ר' חיים מבריסק

רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק נולד לאביו רבי משה בעיר פרוז'ן שבפולין בשנת תרס"ג. רבי משה, בנו בכורו של הגאון רבי חיים מבריסק, היה תלמיד חכם ושימש ברבנות בכמה מקהילות ישראל שבאירופה.

בשנת תרע"ג, נתמנה רבי משה לרב בח'סלוביץ שבבלרוסיה ומשפחתו עברה לגור שם. בנו יוסף דוב שהיה אז ילד צעיר בגיל עשר למד בחיידר המקומי, והמלמד שלו, רבי ברוך ריזברג שהיה חסיד חב"ד, לימד את יוסף הצעיר שיעורים  בספר התניא של חסידות חב"ד יותר מאשר הגמרא. אימו שמה לב לכך והעירה את תשומת לבו של בעלה רבי משה. כיוון שלא באה על סיפוקה כדבעי, היא שטחה את תלונתה בפניה חמיה, רבי חיים. אי לכך, ייעץ רבי חיים לבנו רבי משה כי עליו להשגיח ולפקח באופן אישי על קצב התקדמותו של הילד הצעיר.

מאותה תקופה החלה תקופת הזוהר של יוסף הצעיר בלימודיו המרוכזים עם אביו. במהלכם של לימודים אלו, פיתח הילד גישות חדשות בגמרא והספיק לעבור עם אביו על מסכתות רבות שבש"ס. לאחר תקופה מה שלח אביו רבי משה לאביו רבי חיים מחברת מלאה בחידושים של בנו הצעיר. הסב התרגש מיכולתו של נכדו וחזה כי יהיה לדור הבא גאון גדול שיאיר את הדור.

בשנת תרפ"ה, בגיל עשרים ושתיים, נסע רבי יוסף דוב לאוניברסיטת ברלין ולמד פילוסופיה. כל ימי חייו הוא נחשב כפילוסוף גדול ומגדולי הוגי הדעות היהודיים במאה האחרונה. בשנת תרצ"א, בהיותו בגיל עשרים ושמונה, נשא רבי יוסף דוב לאישה את טוניה לויט. כשנה לאחר מכן, בשנת תרצ"ב, היגר הזוג הצעיר לארצות הברית יחד עם בתם בכורתם.

חודשים ספורים לאחר בואם לארצות הברית הוזמן רבי יוסף דוב הצעיר לכהן כרבו של "ועד העיר" בבוסטון. ועד זה התעסק בענייני היהדות של העיר בוסטון. חיש מהר נקלע רבי יוסף דוב לצרות ולתלאות שהיו מנת חלקה של  הרבנות האורתודוקסית בארצות הברית באותה התקופה, בעיקר בתחום השחיטה. רבי יוסף דוב ניסה לקבוע תקני כשרות גבוהים ולשפר את תנאי העסקתם של השוחטים - דבר שלא כל כך מצא חן בעיני רבנים מודרניים. בעיר בוסטון הוא ישב עד ימיו האחרונים.

בוסטון []

בשנת תרצ"ז, בהיותו בגיל שלושים וארבע, ייסד רבי יוסף דוב את ה"מיימונידס" - בית הספר היומי היהודי הראשון בכל איזור ניו אנגלנד. בתחילה, מנה בית הספר כשישה תלמידים בלבד וזאת מכיוון שהרוב המכריע של יהודי בוסטון התנגדו לבית הספר בשל היותו "שיבה לגטו" כהגדרתם. עם זאת, לאט לאט התרחב בית הספר וכלל תכניות לימוד רחבות.

בשנת תרצ"ה, בהיותו בן שלושים ושתיים, נסע רבי יוסף דוב לארץ ישראל, שם היה מועמד למשרת הרב הראשי האשכנזי לעיר תל אביב. במהלך ביקורו זה, היחיד בארץ ישראל, הוא נתן שיעורי גמרא והרצאות בישיבות ומוסדות חינוך שונים. כמו כן הוא נפגש עם הרב הראשי האשכנזי לארץ ישראל - הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק שנפטר באותה השנה. אביו רבי משה שלח מכתב תמיכה נלהב לארץ ישראל כדי שיבחרו בבנו, אך פעילים אחדים מתל אביב חששו כי הוא עדיין צעיר לימים בכדי למלא תפקיד זה. בסופו של דבר נבחר הרב משה אביגדור עמיאל לרבה הראשי של תל אביב.

כעבור עשרים וארבע שנים בשנת תשי"ט עת נפטר הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ששימש כרב ראשי לארץ ישראל, הייתה מועמדותו של רבי יוסף דוב מובטחת לרשת אותו, אך הוא סירב בתוקף להגיש את מועמדותו. את התנגדותו הוא נימק בכך שהוא חשש להיות "פקיד מדינה" - כלומר, קשה לרב מטעם הרבנות להיות עצמאי בדעותיו ועליו להתייחס לממונים אשר שולטים עליו.

