יש לי מושג
והיו עשרת הדברים האלה
קריאת שמע, כפי שאנו נוהגים לקוראה כיום, חסרה חלק נוסף, שצריך היה להיכלל בה, ונאמר היה בכל בוקר בבית המקדש כחלק מקריאת שמע.
במשנה במסכת תמיד, פרק ה' משנה א', בה מפורט סדר הקרבת תמיד של שחר וסדרי העבודה בבית המקדש, מופיע מנהג זה, של אמירת עשרת הדברות כחלק מפרשיות קריאת שמע בכל יום, בתיאור התכנסותם של הכהנים בלשכת הגזית לאחר שחיטת התמיד לקריאת שמע: "אמר להם הממונה, ברכו ברכה אחת, והן בירכו. וקראו עשרת הדברים, "שמע", "והיה אם שמוע", ו"ויאמר", ובירכו את העם שלוש ברכות, אמת ויציב, ועבודה, וברכת כהנים; ובשבת, מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא".
[צלם] |
על פי תיאור המשנה, סדר קריאת שמע במקדש החל בברכת 'אהבה רבה', המשיך בקריאת פרשת עשרת הדברות, ורק אז נקראו פרשיות שמע. כאשר ר' בא בירושלמי, מסכת ברכות, פרק א' משנה ה' מתבטא על עשרת הדברות כי: 'אין מן הדא לית את שמע מינה כלום, ש'עשרת הדברות' הן הן גופה של שמע", והרמב"ם בפירושו למשנה מפרש, כי הטעם לקריאתן בכל יום הוא בשל היותן עיקרי התורה "מפני שהן יסוד הציווי ותחילתן".
למרות זאת, אין המנהג כך כיום, והסיבה לכך הינה מפני 'תרעומת המינים'; אחת מכתות הצדוקים – הקראים, נוהגים היו להעניק חשיבות מיוחדת רק לעשרת הדברות, בטוענם כי עשרת הדברות הינן דברי ה', אשר נתנם לעם ישראל מידו, וכי הן שונות מכל שאר התורה, שהינה תורת משה, ולא מפי ה', עפ"ל.
טענה זו נוגדת, כמובן את המסורת היהודית, ועל מנת להוכיח כן, כי אין אנו מעניקים מעמד ייחודי לעשרת הדברות, שהם אכן עיקרי התורה וחביבות נודעת להם, אך ניתנו ככל התורה מהר סיני, החליטו חז"ל לבטל את כלילת עשרת הדברות בקריאת שמע.
***
במסגרת מלחמתם בקראים הנהיגו חז"ל אכילת מאכלות שונים בשבת וביום טוב, כחמין והחמיצה.