מאמר
רבנן סבוראי - הסבוראים
חכמי ישראל שבין תקופת האמוראים לתקופת הגאונים כונתה "סבוראים" על שם שהסבירו את התלמוד
א. דור ראשון בפומבדיתא למשך 35 שנה. [ד' אלפים רל"ו- ר"ע]
ב. דור שני בסורא ובפומבדיתא למשך 30 שנה.[ר"ע- ש']
ג. דור שלישי בפומבדיתא למשך 20 שנה. [ש'- ש"כ]
ד. דור רביעי בפרוז שבור למשך 29 שנה. [ש"כ- שמ"ט]
עם סיום תקופת הסבוראים לא נוסף לתלמוד בבלי שום סברה או הוראה, והוא נשאר בצביונו עד לימינו אנו.
בימי הסבוראים נמשכו בדרך כלל החיים הקשים ליהודי בבל, שהתחילו עוד בימי הדור האחרון של האמוראים. ישיבות רבות נסגרו וחכמיהם נאלצו להימלט. ועם כל זאת, עדיין היחס ליהודים בבבל תחת שלטון פרס היה טוב יותר מאחיהם היהודים שבארץ ישראל תחת השלטון הביזנטי. דוגמא לדבר ניתן לראות בכך שבעת מלחמת פרס וביזנט, ביקש שר הצבא הפרסי מעמיתו הביזנטי להכריז על שביתת נשק לימי חג הסוכות. דבר זה מוכיח בעליל על המספר הגדול של חיילים יהודים ששירתו בצבא הפרסי, ועל היחס האנושי שקיבלו משלטון פרס. לעומת החיים בבבל שעמדו תחת שלטון פרס, היו ימי הסבוראים בארץ ישראל תחת השלטון הביזנטי קשים מנשוא.
בביזנט משלו באותה התקופה הקיסרים "זינון" ו"יוסטיניאנוס" הידועים ביחסם האכזרי ליהודים. בימי דור ראשון לסבוראים הייתה המתיבתא המרכזית היחידה בבבל בפומבדיתא וזאת משום שהאוכלוסיה היהודית בסביבתה הייתה רבה מזו שבסביבת סורא. בראש המתיבתא עמד רבי יוסי, ממלא מקומו של האמורא האחרון רב סמא בנו של רבא. ואילו המתיבתא בסורא, שהאוכלוסיה היהודית בסביבתה הייתה דלה ביותר, לא הצליחה להתאושש אחר הפרעות של פירוז הרשע, ונשארה בחורבנה במשך כל ימי הדור.
תלמוד בבלי |
חכמי דור השני לסבוראים לא הוסיפו לתלמוד הוראות בדומה לאמוראים, ואף לא הכרעות ומסקנות בדומה לסבוראים הראשונים. פעולותיהם העיקריות הצטמצמו בהסברת עניינים סתומים על ידי הוספת מילים או משפטים קצרים, לשיפור הסגנון והבנת העניין, ובקביעת כותרת לכל קטע בגמרא מעין "דיבור המתחיל" המקשר את הסוגיא בגמרא לדברי המשנה. [דבר שחסר בתלמוד ירושלמי ומקשה מאד על הבנת הקשר שבין העניינים]. אמנם, בניגוד לדור הראשון של הסבוראים, אינם מוזכרים שמותיהם של חכמי הדור השני בגמרא.
עם פטירתו של רב עינא וסגירתה של ישיבת סורא החל הדור השלישי לסבוראים. באותם הימים לקח ראש הגולה הצעיר מר זוטרא את היוזמה לידיו. בן חמש עשרה שנים בלבד היה כשהוכתר לראש הגולה, וכעבור 13 שנות שלטון ארגן לעצמו צבא משלו. החיילים שאמנם היו יהודים, לא הקפידו על קיום המצוות וחלקם אף נטו להתבוללות. לא עבר זמן רב בטרם יצא למלחמה נגד מושל סורא האכזר אשר היה ידוע בשנאתו הרבה יהודים. תוך זמן קצר הוא הצליח להשתלט על האזור כולו, מה שהפליא את מושלי המחוזות כולם, ובפרט את אלו שנטרו בליבם שנאה ליהודים. אולם ימי שלטונו לא נמשכו זמן רב- שבע שנים בלבד. עד אשר עלה עליו חיל פרסי עוין, שהצליח לפורר את הגדוד היהודי הקטן, מר זוטרא ואבי אימו נתפסו ונתלו על הגשר בעיר מחוזא ושונאי ישראל התחילו בפרעות. הפרעות עברו אף למחוז פומבדיתא המאוכלס ביהודים לרוב, וחכמי ישראל משתי הישיבות נאלצו לנדוד ל"פרוז שבור" ולסגור את ישיבותיהם.
ב"פרוז שבור" החל למעשה הדור הרביעי והאחרון לסבוראים. הישיבות נסגרו עד לשנת שמ"ט, השנה האחרונה לדור הסבוראים, ובה נפתחה ישיבת פומבדיתא מחדש בידי הראשון לגאונים- רב חנן מאושקה. עיקר מפעלם של הסבוראים היה סיום סידורו הסופי של התלמוד. ברם, מלבד זאת נתנו הסבוראים את דעתם על מערכות שלמות של הלכות שהיו שנויות בעל-פה מימי התנאים והאמוראים. חלק מהלכות אלה היה רשום בכתב בצורת "מגילת סתרים". אולם האמוראים לא ערכו זאת במסכתות התלמוד, והיו נפוצות אחת הנה ואחת הנה, כעין ברייתות ישנות שלא נכללו במשנה ובגמרא. מתוך חרדה לאוצרות רוח אלו לבל ירדו לטמיון, עמדו הסבוראים וקבצו את כל אתן הלכות, בררו אותן וסדרום לפי ענייניהם, וקראו לקבצים אלה "מסכתות קטנות", להבדילן מן המסכתות הסדורות במשנה ובתלמוד שנערכו על ידי התנאים והאמוראים. מסכתות אלו מודפסות אחר מסכתות "עבודה זרה, הוריות, עדויות, אבות" שבש"ס בבלי.