פרשת שבוע
תורת התפארת
קדושת ארץ ישראל דורשת מידה גדולה יותר של בהירות והבדלה, שלא לערבב קודש עם חול ושלא להמיר את המושג הנעלה הנקרא 'ארץ ישראל' כפי שתורתנו הקדושה מבינה אותו במושגים המתייחסים אל אותה פיסת ארץ אך במשמעות שונה כפי שאומות העולם רואים אותה
הרב חיים ברים י"ט בכסלו תש"ע - 06/12/2009 01:22
יעקב אבינו עליו השלום ראשון היה למייחדים בעולם. אף שאברהם אבינו לפניו היה מיחד ומקשר העולמות, אולם מדתו היא מידת חסד, ועל ידי החסד לבד אי אפשר שיתנהג העולם, שכן מוצאים אנו לדור המבול שהשפיע להם הקב"ה טובות הרבה ומרדו בו, מפאת כך שלא היה פחד ה' נגד עיניהם. גם יצחק אבינו היה מקשר ומיחד העולמות, אך מדתו מידת גבורה ואף על ידי גבורות לבד אי אפשר שיתנהג העולם, כמובא במדרש ששיתף הקב"ה את מידת הרחמים בבריאה, כיון שראה שאין לעולם קיום בגבורה ומידת הדין לבדה.
אבל המיחד האמיתי הוא יעקב, שמידתו מידת תפארת, והוא היה המחבר חסד וגבורה, שהוא בריח התיכון, והוא המחבר הששה קצוות ומיחד העולמות העליונים עם עולמות התחתונים ומכניע הגבורות תחת החסדים ונמתקו הגבורות בשרשן וממשיך השפעות טובות על כנסת ישראל.
זהו שאמר רבינו הקדוש (אבות, פ"ב מ"א) "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". פירוש: שיזכך את עצמו מן החומריות מכל וכל, ועל ידי 'אתערותא דלתתא' שהוא משתוקק להשיג השגות אלקות הוא מיחד העולמות העליונים עם עולמות התחתונים וממשיך השפעות טובות על כנסת ישראל, והוא מדת תפארת - מדתו של יעקב אבינו שהוא היה מחבר הקצוות ומשפיע למידת מלכות.
וידוע בשם הרמב"ם שיש ללכת בכל המדות בדרך האמצעי ולא להטות לאחד משני הקצוות, והיא מדתו של יעקב אבינו שהיא תפארת לחבר הקצוות ולייחד העולמות העליונים עם עולמות התחתונים. וזהו 'כל שהיא תפארת לעושיה', פירוש ליחד תפארת ומלכות שנקראת עשיה נגד הספירות שלמעלה, 'ותפארת לו מן האדם', כלומר שיורדים על ידו כל ההשפעות מלמעלה למטה.
בפרשתנו נאמר "ויחן את פני העיר", נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין (בראשית רבה יא ז). 'דמדומי חמה', יותר ממה שמסמלת היא את אותה העת שבין יום ללילה, הרבה יותר על כן מסמלת היא את אי הבהירות, זמן בו שולט טשטוש תחומים וערבוב דעות, עת בה אינך יודע אם כעת יום או לילה, אם עכשיו אור או שמא חושך, אם טוב ואם רע. דוקא לעת אשר כזאת מתגלה כוחו הגדול של יעקב אבינו בקביעת תחום וגבול, לגלות ולקבוע בבירור את מהותו המדוייקת של כל דבר וענין.
קדושת ארץ ישראל דורשת מידה גדולה יותר של בהירות והבדלה, שלא לערבב קודש עם חול ושלא להמיר את המושג הנעלה הנקרא 'ארץ ישראל' כפי שתורתנו הקדושה מבינה אותו במושגים המתייחסים אל אותה פיסת ארץ אך במשמעות שונה כפי שאומות העולם רואים אותה.
כאשר מגיע יעקב אבינו אל העיר הראשונה בארץ ישראל ורואה דמדומים, הוא מבחין בספקות, בטשטושים וערפול דעות, מיד הוא מתקן את העיר וקובע לה תחומין, מיד משנס הוא את מתניו להיטיב עם הבריות ולהעמידם בקרן אורה, להיות כל הטשטושים מתבהרים ונמוגים.
ובמה כוחו גדול לפענח הצפונים? שגור הדבר בספרים כי אברהם אבינו מידתו חסד, יצחק מידתו גבורה ואילו יעקב מידתו תפארת. וכוונת תפארת היא שבכוחו לאחד את מידות החסד והגבורה ולכוללם יחד. מובן מאליו שבכדי לאחד שתי מידות צריך שיהיה בידו גם לדעת להבדיל בין כל אחת מהם, שאילולי כן לא תהיה האפשרות בידו לאחדם.
