פרשת שבוע
הקבוע והגבוה
וזוהי חביבותו של אהרן. לפי שתענוג תמידי אינו תענוג, ממילא אין אפילו מציאות שתמיד יהנה ויעשה עבודתו במוחין דגדלות
לכאורה פשוט שתפקידי אהרן חשובים וגדולים משלהם לפי שמינוייו קיימים לעולם ואילו שלהם לא. ברם, היבט נוסף יש כאן. הקרבנות שהקריבו הנשיאים היו חד פעמיים, לא יותר מכך, ואילו תפקידו של אהרן הינו עבודה יומיומית וקבועה ללא שינוי.
את הפסוק מי יעלה בהר ה' ביארו כך: העליה להר ה' ודאי איננה דבר הבא בקלות, אבל בכל זאת יש רבים המנסים כוחם ומתייגעים עד שמצליחים לעלות, כל אחד כפום שיעורא ודרגא דיליה. אולם לאין ערוך קשה הוא "ומי יקום במקום קדשו". להצליח להיאחז אחר העליה באותה דרגה אליה הצליח להעפיל - זאת משיגים יחידי סגולה. כמאמר רשב"י: "ראיתי בני עליה ומועטים הם". בני עליה הם, לפי שמצליחים הם לעלות וגם להיתפס למעלה ולהיאחז שם לאורך ימים.
ר' מאיר ב"ר יצחק המפורסם בפיוטו 'אקדמות', משבח אף הוא את צדיקי ישראל במעלה זו של הקביעות, בקטע: "עֲדַב יְקַר אַחֲסַנְתֵּהּ, חֲבִיבִין דְבִקְבַעְתָּא, עֲבִידִין לֵיהּ חֲטִיבָא, בִּדְנַח וּשְׁקַעְתָּא". חביבין דבקבעתא – הקביעות שקובעים הם, היא זו שחשובה לפניו יתברך, לא כאדם שעושה מהתלהבות מקרית, שבעצם אין מעשה זה מעיד על שום שינוי יסודי ומהותי בנפשו ובודאי בגופו של העושה, אלא מעשה תמידי ויומיומי המעיד על הרגל שני שנעשה טבע, הוא שינוי יסודי ושורשי בדעתו והנהגתו של העושה. וחביבותו נובעת מתוך יחודיות המעשה שהוא נעשה בין בזמן שהאדם נמצא ב'מוחין דגדלות', אור לו וטוב לו וממילא נעים לו ונחמד לעשות רצון קונו, אבל גם בהיותו ב'מוחין דקטנות', הוא חש בכל מעשה ותנועה קושי עצום ובלתי חדיר, ועם זאת עושה רצון קונו, בידעו כי זו גזרת מלך, מלכו של עולם. כאמור "בדנח ושקעתא", גם בזרוח השמש וגם בשקיעתה עושה הוא את המוטל עליו ללא חריגה ושינוי.
ברור הוא מאליו שהעושה מעשיו בכל מצב גדול הוא לאין ערוך מהעושה רק בזמן שנעים ונחמד לו. וזוהי חביבותו של אהרן. לפי שתענוג תמידי אינו תענוג, ממילא אין אפילו מציאות שתמיד יהנה ויעשה עבודתו במוחין דגדלות.
כי הנשיאים הביאו והקריבו אך ורק בחנוכת המשכן והמזבח - זמן קצר יחסית שאין קושי לאדם להיות במצב עילאי. אבל אהרן הכהן אמוּר לעשות מלאכתו דבר יום ביומו, על כל הקושי הכרוך בכך, שהרי לא כל העתים שוים. ועל דבר זה נתכוין הבורא באמרו אליו: שלך גדולה! ואכן משום הקושי שבמעשה הרי הוא יקר וחשוב, וכבר אמרו חז"ל לפום צערא אגרא, אבל לא רק השכר שלאחר המעשה, אלא אף המעשה עצמו שונה בתכלית, שינוי לטובה.