בשנת תש"א, בהיותו בגיל שלושים ושמונה, נפטר אביו רבי משה ששימש כראש ישיבת רבינו יצחק אלחנן בארה"ב, ורבי יוסף דוב החל למלאות את מקומו. במשך ארבעים וארבע שנים, עד שנת תשמ"ה, הוא מסר שיעורים כסדרם בישיבה, בגאונות מפליאה ובעמקות עצומה כשיטת אבותיו מייסדי שושלת בריסק. שיעוריו סחפו אחריהם תלמידי ישיבות רבים מכל רחבי ארצות הברית ואף אלו אשר לא קיבלו את השקפתו הליבראלית בתחומים שונים האזינו בקשב רב לשיעוריו התורניים המפליאים.

תמיד נהג רבי יוסף דוב להדגיש כי הוא רק "מלמד". ואכן, בתפקיד זה עלה בידו לחנך שני דורות של תלמידי חכמים שראו בו את רבם המובהק. למרות כל השינויים שחלו בארצות הברית באותם עשורים, ברקע הסוציולוגי, החינוכי, הדתי והכלכלי, מצא הוא תמיד מסילות לליבם של תלמידיו הרבים.

בשנת תש"כ הוא המיר בשיעוריו את שפת היידיש לאנגלית באומרו כי הוא לא בא ללמד אידיש אלא תורה, ולתלמידים יותר קל באנגלית. את שפת האנגלית הוא למד רק בגיל שלושים, אך שלט בה ובדקדוקיה יותר מכל אמריקאי ממוצע.

רבי יוסף דוב היה פעיל במסגרת אגודת הרבנים האורתודוקסיים של ארצות הברית וקנדה, ובמשך הזמן הוא מונה רשמית ליו"ר ועדת ההלכה של גוף זה. בין פסקיו המפורסמים הייתה ההתנגדות החד-משמעית לישיבה מעורבת בבתי הכנסת. הוא הרחיק לכת עד כדי איסור שמיעת שופר בראש השנה בבית כנסת שכזה. הוא יעץ להתפלל ביחידות בבית ולוותר על שמיעת השופר והעיקר שלא לבקר במקום שכזה.

למרות התנגדותו התקיפה כנגד הרפורמים והקונסרבטיבים, הרי שבעניינים החיצוניים, קרי - האינטרסים היהודים הנתונים לסכנה מפני הגויים, הוא אחז כי אפשר להתאחד עמם, כיוון שאם היהודים לא יהיו אגודים יחדיו כל הקהילה היהודית תסתכן.

בתחילת דרכו בארצות הברית היה רבי יוסף דוב חבר ב"אגודת ישראל דאמריקה" אך לאחר מכן פרש לשורות המזרחי. למרות זאת, הוא המשיך לתרום לרשת ה"חינוך העצמאי" שפיתחה אגודת ישראל בארץ ישראל. באחד הדינרים הוא אף נשא את הדרשה המרכזית על פי הזמנתו של רבי אהרן קוטלר ראש ישיבת לייקווד, שאף מינהו ליו"ר לשם כבוד.

למרות השתייכותו לזרם הציוני דתי, הוא לא אחז מהציונות המשיחית של הרב קוק אלא היה מתון יותר. הוא סבר כי יש להחזיר שטחים לערבים באם על ידי כך ינצלו חייהם של יהודים. למעשה היה רבי יוסף דוב מנהיגה הבלעדי של תנועת האורתודוקסיה המודרנית. אמנם הוא לא הרגיש כל כך בנוח בתור אחד שכזה, וכפי שהתבטא עליה - "קצוצת כנפיים להגביה עוף ונטולת השורשים לחדור לעומק" - אך היא הקהילה שאחזה ממנו וממנהיגותו.

פעמיים בשנה נשא רבי יוסף דוב דרשה מרכזית - בעשרת ימי תשובה וביום השנה לפטירת אביו. בשני אירועים אלו הוא היה מדבר שעות רבות ומגלה יכולת מרשימה של רטוריקה אשר סחפה אל האולם ומחוצה לו אלפי אנשים מכל רחבי ארצות הברית. לימים הוציאו את דרשותיו אלו בספרים "לזכר אבא מארי" ו"על התשובה".

בתשעה באב נהגו מאות רבות להשתתף באמירת הקינות יחד עם רבי יוסף דוב. הוא היה מפרש את הקינות  במשך שעות רבות. כשהיה במיטבו היה פותח את הקינות בשעה תשע בבוקר ומסיים בשעה חמש לפנות ערב.

שנותיו האחרונות של רבי יוסף דוב עברו עליו בבית בתו בברוקלין, כשבריאותו הלקויה מונעת ממנו את המשך פעילותו הציבורית. בחול המועד פסח י"ח לחודש ניסן שנת תשנ"ג נפטר רבי יוסף דוב לבית עולמו והוא בגיל תשעים. דבר הפטירה התפשט כאש בשדה קוצים בקרב רחבי העולם היהודי.

רבי יוסף השאיר אחריו ברכה חיבורים רבים. מהם שהוא הוציא בחיי חיותו ומהם שהוציאו תלמידיו - על פי קלטות ומחברות התלמידים - לאחר מותו. חיבוריו עוסקים הן בענייני התלמוד - חידושים רבים ומבריקים כשיטת בריסק והן מאמרים הגותיים. חתנו, רבי אהרן ליכטנשטיין, עשה  עליה לארץ ישראל ומשמש כראש ישיבת "הר עציון" שבגוש עציון.