מהחל ערב יום הכיפורים ועד יציאתו יש משהו מיוחד באוויר.

אחרוני נוסעי הרכב נחפזים לביתם, החנויות ובתי העסק סגורים זה מכבר, מעין הכנה למשהו חשוב ונשגב ביותר. אף התקשורת המולכת בכל דוממת ומניחה את השרביט לאותן עשרים וארבע שעות מופלאות.

ותשקוט ותתקדש הארץ לעשרים וארבע שעות!

סקר של מכון גוטמן מלמד כי קרוב ל-90% מהאוכלוסיה צמה ביום הכיפורים!!

גם בגיא הצלמות של שלטון סטלין היו ששמרו על היום הזה כעדותו של ר' יצחק זילבר ז"ל (מתוך הספר "להשאר יהודי"):

במשך מספר שנים שימשתי כחזן בתפילות יום הכיפורים בטשקנט. היה זה מניין, שהתאסף בסתר בביתה של אחת המשפחות. הייתי שוהה בביתם במשך כל היום מבלי לצאת כלל. בהפסקות הקצרות למדתי תורה עם אנשים. קראנו למניין "מפלגתי-קומסומולי". הוא התקיים רק בראש-השנה וביום הכיפורים, והתפללו באו אנשים שמסוכן מאוד היה בעבורם אילו נתפסו.

*    *    *    *

בכלא במחנה העבודה גם ביום כיפור, כמו בראש השנה, עשיתי מאמצים רבים לצרף אלי לתפילה עוד ועוד יהודים. סידרנו מראש את הכל כך, שנוכל להתחיל לעבוד מאוחר יותר (התפילה ארכה בין מחצית השעה לשעה בלבד. בלתי אפשרי לחלוטין היה להתפלל יום שלם במחנה!). המתנו עד שיצאו כולם מן הצריף, ורק אז העזנו לשאת קולנו בתפילה. כאשר נכנס מישהו לצריף למספר דקות, נאלצנו לערוך הפסקה.

שכנעתי את כל האסירים היהודים, כי ביום כיפור חייבים לצום ואסור לעבוד. וגם אם אנוס אדם לעבוד, צריך הוא לעשות מאמץ מיוחד ולהשאיר ככל שניתן ליום המחרת. בערב יום הכיפורים אף ערכתי "כפרות" (בכסף המועט שהיה ברשותנו) לכל אחד בתורו – יש לציין כי כולם הצליחו למצוא לכך שתי דקות.

*    *    *    *

סיפור מדהים נוסף סיפר על ניצוץ שנדלק:

בתקופה מסויימת היה לאבי טוב בבית הכלא. הוא עבד במחלקת הדוודים ותפקידו היה לחמם את הדור בלילות, כדי להכין לאסירים מים רותחים לבוקר. הדבר אִפשר לו שלא לגור בצריף המשותף, וכך יכול היה להתפלל שחרית באופן שאיש לא ראה אותו. אך היה שם פושע, שהציק לאבי באופן נורא ואיום. לפני יום כיפור פנה אליו אבא ישירות: "מחר יש לנו יום כזה, בו מבקש אני ממך באופן מיוחד, שלא להציק לי. ואני אשלם לך במה שאוכל".

העבריין שאל: "איזה יום?"
"יום הכיפורים. אני אתפלל, ואתה – אל תפריע לי".
"מתי מתחיל יום זה?"
"מחר בערב".

למחרת בערב הגיע הפושע, אבי לא ידע למה עליו לצפות, ופשוט עמד והתפלל בפינה מבלי להתייחס לאיש. יהיה מה שיהיה! (עד ימי חייו האחרונים מעודו לא ישב אבא ביום כיפור. את כל התפילות אמר בעמידה בלבד!) הפושע נעמד בפינה ממול אבי, ובמשך כל הזמן נשאר שם. אולי התפלל גם הוא, אולי שמר שלא יפריעו... אך מאז חדל להציק לאבא, ובכל יום כיפור, עד ליום שחרורו של אבא מהכלא, היה נוהג להגיע ולעמוד לצידו.

על מה ולמה?

"ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".

הטהרה והנקיות הרוחנית המושפעת ממרום ביום זה נענית מלבה הטהור של האומה בהכנעה כלפי מעלה. יש שהרגש הנעלם הזה אפילו לא מוסבר ומובן להם, אך כאמור לעיל הוא קיים ומורגש בלבבות, ואף באויר מעין "חשמל" מלוא כל הארץ.

אכן עם אחד בארץ, השומר אמונים לא-ל אחד.

שבת שלום!
  וגמר חתימה טובה!