כשבת"ת של ישיבת "קוראי שמו" מדברים על "כתובת כבדה" הם מתכוונים לשמעון ברוך קלופטבוים ועיקר כוונתם  לערימת הצ'קים השמנה שתאריך פרעונה מתחיל ביז' אדר שנה זו ומסתיים ביז' אדר בשנה הבאה, במקום המיועד לרישום הסכום מתנוססות להן הספרות אחת ואפס ושוב אפס ושוב אפס, ובמילים: אלף שקלים.

אין שמעון ברוך הנ"ל (להלן קלופטבוים) אוהב להציג בפני כל את עושרו, אך בפורים החוקים משתנים. יושב הוא בראש השולחן, יושב אמרנו? כטוב ליבו ביין, ניתן לקרא לזה נסמך על כרעי הכסא ושתי ערימות לו לפניו. באחת, פנקסי צ'קים ובשניה קבלות מקבלות שונות, ככל שערימת הצ'קים פוחתת, ערימת הקבלות תופחת ועולה. דלת ביתו פתוחה לרווחה מרגע בו נתבשרנו  על מותם הוודאי של המן וכנופייתו, עד להסתלקותו של אחרון השדודים השרועים הלומי יין בתנוחות גרוטסקיות ברחבי החדר, שיום קודם נראה כסלון בית בורגני, בוהק מנקיון.

שמעו הלך לפניו מפה לאוזן, מישיבה לישיבה, מכולל ליל שלישי לכולל בין השמשות, מחסדי ניקלשבוג לתפארת חברים, מששון לשמחה ומאבל, ליום טוב- כאיש אשר בפורים לא ידע בין ברוך-מרדכי לניסים- עובדיה, כולם, נקבצו באו לו, זה מתופף בסיר וההוא מחצרץ בשופר, חילי הקיסר פרנץ יוז'ף ונערים בפראק ותרבוש, אנשים של צורה וחסרי צורה. כולם מאוחדים! מגבית פורים בלי להגיע לקלופטבוים, זה לא פורים!.בני ביתו הורגלו למסיבת הענק, זו שמשתתפיה אינם ידועים מראש ושראשם אינו ידוע מה יהיה באחריתם...

"אנשי ביתו אמונים על הגשת המעדנים והמגדנות, אשת החיל מכינה סירים מלאים בכל טוב,  ילדיו מורגלים כל אחד בתפקידו. זה אמון על הפיצוחים והפופקורן, השני, על אספקת המשקאות הקלים ובנו הבכור, עטוי מקטורן וענוב בעניבת פרפר שחורה, מופקד על המשובחים יותר, אלו שהגיעו מהדיוטי פרי של שטוטגרט והגלילות, אלו ש"שיוואס ריגל"ו"ג'וני ווקר" משולים כפחית "סופר דרינק" ליד "קוקה קולה"  רק "מייבינים" יודעים להגות את שמם המלא ביראת הכבוד הראויה להם, אך בפורים, יום העדלאידע, לאיש, לא משנה באמת מה כתוב על הפתקית הנוצצת, העיקר השתיה כדת, ובאיכות...

זאבי בן ה17, מגיל צעיר לקח פיקוד על עמדת ה"די ג'יי", כל הלהיטים הגדולים עוברים תחת ידו בקול ענות וצווחה, יש שטענו שעוצמתם של הרמקולים שהחבר'המן מצליח להשיג כל שנה ובאמצעותם אוטם את חלונות הסלון ובעיקר את תעלות השמע של אלו שנקלעו לסביבת הבית, באשמתם או שלא , לא ניתנת למדידה, אבל פורים זה שמחה ושמחה זה רעש, ומוזיקה, ויין ודברי תורה. ידוע לכל ובפרט למי שחפץ להצטייד באי אלו המחאות הגונות, שהדרך היחידה לשכנע את קלופטבוים לשנות את מאזנן של הערימות המונחות לפניו היא ,להשמיע חידוש עצום או חבורה , או אז מהסה הוא את הדי ג'יי, "הרב המקבל" משאיר את דברי תורתו, ועל השולחן, גובהן של הערימות משתנה.
 
