נסיונות
כל המצפים לגאולה (ב')
"באמונה, הרב, אני רק פותח את העיניים בבוקר וכבר שמח. יש בשביל מה לקום - יש תפילין, יש ציצית, יש דפי גמרא, קודם עשיתי מה שבא לי לראש, מאז שחזרתי בתשובה אני פשוט שמח מזה שאני חי ושאני יהודי"
במהלך הדברים, ביקש צעיר אחד (לדבריו הוא הגיע מטבריה, ולא נמנה על האורחים במקום), את רשות הדיבור. הוא סיפר כיצד התקרב ליהדות, ושידר כולו חיות מתוקה ונלהבת, אופיינית ל'מתחילים'.
את הפרטים אינני זוכר, רק את סיום השיחה, שבו אמר הצעיר: "באמונה, הרב, אני רק פותח את העיניים בבוקר וכבר שמח. יש בשביל מה לקום - יש תפילין, יש ציצית, יש דפי גמרא! קודם עשיתי מה שבא לי לראש, נסעתי וטיילתי וטיפסתי ונזרקתי לכל הכיוונים, ולא הייתי מצליח לשמוח אפילו חצי. מאז שחזרתי בתשובה אני פשוט שמח מזה שאני חי ושאני יהודי".
"אני מרגיש בדיוק כמוך", אמר לו הרב, (שחזר בתשובה בעצמו לפני כשלושה עשורים), "הרי מאז שחזרתי בתשובה נהייתי מיליונר. אמיתי. בדולרים! שאם יבוא היום מישהו ויציע לי מליון דולר בשביל שבוקר אחד בחיים שלי אוותר על הנחת תפילין - אצחק עליו. עשרה מליון דולר - גם כן אצחק עליו. כל הכסף של העולם לא נחשב בעיני בשביל תפילין של בוקר אחד. אז אם אני מסוגל לזרוק מליון דולר, סימן שאני יותר עשיר מזה, נכון? מי יכול לצפצף על כל כך הרבה כסף? מי שיש לו יותר הרבה כסף! החזרה בתשובה אל היהדות - היא נתנה לי את העושר הזה".
הצעיר הזדהה עם כל מילה, סיים וירד מן הבמה, ואז ראיתי בקרבתי בחור ישיבה מאוד נסער. הוא נראה כבן שמונה עשרה, לבוש בצורה מאוד שמרנית, לא מודרני או כדו' חלילה, והוא הצביע ודיבר בשטף, מתקשה להביע את כל מה שהוא מרגיש במילים.
"שמעתי אתכם מתרגשים נורא מזה שחזרתם בתשובה. אתם לא היחידים. כבר המון חוזרים בתשובה סיפרו את הסיפורים שלהם או כתבו אותם, בכל מיני הזדמנויות, וכולם דיברו בהתרגשות כזאת על היהדות - כמעט בכו מרוב אושר.
יש לי שאלה מאוד חזקה, שכבר מקננת בתוכי הרבה זמן, ותסלח לי שאני מתפרץ לשאול אותה: מאיפה אתם לוקחים את השמחה וההתלהבות הזאת? מה כל כך מסעיר אתכם?
אני מרגיש שאתם, החוזרים בתשובה, באתם לבית שלנו, של החרדים, ואתם מסתובבים בינינו מסוחררים מרוב שמחה, שיכורים מרוב אושר. מה מצאתם בתוך הבית שלי, שאני לא ידעתי שיש לי בכלל? הבחור הזה שדיבר לפני מרגיש כל בוקר שיש לו בשביל מה לקום ובשביל מה לשמוח. למה אני, שהייתי כאן לפניו, לא מרגיש את זה כמוהו? איך זה שבאתם אלי הביתה ומצאתם אצלי דברים שאני לא מכיר בכלל למרות שהייתי כאן הרבה לפניכם? למה העיניים שלכם כל כך נוצצות ושלי לא?"
היא דיבר מכאב אמיתי, נסער. "שמעתי מה שאמרת, כבוד הרב, שתזרוק מליון דולר ולא תימנע מתפילין פעם אחת. אני יכול להגיד שהלוואי שלא ינסו אותי, אבל להיות כל כך בטוח? ועוד לשמוח?"
הרב ניסה להשיב על השאלה, להגיד שבעיית ה'מלומדה' היא בעיה ידועה וסוף כל סוף היא תוקפת גם את החוזרים בתשובה, גם הם לא מאושרים לנצח. אבל הוא לא מצא את המילים המדויקות. הבחור התיישב במקומו ואני הרגשתי כי לא מצא תשובה שהרגיעה את ליבו. התוכנית עם הרב אשר סיפר את סיפוריו לא הצליחה לענות לכאב שלו, ואני, שהקשבתי והזדהיתי, הרגשתי שזהו כאב פרטי, סודי, שמי שאינו בעל רקע חרדי לא יוכל להבין אותו.
מי שלא חווה זאת על בשרו לא יוכל להרגיש את הכאב של החיפוש הפנימי אחר מה שבעצם יש לנו כבר, אבל באמת באמת - אין לנו אותו עדיין. כולנו שומרים שבת, אבל מי מאיתנו זוכה לאור של השבת? להתרגשות ולשמחה של השבת?
למה רק לחוזרים בתשובה יש?
פעם סיפרה בתי, שבכיתתה התחילה ללמוד נערה שחזרה בתשובה. את מה שההיא ידעה על מעלת וגדולת הלבוש הצנוע - אף נערה בכל הסמינר לא ידעה כלל! הן, שכל חייהן מקיימות את מצוות התורה בהקפדה, לא ידעו שמינית מגדלות הדברים, לעומת זו שרק מקרוב באה, ומאחר שלמדה את הכל תחילה, היא גם מלאת ידע על משמעות כל מעשה ומעשה, עד כמה הוא גדול ונשגב בשמיים ובארץ!