יש לי מושג
מנהג אבותינו תורה היא או
מדוע שותים "בורשט" בפסח, ומה המעמד ההלכתי של ה'אדום - בורדו' הזה?
לרוב מנהגי ישראל ישנו טעם והסבר מדוע נהגו כך או מדוע לא נהגו אחרת, וחלילה לנו לחשוב ש'עם ישראל קדושים' נוהגים במנהגם רק לאחר שהבינו את פשרו, אלא ההיפך הוא הנכון – בבחינת "נעשה ונשמע". נוהגים – כי כך קבלנו מבית אבא, ושמחים תמיד ללמוד ולהפנים כמה עומק וצדק יש בכל מנהג והנהגה.
הנה לנו מנהג שבה אפשר להוכיח לנו ולדורותינו קיומה של תורה שבכתב אך ורק יחד עם תורה שבעל פה וחלילה לנו לפרש את התורה שבכתב ללא התורה שבעל פה – דברי חכמינו.
מנהג היה ברוב תפוצות ישראל, שתקופה קודם חג הפסח היו היהודים כובשים סלק (בורשט – ברוסית) או שאר ירקות ועושים חמיצה למאכל בפסח.
בתורה נאמר:" כל מחמצת לא תאכלו" ופרשו חכמים שאין איסור חמץ אלא בדגן בלבד!. באו הצדוקים והקראים שכפרו בתורה שבעל פה, ופרשו את המקרא כמשמעו, שאין לאכול כל מאכל חמוץ בטעמו בפסח. ונראה כאילו מחמירים הם יותר.
אך כל המנהג שלהם יסודו בכפירה מוחלטת ביסודות היהדות – בהכרה ש"משה קיבל תורה מסיני ומסרה..." אמונה בתורה שבעל פה.
וזהו הסבר למנהג אחד מתוך המוני מנהגים, מנהג שמתבטא בסך הכל בדבר מאכל – אך חשיבותו רבה עד מאד ויסודה בעיקרי היהדות.
ולא לחינם נאמר:"מנהג אבותינו תורה היא" (מנחות כ')