בכל שנה, שמו של הרב קלופטבוים מתנוסס לו אחר כבוד בראש רשימות התפוצה של פושטי היד, העור והרוטב. השעון אינו חדל מתיקתוקו, לוח השנה אינו עושה חשבון למימד הזמן ומגלגל עצמו מחודש לחודש ומיום ליום עד לחודש שנים עשר הוא חודש אדר ושללם.

שמועה גונבה שהשנה זה הולך להיות אחרת, שהשנה אולי/שמא/פן/ חלילה וחס, אין מה לבא לקלופטבוים. מקורות יודעי דבר וחצי דבר... ידעו לספר שהיד הפתוחה, הפכה לפשוטה. וכפושט רגל אין טעם לעלות את שלשת גרמי המדרגות המובילים לבית, צ'קים שהופקדו בבנק במועד, חזרו כלעומת שבאו עם הקישוט האהוב על פקידי בנקים משועממים – א.כ.מ,. ציניקנים טענו בלהט, שיש מקום לחשש שאם יגיעו לקלופטבוים, יחכו להם שם אנשי הוצאה לפועל ויפשטו מהם את עורם, כביכול שייכות להם עם חובותיו. כך או כך, השכנים נשמו לרווחה ויש כאלו שאפילו העזו לחלום על סעודת פורים בלי ההרעשה הכבדה של פסוקי תהלים, בליווי תופי טמטם, טראנסים, האוסים וטריפים.
 

כשדני גרינדק מונה לראש הת"ת ב"קראי שמו", איש לא הרים גבה. היה ברור שכשהגווארדיה הוותיקה של הישיבה תמצא את דרכה למדור המאורסים ומשם לרוטינת החיים, הוא זה שישתחל למקומם בטבעיות, כשרון מולד, כריזמתי וממגנט. כשהוא נכנס לחדר האוכל כולם מרגישים שהוא שם, אך יחד עם זאת לא ניתן לומר שהוא עושה בתכונותיו שימוש פסול, להיפך, מעריציו טוענים שאינו מחזיק מעצמו דיו ומלחששים על כך שהוא מתייחס מדי טוב לפשוטי העם, כך הגיע למעמד של הבחור הנערץ בישיבה,זה שכל אחד הרגיש בנח לשפוך את ליבו באזניו בידיעה שניתן לסמוך עליו, תכונות אלו חיוניות למנהל ת"ת האמון על סיוע דיסקרטי לכל בחור בישיבה.

השמועות על מצבו הפיננסי של קלופטבויים לא פסחו על דני, גם הוא מחזיק בכספת מס' צ'קים משורבטים. בפעם הראשונה הוא התקשר לבדוק אולי תקלה קרתה, אך לאחר שלא נענה ומשיחה שקיים עמו ראש הישיבה, הבין כי אין טעם לנסות ולהפיק תועלת מפיסות הנייר המלבניות שמשום מה, משורבטות עליהן ספרות בסדר היוצר אשליה כי מחיבורן ניתן להפיק סכום כסף השווה ל5,000 ₪.
 

קירות חדר הת"ת, או נכון יותר חמ"ל הת"ת בישיבת קוראי שמו עטורים בפלקטים ומודעות, סיסמאות תוצרת בית עם סלוגנים וסיסמאות שחלקן לא היו מביישות את טובי משרדי הפרסום, מרוחים בטושים עבים ע"ג בריסטולים. קריקטורות טובות ופחות המדרבנות וממריצות את הבחורים להגיע ליעד המגבית וחובת ההשתתפות המוטלת על כל אחד ואחד, לצד סיכום מרשים על פעולות הת"ת- טורי הכנסות והוצאות. ארגזי שתיה ריקים למחצה מונחים בפינה אחת, ובאחרת כרזות צבעוניות ודגלים למינהם המיועדים להתלות ע"ג הרכבים שיסיעו את הקבוצות המאומנות לבתי הנדיבים והבוגרים. חציו של שולחן משרדי שנראה כאילו ראה ימים יפים יותר, תפוס ע"י מסך מהתקופה הפרה- אל.,סי.די. ומאחוריו מבצבץ ראש של בחור שקוע כולו בשמות,כתובות ומספרים. קשה להבחין מי הנוכחים בחדר מבעד לעשן הסיגריות ואדי הקפה שכנראה משאירים את הנוכחים, הישובים ע"ג כיסאות במגוון עיצובים ערים איכשהו,  לאחר הלילות הארוכים חסרי השינה, ערימות הדפים ובליל הקולות.

