מאמר
יהדות פרס - איראן
שורשיה של יהדות איראן – פרס מצויים הרחק מאחור בימי גלות עשרת השבטים בזמן בית המקדש הראשון. מאז ועד היום נשמר רצף היסטורי של קהילות יהודיות באיראן שמנו בימי תפארתן קרוב לרבע מיליון יהודים
כורש מלך פרס היה זה שהתיר לבני ישראל לשוב לארץ ישראל ולבנות מחדש את בית המקדש, ובראשית ימי מלכות פרס החלה שיבת ציון בהנהגתם של עזרא ונחמיה כפי שנאמר בספר עזרא 'כה אמר כורש מלך פרס: כל ממלכות הארץ נתן לי ד' אלוקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו, יהי אלוקיו עמו, ויעל לירושלים אשר ביהודה ויבן את בית ד' אלוקי ישראל, הוא האלוקים אשר בירושלים'.
[צלם] |
גם לאחר שיבת ציון בימי בית המקדש השני נותרו תחת שלטון פרס יהודים אשר לא עלו לארץ ישראל ובחרו להישאר בגולה. יהודים אלו נהנו משלווה יחסית מצד השלטונות הפרסים שהניחו להם לנהל את אורח חייהם כיהודים ללא הפרעה. במדינת בבל הסמוכה שהייתה אף היא תחת שלטון פרסי, פרחו חיי התורה במיוחד לאחר חורבן בית המקדש השני, ויהודי פרס נהנו מישיבות בבל כנהרדעא סורא ומחוזא. יהודי פרס הכפיפו עצמם בפני מנהיגי יהדות בבל ונשמעו למורי ההוראה הבבלים ולראשי הגולה מזרע בית דוד לדורותיהם.
באמצע תקופת האמוראים בבבל התחלפה המלוכה בפרס ועברה לידי שושלת הסאנסאנים. הסאנסאנים היו קנאים דתיים עובדי אלילים, וכהניהם שנקראים בלשון התלמוד 'אמגושים', הסבו צרות רבות ליהודי בבל ופרס. צרות אלו הם שהביאו לחתימת התלמוד ולסיום תקופת האמוראים. גם יהודי פרס סבלו מידם של אמגושים אלו וגזירות רעות ופרעות החלו ניתכות על ראשם.
אם בשלטון הסאנסאנים הורע מצבם של יהודי פרס, הרי שעם כיבוש המוסלמים את איראן הורע מצבם עוד יותר הידרדרות זו לא נבעה בעיקרה מיחס השלטונות ליהודים, אמנם יחס זה לא היה אוהד במיוחד, אולם ההידרדרות המשמעותית יותר הייתה ההידרדרות הרוחנית. באותם הימים התגוררה קהילה יהודית גדולה בעיר איספהן, בקהילה זו הלך ופשה נגע הקראות ורבים מבני הקהילה הצטרפו לכת הקראים אשר כופרים בתורה שבעל פה כצדוק ובייתוס תלמידי אנטיגנוס איש סוכו ששנו ופירשו. מלבד צרה זו קם באותה העת יהודי בשם יעקב עובדיה בן יצחק אבו עיסי שר"י שהכריז את עצמו כמבשר הגאולה ושליחו של המשיח ומאוחר יותר אף הכריז על עצמו כמשיח בן דוד. אבו עיסי החל מחדש דינים בהלכה, הוא הוסיף עוד ארבע תפילות ביום כך שבסך הכל היו שבע תפילות ביום כיון שלטענתו זו כוונת הפסוק 'שבע ביום הללתיך'. בנוסף אסר אבו עיסי לאכול בשר ולשתות יין והוסיף עוד חומרות שונות ומשונות אשר לא שערום אבותינו. מנגד לחומרות הרבות רצה אבו עיסי גם להוסיף לארון הספרים היהודי את ספרי הנצרות והאיסלאם כקוראן והברית החדשה רח"ל. אבו עיסי החל מעודד את היהודים למרוד במוסלמים ששלטו בהם והוא ניהל מספר קרבות כנגד המוסלמים. סופו של אבו עיסי היה שנהרג בידי המוסלמים ומאמיניו נמלטו לכל עבר, אך הנזק שהוא גרם לרוחניותם של יהודי פרס היה כבד ביותר.
ג'ינגס חאן |
קשתים מונוגולים רכובים [] |
לאחר שעזבו המונגולים את פרס התחזק שלטונם של המוסלמים השיעים בפרס והיהודים סבלו רבות תחת ידם. גזירות המשפילות את היהודים נגזרו על ידי המוסלמים והוטלו הגבלות רבות על עיסוקיהם של היהודים ועל קיומם של חיים יהודיים כדת משה וישראל. בתקופה מאוחרת יותר החלו קנאים מוסלמים עורכים פרעות ביהודים, במהלכן נרצחה קהילת יהודי תבריז כולה, מנער ועד זקן. בקהילות יהודיות אחרות סבלו היהודים מפרעות וגזירות קשות בהן נהרגו על קידוש ה' יהודים רבים הי"ד.
