יום חמישי ה' בטבת תשפ"ב 09/12/2021
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

גטו קרקוב

גטו קרקוב היה הפרק האחרון בחייה של קהילת יהודי קרקוב המפוארת. עם פרוץ המלחמה מנתה קהילת יהודי קרקוב קרוב למאה אלף יהודים ובסיומה נותרו מאות בודדות שרידים מוצלים מאש

מוטי מרינגר ח' באדר תש"ע - 22/02/2010 06:00
בתחילת מלחמת  העולם השנייה נכבשה פולין ואיבדה את עצמאותה. ממערב נכבשה הארץ על ידי הגרמנים וממזרח על ידי הסובייטים. במרכז פולין בשטח אותו כבשו חיילי גרמניה הנאצית הקימו הגרמנים את הממשל הכללי שנקרא בלשונם 'גנרלגוברנמן'. שטח זה היה למעשה בשליטתה של גרמניה אך רשמית הוא לא השתייך לגרמניה והיה כמין שטח חסות גרמני, כבירת אזור זה הוכרזה העיר קרקוב בה קבע השלטון הצבאי את מקומו. באזור הגנרלגוברנמן התרכזו מרבית יהודי פולין כאשר מתוכם אוכלוסיה המונה כשישים אלף יהודים התגוררו בעיר קרקוב. ליהודים אלו נוספו עוד למעלה מעשרים אלף יהודים נוספים שעברו לעיר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין.

שער הכניסה לגטו קרקוב []

מיד לאחר הכיבוש החלו יהודי קרקוב לחוש את יחסם האנטישמי של החיילים הגרמנים. התעללויות ביהודים ברחובות העיר הפכו לעניין יום יומי. במיוחד סבלו יהודים בעלי חזות יהודית מובהקת כזקן ופאות שהיוו כמין סודר אדום בעיניהם של חיילי הגסטאפו והאס אס האכזריים.

מלבד אירועים אנטישמיים אלו החל השלטון הגרמני לחוקק חוקים כנגד היהודים. בתי העסק היהודיים סומנו במגן דוד והפכו ליעד למעשי שוד וביזה, בשלב הבא הקימו הגרמנים את המשטרה היהודית והיודנראט שבראשו הועמד על כורחו מרק ביברשטיין שהיה ממנהיגי היהודים בקרקוב. כחודש וחצי לאחר הקמת המשטרה היהודית פרסמו הגרמנים צו המגייס את כל היהודים מגיל שתים עשרה ועד לגיל שישים לעבודות כפיה. בתקופה זו העבירו תעשיינים גרמנים רבים את מפעליהם לאזור קרקוב על מנת לזכות בכח עבודה יהודי בחינם. מפורסם בין תעשיינים אלו הוא אוסקר שינדלר שהעסיק במפעלו כאלף מאתיים יהודים שניצלו בזכות הגנתו. מניעיו של שינדלר שנויים במחלוקת אך הוא זכה על פועלו להכרה כחסיד אומות העולם.

גזירות רדפו גזירות וחייהם של יהודי קרקוב הפכו לקשים יותר ויותר, היהודים הוכרחו לסמן על בגדם את יהדותם ונאסר עליהם  להשתמש בתחבורה ציבורית וכן בשאר מוסדות הציבור שאינם יהודיים.

בראשית הקיץ של שנת ה'ת"ש החליט מפקד הגנרלגוברנמן הנס פרנק ימ"ש כי אין זה מן הראוי שעיר כקרקוב שהוכרזה על ידי הפיהרר הנאצי כבירת הגנרלגוברנמן תהיה בעלת אוכלוסיה יהודית כה גדולה, פרנק החליט לטהר את קרקוב מיהודים – יודנריין בלשון הגרמנים.

בתאריך י' באייר שנת ה'ת"ש החלו אלפי יהודים עוזבים את בתיהם שבקרקוב ועל פי הוראתו של הנס פרנק נודדים לכפרים בסביבתה של קרקוב. על מנת לעודד את הנטישה ההמונית הכריזו הגרמנים כי מי שיעזוב בזמן זה את קרקוב מרצונו יוכל ליטול עימו את רכושו. במהלך החודש הקרוב המשיכו היהודים לעזוב בהמוניהם את קרקוב, בסך הכל עזבו באותו חודש את קרקוב למעלה מעשרים אלף יהודים.

