מן הקבר המקודש שבתוך מסגד הכפר - "מקאם א-נבי דאן", כלומר "קבר הנביא דן". ערביי לוד וסביבותיה נהגו לעלות לכאן לרגל ולהשתטח על הקבר בקיץ, בתום עונת-הקציר.
מאז צוין המקום כקבר דן, הוא הולך ומתפתח, וזה מכבר הפך לאתר הומה.
כמו כן, במקום פועל כולל אברכים הלומדים שם בשעות הסדרים, ורבים מתושבי המושבים באזור ומבני העיר בית שמש, מגיעים לתפילות מנחה וערבית. בימי הסליחות, נוהגים רבנים בעיקר מקרב הציבור הספרדי, לפקוד את המקום לצורך אמירת סליחות ברוב עם. שיא הביקורים במקום בלילי ששי ובערבי ראש חודש, וכמובן ביום הפטירה ט' באלול, אז נערכת הילולא גדולה במקום.
כדאי לציין כאן קטע מתוך צוואתו של דן, המופיעה בספר 'צוואת השבטים': "ועתה בניי, הנה אנוכי מת, והגדתי לכם היום קושט דברי אמת. והיה אם לא תשמרו מרוח הכזב והכעס, ולא תאהבו את האמת וארך אפיים, כי אבוד תאבדו. כי רוח הקנאה תפרוס רשת תעתועים לרגלי איש, ועיני בן אדם תעוור, ורוח הכזב תחשיך כל תבונה, ותראה דרך כל איש ישר בעיניו".