יש לי מושג
האלף דגש
בארבעה מקומות במקרא דגושה האות א', בניגוד לכללי הניקוד, שמקורם גם כן מן המקרא
אחד ממקרים חריגים אלו הינו בחומש בראשית, פרק מ"ג, פסוק כ"ו: "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת-הַמִּנְחָה אֲשֶׁר-בְּיָדָם הַבָּיְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אָרְצָה..."
הופעתו של דגש חזק, המכונה גם 'דגש כפלן', באות א', מנוגדת לכללי הדקדוק של לשון הקודש, לפיהם אין להעניק דגש לאחת מן האותיות הגרוניות: א,ה,ח,ר,ע, שהגייתן קשה משאר האותיות, וכאשר מוסף עליהן דגש - נכפל הקושי. במקרה שבו יש להעניק לאחת מהן דגש, ניתן 'תשלום דגש' תמורתו, והוא הגדלת התנועה שלפניו, מקצרה/בינונית לגדולה.
באות נוספת מן האותיות הגרונית, האות ר', שישנם מן הדקדקנים שאינם מחשיבים אותה כחלק אינטגרלי מקבוצת הגרוניות, מופיע דגש במקרא בניגוד לכללים והיא דגושה ב- 15 פעמים במקרא.
פעמים נוספות, מנוקדות מילות המקרא וכן התפילה שלא כדין, וסותרות את כללי הניקוד, המושתתים דווקא על מקורות אלו. על פי המסורת והאמונה היהודית שבידינו, לכל 'חריגה' שכזו סודות ועניינים הטמונים בה.