פרשת שבוע
שכר השתיקה
אחד הדברים הקשים ביותר עבור האדם הוא שעבוד תאוות ומחשבות לבו לעבודתו יתברך. ועל אף זאת מצינו שתורתינו מצוה את האדם לכוף את יצרו הרע גם בדברים שבלב, משמע, שביד האדם הוא.
מסופר על רב גדול שתורה וגדולה התאחדו על שלחנו, ובעשרו היה מחזיק בכספו ישיבה גדולה בעירו. לימים טבעה ספינתו בים ולא ידעו כיצד לבשרו בשורה רעה זו שכל הונו ירד לטמיון, עד שקם תלמיד וקיבל על עצמו להודיע לו זאת. בא ושטח בפניו את קשייו שאינו מצליח להבין את דברי חכמינו שאמרו "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה", כיצד יתכן דבר שכזה, הלא חש הוא בעליל כמה רע לו, וכן על זה הדרך. שמע הרב שאלתו ויישב לו קושיתו בטוב טעם, אולם לאחר זמן מועט שב התלמיד וטען שעדיין אין הדברים מחוורים בעיניו כשמלה והסביר לו שוב, וכן בשלישית. כיון שסיים הרב להסביר שאלו התלמיד: נניח שבאים עתה אל הרב ומספרים לך שספינתך טבעה בים, האם תוכל לשמוח? ענהו: הן! שח לו: אם כן, שמח נא! הבין הרב ונתעלף על אתר. כאשר עוררוהו מעלפונו אמר: אכן אמת הוא שאינני מבין.
לומר, אף שלא היו דבריו מן השפה ולחוץ, שסבר שבאמת הוא בדרגה שיוכל לתת הודאה אף על הרעה, אבל בעת נסיון נוכח לראות שממחשבה למעשה הדרך ארוכה, כמובא בשם אחד מתלמידי המגיד ממזריטש כי המרחק שבין אמונת המח לאמונת הלב כמרחק שמים מן הארץ.
אם כן איפוא, מה יעשה אדם ויחדיר למדעיו אמונה איתנה שכזו ?
מעשה ברופא חכם שכעס עליו המלך ושמו בבית הסוהר בתנאי מאסר קשים, כשהוא אזוק באזיקים ומאכלו לחם שעורים צר ומי לחץ, במקום צר כקבר. אחר תקופת זמן ציוה המלך על סובביו שיספרו לו מה דיבר האיש. באו ושאלוהו: הרי אתה מתענה בתנאים כל כך קשים וכיצד זה שאין פניך רעים ובשרך לא כחש? אמר להם: מה שמחזיק אותי עד עתה הוא משקה המזוג משבעה סממנים שונים וממנו שותה אני בכל יום. והם: בטחון; תקוה; ידיעה שגרמתי זאת בעוונותי; ידיעה שאני מקיים צו המלך; ידיעה שעל ידי זה אכפר כל עוונותי בזה העולם, וזה גורם לי שמחה, מאחר שהדבר הוא לטובתי; השמחה שאין יסורי קשים יותר, וכן הידיעה כי ישועת ה' כהרף עין.
נמצינו למדים מכך שבכל עת ומצב יש באפשרותו של האדם למצוא נקודות של זכות בים החובה, אם מפאת שיש אפשרות לגרוע יותר ואם מפני האמונה שבכך חוסך הוא לעולם הבא, או משאר כל מיני מחשבות טובות שבכוחם להרגיעו. מכאן ילמד האדם להיות ירא מה', מקבל יסוריו באהבה ובשמחה, וידע שהכל לטובתו כדי שיהיה לו שכר טוב לעולם הבא.
בפרשתינו מסופר שבהיוודע לאהרן הכהן אודות מות שני בניו נדב ואביהוא - "וידום אהרן". הוא שתק, אבל לא רק בפיו אלא גם במחשבותיו לא העלה טינה בלבו אודות הנהגתו יתברך עמו במדת הדין, שלא כאיוב עליו נאמר "לא חטא איוב בשפתיו - אבל בלבו חטא", לכן זכה שיתייחד הדיבור אליו אחר זה.
ללמדנו כמה גדולה שליטתו של אהרן הכהן על רצונות ותאוות לבו, כמו שאמרו: צדיקים - לבם בידם. שפעם אחת כבר קבל עליו שכר, כאשר שמח בלבו על שבחר הקב"ה במשה רבינו אחיו הצעיר להושיע את ישראל, אז היה שכרו שילבש חושן כנגד הלב. ועתה נשכר על התאפקותו שלא לדבר ולא להרהר אחר מדותיו של הקב"ה, ובשכר השתיקה זכה לדיבור מיוחד מאת ה'.