לאחר העזיבה ההמונית נותרו בקרקוב כשישים אלף  יהודים שהמשיכו לגור ברחבי העיר ולעבוד בעבודות הכפייה השונות. בתחילת החורף של שנת ה'תש"א החלו הנאצים בגירוש יהודי קרקוב, הפעם הגירוש נעשה בעל כרחם של היהודים והם נאלצו להשאיר מאחוריהם את כל רכושם. רק חמישים ק"ג מטען לנפש, זהו המשקל אותו התירו הנאצים למגורשים ליטול אותם במסעם אל הלא נודע. עד לאביב של אותה שנה גורשו כארבעים אלף יהודים מהעיר קרקוב בה נותרו כעת כעשרים וחמש אלף יהודים שנחשבו כחיוניים לצורך המשך העסקתם במפעלים הגרמניים. מתוך יהודים אלו היו גם כמה אלפים ששהו בעיר באופן לא חוקי וללא ידיעת הגרמנים.

הגרמנים נכחו כי בקרקוב נותרו עוד יהודים רבים להם הם זקוקים ולכן החליטו להקים  את גטו קרקוב בו יגורו כל אותם יהודים עובדי כפיה. ראשית כל הכריזו הנאצים על ביטולם של כל אישורי העבודה של יהודי הגטו ומנגד חילקו אישורים שנקראו קנקרטות שהיו כמין תעודות זהות של הנושא אותן. אך בעוד שאישורי עבודה היו בידם של למעלה מעשרים אלף יהודים, ניתנו הקנקרטות לשנים עשר אלף יהודים בלבד ואילו קרוב לעשרת אלפים יהודים אחרים נותרו ללא אישור שהייה בקרקוב. יהודים אלו שנותרו ללא אישור גורשו מהעיר במהלך החורף.

חומת הגטו בצורת לוחות הברית []

ביום ד' באדר שנת ה'תש"א התפרסמה פקודת הקמת הגטו. השטח שנבחר לגטו שכן בשכונה הדרומית של קרקוב, שכונה ענייה ורעועה בשם פודגוז'ה. שכונה זו נבחרה להקמת הגטו בשל המרחק הרב שהיה בינה לבין מרכז השלטון הגרמני בארמון וואוול שבמרכז העיר. בשכונה זו התגוררו עד לאותה עת יהודים ופולנים עניים ולשם הקמת הגטו גורשו מרחבי השכונה תושביה הפולנים. לא כל שטח השכונה הפך לגטו, עשרים ואחד רחובות בלבד ובהם שלש מאות ועשרים בתים הפכו לגטו. רחובות אלו הוקפו בחומה מבוצרת שצורתה כצורת מצבות יהודיות, גם בתים שהיו סמוכים לחומה הפכו אף הם לחלק ממנה כאשר חלונותיהם הפונים החוצה נחסמו. רוב הבתים שהיו בשטח הגטו היו חד קומתיים או דו קומתיים וכמעט ולא היו בו בניינים גבוהים. כיון ששכונת פודגוז'ה הייתה שכונה ענייה היו התנאים הסניטריים שבה גרועים ורוב הדירות שבשכונה היו לחות וחסרות ריצוף. יהודי קרקוב בעלי הקנקרטות הצטוו לעקור אל הגטו עד ליום כ"ג באדר ה'תש"א ואילו תושבי הגטו הפולנים הצטוו לעזוב את בתיהם עד ליום קודם לכן, החלה תופעה של נדידת עמים כאשר הפולנים יוצאים מהגטו ואילו היהודים נכנסים אליו.

כיון שמעמדה של העיר קרקוב היה חשוב בעיני הגרמנים, חששו הצוררים מפני מחלות ומגפות שעלולות להתעורר בעקבות הצפיפות בגטו ולפגוע בשמה הטוב של העיר. לשם מניעת המחלות קבעו הגרמנים מכסת נפשות לדירה, הגרמנים הקציבו שני מטר רבועים לנפש או לחילופין 3.8 נפש בממוצע בחדר אחד. כשנים עשרה אלף איש מיהודי קרקוב עקרו לגטו ואילו שאר היהודים גורשו מהעיר.

יהודי הגטו ניסו להמשיך ולחיות את חייהם בצורה  נורמאלית במידת האפשר, בתוככי הגטו הוקמו  מוסדות יהודיים, מספר ספרי תורה רבי  ערך ושאר תשמישי קדושה שהוברחו  במסירות נפש אל תוך הגטו שימשו  את היהודים ונתנו להם משענת רוחנית בימי הצרה. בנוסף הוקמו בגטו בתי חולים יהודיים ומוסדות צדקה וחסד רבים. בגטו קרקוב פעלו גם מספר קבוצות של מחתרת יהודית, קבוצות אלו התאחדו לבסוף לקובצת מחתרת אחת. עיקר פעולות המחתרת היו מחוץ לחומות הגטו, המפורסמת שבהם היא ההתקפה על בית הקפה 'ציגנריה', בית קפה זה שימש כמקום מפגש עבור קצינים נאציים ובהתקפה עליו נהרגו אחד עשרה איש ונפצעו שלשה עשר נוספים. 

