יום שישי י"ט באדר ב תשפ"ד 29/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

פרשת שבוע

הקבוע והגבוה

וזוהי חביבותו של אהרן. לפי שתענוג תמידי אינו תענוג, ממילא אין אפילו מציאות שתמיד יהנה ויעשה עבודתו במוחין דגדלות

הרב חיים ברים ח' בסיון תשס"ט - 31/05/2009 05:00
המדרש (רבה, במדבר פרשה טו פסקה ו) מעמיד את פרשתינו פרשת בהעלותך בסמוך לפרשת נשא הקודמת לה ודורש את טעם הסמיכות. לפי שלעיל מוצאים אנו שהקריבו כל נשיאי השבטים את מתנתם וקרבנם לפני ה', לבד מנשיאו של לוי, ומי היה נשיאו של לוי? זה אהרן, כמו שנאמר (במדבר יז) "ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי". והיה אהרן מצטער ואומר: אוי לי, שמא בגללי אין הקב"ה חפץ לקבל את שבטו של לוי, אמר לו הקב"ה למשה: לֵךְ אמור לו לאהרן - אל תתירא! לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות". מפני שהקרבנות - כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים, אבל הנרות – לעולם, "אל מול פני המנורה יאירו". גם כל הברכות שנתתי לך לברך את בניי אינן בטלין לעולם.

לכאורה פשוט שתפקידי אהרן חשובים וגדולים משלהם לפי שמינוייו קיימים לעולם ואילו שלהם לא. ברם, היבט נוסף יש כאן. הקרבנות שהקריבו הנשיאים היו חד פעמיים, לא יותר מכך, ואילו תפקידו של אהרן הינו עבודה יומיומית וקבועה ללא שינוי.

את הפסוק מי יעלה בהר ה' ביארו כך: העליה להר ה' ודאי איננה דבר הבא בקלות, אבל בכל זאת יש רבים המנסים כוחם ומתייגעים עד שמצליחים לעלות, כל אחד כפום שיעורא ודרגא דיליה. אולם לאין ערוך קשה הוא "ומי יקום במקום קדשו". להצליח להיאחז אחר העליה באותה דרגה אליה הצליח להעפיל - זאת משיגים יחידי סגולה. כמאמר רשב"י: "ראיתי בני עליה ומועטים הם". בני עליה הם, לפי שמצליחים הם לעלות וגם להיתפס למעלה ולהיאחז שם לאורך ימים.

ר' מאיר ב"ר יצחק המפורסם בפיוטו 'אקדמות', משבח אף הוא את צדיקי ישראל במעלה זו של הקביעות, בקטע: "עֲדַב יְקַר אַחֲסַנְתֵּהּ, חֲבִיבִין דְבִקְבַעְתָּא, עֲבִידִין לֵיהּ חֲטִיבָא, בִּדְנַח וּשְׁקַעְתָּא". חביבין דבקבעתא – הקביעות שקובעים הם, היא זו שחשובה לפניו יתברך, לא כאדם שעושה מהתלהבות מקרית, שבעצם אין מעשה זה מעיד על שום שינוי יסודי ומהותי בנפשו ובודאי בגופו של העושה, אלא מעשה תמידי ויומיומי המעיד על הרגל שני שנעשה טבע, הוא שינוי יסודי ושורשי בדעתו והנהגתו של העושה. וחביבותו נובעת מתוך יחודיות המעשה שהוא נעשה בין בזמן שהאדם נמצא ב'מוחין דגדלות', אור לו וטוב לו וממילא נעים לו ונחמד לעשות רצון קונו, אבל גם בהיותו ב'מוחין דקטנות', הוא חש בכל מעשה ותנועה קושי עצום ובלתי חדיר, ועם זאת עושה רצון קונו, בידעו כי זו גזרת מלך, מלכו של עולם. כאמור "בדנח ושקעתא", גם בזרוח השמש וגם בשקיעתה עושה הוא את המוטל עליו ללא חריגה ושינוי.

ברור הוא מאליו שהעושה מעשיו בכל מצב גדול הוא לאין ערוך מהעושה רק בזמן שנעים ונחמד לו. וזוהי חביבותו של אהרן. לפי שתענוג תמידי אינו תענוג, ממילא אין אפילו מציאות שתמיד יהנה ויעשה עבודתו במוחין דגדלות.

כי הנשיאים הביאו והקריבו אך ורק בחנוכת המשכן והמזבח - זמן קצר יחסית שאין קושי לאדם להיות במצב עילאי. אבל אהרן הכהן אמוּר לעשות מלאכתו דבר יום ביומו, על כל הקושי הכרוך בכך, שהרי לא כל העתים שוים. ועל דבר זה נתכוין הבורא באמרו אליו: שלך גדולה! ואכן משום הקושי שבמעשה הרי הוא יקר וחשוב, וכבר אמרו חז"ל לפום צערא אגרא, אבל לא רק השכר שלאחר המעשה, אלא אף המעשה עצמו שונה בתכלית, שינוי לטובה.