אבי שאולי, יד ימינו של דני האמון על הכנת הרשימות וחלוקת הצוותות, הגיש לראשי הצוותות איש, איש, את הגזרה עליה הוא מופקד, הדיון התארך, דני מעלעל ברשימה שלפניו, עובר במבטו על רשימת השמות המוכרת לו ומניחה על השלחן שלפניו.

הדיון נמשך, דני עובר שוב על הרשימה ופונה לאבי:
 "מי הולך לקלופטבוים?"
"קלופטבויים???" נזקפו להם תריסר  גבות,
"בשביל מה ללכת לקלופטבוים?" שואל אבי ועדת ראשים מחרה ומחזיקה אחריו, "פשוט בזבוז זמן!" אומר קול מאצל השולחן, "קודם שיפרע את שנה שעברה, אתה רוצה לבזות אותו?" טוען אחר "אולי אתה רוצה שנלך לתרום לו?" קרא בסרקזם ההוא המנומש.

"הקבוצה שלי הולכת לקלופטבוים" אומר דני אל לועו של הר הגעש שמתפרץ מולו, שלא שכח גם כשהישיבה ננעלה ואףבימים שאחריה ועד לפורים. לא נותרה טענה בתבל שבה לא ניסו חבריו להניאו מהצעד המטופש, חברי הקבוצה שלו טענו, שבגלל הבזבוז זמן אצל קלופטבוים, לא יספיקו את כל הכתובות וכך נמצאו מפסידים פעמיים, דני כנראה קורץ מחומר אחר וכשהוא מחליט משהו, לא ניתן לשנות אותו מהחלטתו.

הקבוצה של דני הולכת לקלופטבוים.
 

ודופקת בדלת...
 
נו שויין, בימים כתיקונם, בפורים לא דופקים בדלת, אין טעם לדפוק כשהדלת ממילא פתוחה, שרשרת הפלדה מיועדת למנוע מהדלת להפתח מעבר לחריץ קטן ומבעדה נבטות זוג עיניים לאות ועצובות של נער בתחפושת כלשהי. אחרי הכל, פורים זה פורים...
 "אבא בבית?"
"הוא לא יכול לגשת"
"תגיד לו שזה חשוב"
"בשביל מה? ממילא אין לו מה לתת לכם"
"תגיד לו, שדני גרינדק מישיבת "קראי שמו", רוצה לדבר איתו".
הקסם של דני כנראה פעל בפעם המי יודע כמה וקלופטבוים נצפה מבעד לחריץ.
"אנחנו מישיבת בקראי שמו"
הדלת נפתחת.

דני צועד פנימה ואחריו מזדנבים חברי הקבוצה, דני מתחיל לשיר שיר פורימי וסוחף אחריו את חביריו לריקוד במרכז הסלון. אט, אט, מצטרפים שאר בני הבית לריקוד, כשדני משלהב את חביריו לשיר חזק יותר. מאי שם, נשלפים בקבוקי יין, קלופטבוים כבר רכוב על כתפיו של אחד הבחורים והשירה נמשכת במלא עוזה.

כוחה של לגימה, שמקרבת את הבריות. הדבוקה נעה ונדה, נסחפת אחר השירים שעושים את החג לכזה שאין איש יכול להשאר אדיש אליו, דמעות בעיניו של קלופטבוים, אשתו כבר פינתה את מקומה לאחד החדרים, שלא יראו אותה בוכה.