וכוחו זה נובע מהכתוב לפניו "ויבוא יעקב שלם", ביאר רש"י (פרק לג פסוק יח) מה היא שלימותו, "שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן". כידוע שייחודיותו של יעקב היא התורה, אשר על שמה נקרא הוא 'תפארת ישראל'. וכיון שבמידתו זו הגיע בשלמות אל העיר שכם, ממילא היה ביכלתו להבהיר ולפשט בפניהם כל ענין מסובך ולקבוע לו גבול ותחום ברור. שעל ידי דעת תורה אשר בקרבו ידע להבדיל בין הגבולות המעורפלים ולהציבם, כל אחת מהם על עמדתה המדוייקת.
אבל המיחד האמיתי הוא יעקב, שמידתו מידת תפארת, והוא היה המחבר חסד וגבורה, שהוא בריח התיכון, והוא המחבר הששה קצוות ומיחד העולמות העליונים עם עולמות התחתונים ומכניע הגבורות תחת החסדים ונמתקו הגבורות בשרשן וממשיך השפעות טובות על כנסת ישראל.
זהו שאמר רבינו הקדוש (אבות, פ"ב מ"א) "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". פירוש: שיזכך את עצמו מן החומריות מכל וכל, ועל ידי 'אתערותא דלתתא' שהוא משתוקק להשיג השגות אלקות הוא מיחד העולמות העליונים עם עולמות התחתונים וממשיך השפעות טובות על כנסת ישראל, והוא מדת תפארת - מדתו של יעקב אבינו שהוא היה מחבר הקצוות ומשפיע למידת מלכות.
וידוע בשם הרמב"ם שיש ללכת בכל המדות בדרך האמצעי ולא להטות לאחד משני הקצוות, והיא מדתו של יעקב אבינו שהיא תפארת לחבר הקצוות ולייחד העולמות העליונים עם עולמות התחתונים. וזהו 'כל שהיא תפארת לעושיה', פירוש ליחד תפארת ומלכות שנקראת עשיה נגד הספירות שלמעלה, 'ותפארת לו מן האדם', כלומר שיורדים על ידו כל ההשפעות מלמעלה למטה.
בפרשתנו נאמר "ויחן את פני העיר", נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין (בראשית רבה יא ז). 'דמדומי חמה', יותר ממה שמסמלת היא את אותה העת שבין יום ללילה, הרבה יותר על כן מסמלת היא את אי הבהירות, זמן בו שולט טשטוש תחומים וערבוב דעות, עת בה אינך יודע אם כעת יום או לילה, אם עכשיו אור או שמא חושך, אם טוב ואם רע. דוקא לעת אשר כזאת מתגלה כוחו הגדול של יעקב אבינו בקביעת תחום וגבול, לגלות ולקבוע בבירור את מהותו המדוייקת של כל דבר וענין.
קדושת ארץ ישראל דורשת מידה גדולה יותר של בהירות והבדלה, שלא לערבב קודש עם חול ושלא להמיר את המושג הנעלה הנקרא 'ארץ ישראל' כפי שתורתנו הקדושה מבינה אותו במושגים המתייחסים אל אותה פיסת ארץ אך במשמעות שונה כפי שאומות העולם רואים אותה.
כאשר מגיע יעקב אבינו אל העיר הראשונה בארץ ישראל ורואה דמדומים, הוא מבחין בספקות, בטשטושים וערפול דעות, מיד הוא מתקן את העיר וקובע לה תחומין, מיד משנס הוא את מתניו להיטיב עם הבריות ולהעמידם בקרן אורה, להיות כל הטשטושים מתבהרים ונמוגים.
ובמה כוחו גדול לפענח הצפונים? שגור הדבר בספרים כי אברהם אבינו מידתו חסד, יצחק מידתו גבורה ואילו יעקב מידתו תפארת. וכוונת תפארת היא שבכוחו לאחד את מידות החסד והגבורה ולכוללם יחד. מובן מאליו שבכדי לאחד שתי מידות צריך שיהיה בידו גם לדעת להבדיל בין כל אחת מהם, שאילולי כן לא תהיה האפשרות בידו לאחדם.
וכוחו זה נובע מהכתוב לפניו "ויבוא יעקב שלם", ביאר רש"י (פרק לג פסוק יח) מה היא שלימותו, "שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן". כידוע שייחודיותו של יעקב היא התורה, אשר על שמה נקרא הוא 'תפארת ישראל'. וכיון שבמידתו זו הגיע בשלמות אל העיר שכם, ממילא היה ביכלתו להבהיר ולפשט בפניהם כל ענין מסובך ולקבוע לו גבול ותחום ברור. שעל ידי דעת תורה אשר בקרבו ידע להבדיל בין הגבולות המעורפלים ולהציבם, כל אחת מהם על עמדתה המדוייקת.
