פרשת שבוע
כח ההנהגה
שידע המנהיג שאין כל כוחו נובע אלא ממונהגיו, כי אין מלך בלא עם וברגע שאין את העם גם המלך איננו. לא רק זו ששואב את כחו מהם, אלא שכל התגברות שִׁפְעוֹ מהם
אחר התפלה סיפר הבעש"ט, מעשה באדם שראה ציפור יפה על עץ ורצה לקחתה. מה עשה? הביא קבוצת אנשים והעמידם זה על כתיפו של זה, כשבכוונתו שהעליון יושיט ידו ויקחנה. אך לפתע החליט התחתון שאינו מעוניין להמשיך ולעמוד וזז ממקומו וממילא נתפרדה כל הקבוצה. כן הדבר הזה - אמר הבעש"ט. כאשר אתם נמצאים עמי במחיצתי יש באפשרותי להמשיך ולהעפיל עד למעלה מעלה, אולם ברגע שהותרתם אותי לבדי השמטתם את הסולם מתחת לרגלי וממילא סיימתי במהירות.
רעיון זה מובא כבר בדברי חכמינו: "וידבר ה' אל משה לך רד", מאי לך רד? אמר רבי אלעזר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה רד מגדולתך. כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו אתה למה לי?! הוא אשר אמרנו, את כל גדולתו יונק המנהיג מכך שיש תחתיו עַם, והוא אשר מעניק לו את כוחו בעצם הוייתו.
היבט זה חשוב מאד בנושא זה, שידע המנהיג שאין כל כוחו נובע אלא ממונהגיו, כי אין מלך בלא עם וברגע שאין את העם גם המלך איננו. לא רק זו ששואב את כחו מהם, אלא שכל התגברות שִׁפְעוֹ מהם הוא, כשם שהמעיין ככל שישאבו ממנו כן יוסיף תת כוחו ומבועוֹ, כי המנהיג הרי הוא כראש בגוף האדם, שככל שיאמץ האדם את מוחו לדלות חשיבה מעומק רעיוניו כן יוסיף מוחו תת כוחו לו ולהנביע עוד ועוד רעיונות, לא כן האדם אשר חשיבתו דלה ואינו מנסה לעוררו - כעבור תקופת מה יעלה מוחו חלודה ולא יצלח לכל מלאכת מחשבת.
בפרשתינו נאמר (פרק ד פסוק כ): "ולא יבאו לראות כבלע את הקודש ומתו". מסביר החתם-סופר: הכהנים והלויים המוזכרים בפסוק זה אינם אלא רועי ישראל, מנהיגי הדור. אותם ציוה "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש", שלא יחושו בעצמם כאילו הם אלו שספגו בקרבם את כל הקדושה כולה והרי הם עומדים בפני עצמם ואינם זקוקים לטובתו של מאן דהו. שכשתהיה זו תחושתם, אז חלילה "ומתו" - מיתה רוחנית וגוויעה של ניוון. כי כשם שהצאן זקוק לרועה כך גם זקוק הרועה לצאן, שמהם פרנסתו ומזונו, הן הגשמי הן הרוחני, שהרי אם אין צאן - הרועה לשם מה, הוא ממש מיותר במקום זה.
אבל לא רק אזהרה על חומרת הדבר באה בפרשתינו אלא גם עצה טובה. העצה מופיעה בציווי שנצטוו הלויים שלא ליכנס לאהל מועד ליטול את כלי הקודש עד אחר שכבר ביקרו בני אהרן הכהנים שם וכיסו את כל הכלים הטעונים כיסוי. וכל כך למה? בגין כך ש"נשא את ראש בני קהת", נשואי ראש וחשובים הינם על שום שמשאם קודש קדשים כמו: ארון, שלחן, מנורה ושתי מזבחות, וכיון שכך עלולים הם להכשל בגאוות וגבהות הלב. לכן, למען "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי", בכדי שלא יענשו, לשם מטרה זו נצטוו אהרן ובניו ליכנס לפני בני קהת אל תוך המשכן ולכסות את כלי הקודש, כך ילמדו הקהתים ויחושו תחושת ענוה ועל ידי זה "וחיו ולא ימותו". שהרי המיתה היא ההינתקות ממקור החיים, רבונו של עולם חי העולמים אשר כבר מילתו אמורה אודות בעל הגאוה: "אין אני והוא יכולים לדור כאחד", אבל כאשר יסגלו לעצמם את מידת הענוה, על זה אמר הקדוש ברוך הוא "אני אשכון את דכא".