"ותוייסף אסתר ותדבר, ליפנאי המיילההך ....  קלי, קלי, לווומה, לומה עזהבתונויייי".... הדמעות מתערבבות באגלי הזיעה, גופם מתנוענע בדביקות, גרונותיהם ניחרים. כמה שכנים נכנסים בצעדים מהוססים ונסחפים באקסטזה אל השירה המרגשת, הבוקעת רקיעים, קלופטבוים ממרר בבכי דקות ארוכות.

דיי!! שאגה עולה מגרונו וידיו מונפות .

שקט. דממה. הס. המעגל קפא. כמה שיכורים התנודדו חגים ומועדים, השירה קפאה. קלופטבוים עיניו שטופות דמעות שפתיו רוטטות וכל גופו מפרכס מרעד בלתי נשלט

כמה שניות חלפו והוא ייצב את עצמו, גופו עדיין רועד קמעה אך קולו יציב. פונה אל החבורה:

"אני בטוח שגם אתם שמעתם שהמצב שלי הוא לא כמו בשנים עברו... אני מנסה להשאר חזק מעל כל הקשיים, אבל הריקנות הזו... הבית שהיה מלא בצהלות שיכורים ודברי תורה, פשוט התרוקן... אין לכם מושג כמה קשה עלי הפורים הזה, כל אותם עשרות האנשים שגדשו את ביתי בכל שנה, ברגע שפשטה השמועה על מצבי, פשוט לא הגיעו, אתם, היחידים שהגעתם... היה לנו תשעה באב בבית... אם היה לי מה לתת לכם, הייתי נותן... אבל.. לצערי, פשוט אין לי.. תתפללו בשבילי ששנה הבאה המצב ישתפר ואוכל להכפיל את התרומה.. אבל עכשיו, הכיס ריק"..

קלופטבויום נאנח קלות, מוחט את עיניו בממחטה וממשיך :

"כל השנים זיכו אותי בדברי תורה, עכשיו תורי לומר לכם חידוש ששמעתי כאן, בשנה שעברה."
הנוכחים, אלו שהיו במצב המאפשר הקשבה, ישבו סביב לשולחן כשבעל הבית מרצה לפניהם את דבריו ופניו משולהבות מהנאה. היו מחברי הקבוצה שניסו להתחמק החוצה, מזרים מבטים לעבר דני כמתריסים ואומרים "אמרנו לך", אך דני, במבטים מזרי אימה מעיניו היוקדות, סיכל כל ניסוי למרי.
  
" אני חייב לדעת דבר אחד" אומר קלופטבוים בפנותו אל דני שישב סמוך אליו, "אתם נמצאים כאן קרוב לשעה, בזמן הזה יכולתם ללכת לעוד כמה כתובות ולאסוף עוד כסף לנזקקים, בשביל מה בכלל טרחתם לעלות אלי?"
 
שישה גופות זעו באי נוחות בכיסאותיהם ושרשרת מבטי הסכמה מסביב לשולחן, פרט לדני שנשאר זקוף ובוטח במקומו, שואף אויר לריאותיו, עובר בעיניו על כל אחד ואחד מהנוכחים ונעצר אצל קלופטבוים.
 
"אני יודע, שאילו היינו מדלגים עליך יכולנו לאסוף במקומות אחרים, אבל! כל השנים, כל הכסף שהוזלת מהונך במשך השנים, אתה, שעזרת לכל כך הרבה בחורים לקבל כובע חדש לחג..  חולצה ראויה.. להתחתן בכבוד... יש לך חלק בכל מה שיש לנו, בחור שאין לו דאגה מאיפה ישיג 200 ₪ לקניית נעלים במקום אלו שנתבלו,  לומד יותר טוב! ואתה, כמו כל האחרים שתורמים לת"ת, יש לכם חלק בלתי נפרד מזה. אתה, אחינו ובשרנו...."
"אמת. היה בדעתי לדלג על הבית הזה... לא רציתי להעמיד אותך במבוכה... אבל באתי, כי הייתי חייב...

"באתי, רק כדי לומר לך:"

תודה!