בחודש סיוון  שנת ה'תש"ב החלו הנאצים בגירוש יהודים להשמדה מגטו קרקוב. באותה העת עמד בראשות היודנראט ארתור רוזנצוויג ועליו הטילו הגרמנים את המשימה הבלתי אפשרית לפסוק מי מיושבי הגטו יחיה ומי ישלח אל מחנות ההשמדה. המכסה אותה קצבו הגרמנים הייתה גירוש של שליש מיהודי הגטו. רוזנצוייג ועוזריו החלו מחלקים קנקרטות ליהודים שנחשב כפועלים חיוניים וכך פסקו את דינם לחיים. לקראת הגירוש בדקו הנאצים את כמות המגורשים וגילו כי רוזנצוייג חילק קנקרטות ליותר מדי יהודים ופחות משליש מיהודי הגטו מיועדים לגירוש. הגרמנים בחמתם הוציאו את רוזנצוייג ומשפחתו אל כיכר ז'גודה שם ביזו אותו והתעללו בו ובמשפחתו עד שלבסוף צירפו אותם אל עוד כששת אלפים יהודים שנשלחו ביום י"ח בסיוון ה'תש"ב להריגה במחנה ההשמדה בלז'ץ, ה' יקום דמם.

רחובות הגטו לאחר חיסול אחרוני היהודים  

לאחר האקציה הראשונה צומצם שטח הגטו לכדי מחצית. המשלוחים מהגטו המשיכו ובאמצע חגי תשרי של שנת ה'תש"ג דרשו הנאצים מהיודנראט שיעבירו לידיהם רשימה המונה ארבעת אלפים שמות של יהודים המיועדים לגירוש. היודנראט לא עמד במשימה וביום ט"ז בחשוון פרצו הנאצים אל הגטו והחלו חוטפים יהודים לגירוש.  

בסמוך לגטו התגורר באותה העת גוי פולני בשם תדיאוש פנקייוויץ' שהעיד על אשר ראו עיניו בימי האקציה השנייה '...קבוצות העבודה עוזבות את הגטו, לתוך החומות נכנסים כוחות גדולים של הזונדרדינסט חמושים, נעמדים בשתי שורות בכיכר ז'גודה, מכונות הירייה שלהם מוכנות לפעולה. הגרמנים מצווים על כל תושבי הגטו ללא יוצא מהכלל לעזוב את דירותיהם עד השעה עשר, הציבור בהמוניו עוזב את הדירות, ומשאיר אותן פתוחות בהתאם לפקודה... ...בגטו שומעים יריות, הקורבנות הראשונים של האקציה של אוקטובר נופלים חלל, בחצרות הבתים בחדרי מדרגות על המדרכות פצועים והרוגים מתבוססים בדמם... ...בשעה שתים עשרה בקירוב מתנפלים אנשי האס אס על בית החולים המרכזי ברחוב יוזפינסקה ויורים בחולים שאינם מסוגלים לרוץ. הגרמנים מכים על ימין ועל שמאל בכל מי שעומד בדרכם.. ..מבית החולים הוציאו יולדת, ציוו להשליכה על עגלת משא, להוסיפה לערימת החולים שלא הספיקו להורגם בו במקום. בשעה חמש אחר הצהריים התרוקנה הכיכר, הגרמנים עזבו את הגטו. הסתיימה האקציה שהייתה אחת האכזריות והטרגיות ביותר. פועלי הגטו שיצאו בבוקר לעבודה והשאירו את יקיריהם בבית, מצאו עם שובם מעבודתם חורבן ושיממון'.

בחודש אדר  א' שנת התש"ג החלו הנאצים לתכנן את חיסול הגטו, לתוכניתם סייעו מרבית אנשי היודנראט והמשטרה היהודית בהניחם כי עובדה זו תציל את חייהם וחיי משפחותיהם. בימים ו'-ז' באדר ב' שנת ה'תש"ג גורשו כששת אלפי יהודים למחנה העבודה בפלאשוב, כאלף נוספים נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ ועוד כאלפיים יהודי נרצחו בתחומי הגטו במהלך האקציה, ה' יקום דמם. ביום ח' באדר ב' ה'תש"ג, לא היתה עוד קהילה יהודית עתיקת יומין זו קיימת.

לאחר חיסול  הגטו נותרו בו משפחות בודדות של אנשי היודנראט ושוטרי המשטרה היהודית אולם לאחר זמן קצר הוצאו אף הם להורג ב'גבעת הקטל' בפלאשוב.

לאחר חיסול  הגטו נותרה העיר קרקוב - בעלת ההיסטוריה  היהודית המפוארת - נקייה מיהודים. משמונים אלף יהודיה של העיר נותרו מאות בודדות ששרדו את ימי האימה ונותרו יד ושם לאחיהם שנהרגו על קידוש ה'.