פרשת שבוע
מידה ואינה מידה
בסופו של דבר, רובא דרובא של מעשים, דיבורים ומחשבות שבעולם ניתנים להטותם לטוב, בכל מיני אפשרויות ואופנים, ולהביאם לידי מדרגת טוב ומועיל. ואף בדבר שאי אפשר להביא אותו עצמו אל הטוב, מכל מקום יש בו נקודה של טוב, ועל האדם להשתדל לכל הפחות ללמוד הימנה ולהקיש ממנה כיצד לרתמה אל הטוב
הסבר הענין הוא, כי 'זה לעומת זה ברא האלקים', כלומר, בכל הנעשה בעולם אם במחשבה ואם בדיבור או במעשה, יש בו שתי זויות ראיה. אלא שכל אחד יביט מנקודת מבטו. יכול האדם לראות מעשה מסויים ולקבוע כי רע הוא, לעומתו איש אחר יוציא ממעשה זה את הנקודה החשובה לו, את נקודת הטוב, הערב והמועיל שבה, אותה יקח לו כצידה לדרך ואילו את השאר ישליך.
כן גם במחשבה או הֶרגש הניצבים לקראתו בדרך. יש מי שיאמר: הלא מחשבה של פְּסול היא, של כעס או יראה פסולה. אבל יש מי שיאמר: הנה כי כן יש בי ממידת הכעס, הבה ואשתמש בה כלפי עצמי, לכעוס על עצמי ברגע שסוטה אני במשהו מן הדרך הישרה והראויה או כלפי רשעים מפרי ברית תורה. או שברגע שמרגיש בעצמו מידה רעה, יסיק שעליו לשעבדה ואפילו להפכה לטוב.
כללו של דבר, רובא דרובא של מעשים, דיבורים ומחשבות שבעולם ניתנים להטותם לטוב, בכל מיני אפשרויות ואופנים, ולהביאם לידי מדרגת טוב ומועיל. ואף בדבר שאי אפשר להביא אותו עצמו אל הטוב, מכל מקום יש בו נקודה של טוב, ועל האדם להשתדל לכל הפחות ללמוד הימנה ולהקיש ממנה כיצד לרתמה אל הטוב. כל שכן שבשעה שאכן המידה הטובה נגלית לעין, שיש על האדם להציבה בראש מעייניו ולהשתדל להכיר בטובה שעשה עמו המקום ולהודות לו במאד על כך.
בפרשתנו נאמר (פרק מו כט): וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד. כתב ברש"י "אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע". וכבר תמהו רבים בהבנת ענין זה שקרא יעקב אבינו את שמע בדיוק באותה שעה. אלא כאמור, ברגע שפגש יעקב את יוסף בנו אחרי עשרים ושתים שנות הינתקות זה מזה, גאה לבו ברגשי אהבה ומיד נטלם והקדישם לאהבת יתברך.
בדרך דומה מבאר את העניין המהר"ל מפראג בספרו 'גור אריה'. שלפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך, נתמלא לבו באהבתו ויראתו של הקב"ה, איך מדותיו הם טובות ושלימות, ומשלם שכר טוב ליראיו. וזהו מדת החסידים שכאשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב"ה על הטובות והאמת שעשה עמהם. וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים (דברים ו, ד) ואהבתו (שם שם ה). וראוי היה לקרות קריאת שמע כאשר בא אליו יוסף אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו, ועתה ראה אותו מלך, היה אוהב את הקב"ה אשר עושה לו זה, וקבל מלכותו ואהבתו ויראתו.