פרשת שבוע
ברית העם והארץ
"וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים": תופעה בלתי נתפסת, נאמנת עד כלות
הקשר והחיבור שבין הקב"ה לעמו עמדו במבחנים קשים ביותר, אך ברית זו כוללת גם את מתנת הארץ "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם, והייתי להם לאלוקים". זוהי תמצית ההבטחה. כשם שהבורא נצחי וקיים, כך ימשיך העם להתקיים לעד חרף כל שיבוא עליו, והארץ היא לאחוזת עולם. הוי אומר, לנצח תשאר הארץ נחלתם.
אמת, יבואו ימים ובעוונותיהם יגלו מהארץ, יבואו זרים וישבו בה, אך היא לא תהיה ארצם. הם יהיו בה גרים וארעיים. גם לאחר כיבוש הארץ נאמר "ושממו עליה אויבכם" (ויקרא כ"ו, ל"ב), וזוהי הבטחה לישראל שלא יכה בה שורש עם אחר. היא תהיה שוממה וחרבה עד שוב בניה לתוכה.
הזוהר הקדוש מציין כי הזכות של בני ישמעאל על הארץ היא חיצונית וריקנית כשם שמילת ישמעאל לא היתה מושלמת (חסרה בה מצות הפריעה אשר נתנה לזרע אברהם מיצחק), ועל כן היותם בארץ היא זמנית וארעית והיא אחוזת עולם לאברהם וזרעו מיצחק, כנאמר "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כ"א, י"ב).
ועל כן אמר דוד המלך "כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך" (תהלים מ"ד, י"ח), לאמר, נאמנים אנו לברית עִמְך. עַמְך אנו וכאלה נהיה בארץ אחוזתנו לנצח.
שבת שלום!