מפורסמת ביותר היא פרשת אנוסי משהד שהמירו את דתם בעל כורחם בגזירת המוסלמים. העיר משהד הייתה באותם הימים עיר קדושה למוסלמים ורגל אדם יהודי לא דרכה בעיר. בשנת ה'תק"ז לערך, עבר להתגורר בעיר שייח' פרסי בשם נאדר שאה ששב מהודו הרחוקה ובאמתחתו הון רב. על מנת לנהל את הונו קרא השייח' לי"ג משפחות יהודיות שיעברו לגור במשהד וינהלו את חצרו, היהודים נענו לבקשה אך מיד כשעברו למשהד מת אותו שייח' פרסי והיהודים נותרו בעיר המוסלמית הקנאית כשכל ימיהם בפחד וחרדה.
לוח ההקדשה לאנוסי משהד בשכונת הבוכרים בירושלים [צלם] |
לוח הזיכרון | צלם |
זמן קצר לאחר הפרעות נגזרה הגזירה כי על היהודים במשהד לבחור בין האפשרויות להתאסלם או למות. יהודי משהד החליטו פה אחד לקבל על עצמם למראית עין את דת האיסלאם אך להמשיך ולקיים מצוות בסתר. ואכן כל קהילת יהודי משהד שמנתה באותה העת כארבע מאות נפשות המירה את דתה למראית עין. שנה נוראה זו בה התרחש כל האירוע נקראה בפי יהודי משהד שנת 'אללה דאב' שפירושו 'עונש משמים'.
יהודי משהד אכן המירו את דתם למראית עין אך בסתר המשיכו לקיים מצוות. דווקא חוקי האסלאם הקשוחים הם אלו שעזרו ליהודים להמשיך ולשמור על דתם. הנשים הנשואות שהיו הולכות ברחובה של עיר עטופות ברעלות החלו משמשות כבלדריות המובילות תשמישי קדושה ומעבירות הודעות בין היהודים בלא חשש שמוסלמי יעצור אותן בדרך. יתרה מזו, המרחק שנשמר מנשים נשואות היה כה רב שאפילו שם מוסלמי לא היה לנשות היהודים כי לא היה חשש שמוסלמי ישמע את שמן. שונה היה המצב אצל הגברים שנאלצו להשתמש בשמות כפולים, שם יהודי בו נקראו בברית המילה ובנוסף לו שם מוסלמי לשימוש בחוץ. על מנת להיראות כמוסלמים היו יהודי משהד קונים בשר טרף באטליזי העיר אך משליכים אותו לכלבים משהגיעו לביתם. בנוסף, היו היהודים פותחים את חנויותיהם בשבת, אך על מנת שלא לחלל את השבת הקדושה היו מעמידים בחנות ילד קטן שהיה אומר לכל באי החנות כי אביו יצא לכמה דקות ועד מהרה ישוב, הקונים היו מחכים עד שיחזור האב אך לבסוף הייתה סבלנותם פוקעת והם היו הולכים.
סכנה רבה נשקפה לזהותם היהודית של יהודי משהד מנישואי תערובת. מטבע הדברים בהיותם חלק מהקהילה המוסלמית ביקשו מוסלמים לשאת את בנותיהם ועל היהודים היה למצוא פתרון לבעיות מסוג זה. מלכתחילה החשש לא היה כה גדול כיוון שגם בעיני המוסלמים היו האנוסים נחשבים לפחותים ונקראו בפי כל 'ג'דיד אל איסלאם' שפירושו המוסלמים החדשים. הקהילה המוסלמית השתדלה לשמור מרחק מהמוסלמים החדשים וכך כמעט ולא היה חשש לתערובת נישואין, אך בכדי למנוע כל חשש היו היהודים מכריזים בכל לידת תינוקת 'בת פלוני לפלוני' והיו מארסים את הבנות בהיותן תינוקות, וכך כאשר היה מוסלמי מבקש לשאת את אחת מבנות הקהילה היה מתברר לו כי הנערה כבר מאורסת מילדותה והוא היה חוזר בו מכוונתו.
יהודי משהד הצליחו ברובם לשמור על זהותם היהודית ועל מנהגים יהודיים עד לראשית המאה העשרים אז החלו רבים מהם עולים לארץ ישראל. בארץ ישראל שבו אנוסי משהד לחיות כיהודים בגלוי והם הקימו קהילות מפוארות בבני ברק, בירושלים ובערים נוספות בארץ ישראל.
גורלם של יהודי משהד שונה בתכלית מגורלם של שאר יהודי איראן. באמצע המאה הי"ט החלו מנשבות בפרס רוחות חדשו של אמנציפציה ושוויון. קהילות יהודיות באירופה החלו מתעניינות בגורל אחיהן שבאיראן ובלחץ דיפלומטים מאותם ארצות החלו היהודים בערי איראן מקבלים זכויות שוויוניות לשאר האזרחים. לא היה מדובר בהליך של יום אחד, אך בתוך כמה עשרות שנים השתפר מצב היהודים לבלי היכר. באותן השנים התחזק הקשר שבין יהודי ארץ ישראל לבין יהודי איראן שרבים מהם עלו לארץ ישראל. עד סמוך להקמת מדינת ישראל עלו לארץ ישראל כעשרים אלף נפש מיהודי איראן.
בסוף המאה הי"ט עלו לשלטון באיראן בני משפחת הפלהווי, מנהיגים אלו נטו חסד ליהודים ונתנו להם שוויון זכויות מלא. לאחר הקמת מדינת ישראל עד למלחמת ששת הימים עלו לארץ ישראל עוד כשבעים אלף מיהודי איראן שכמה אלפים מתוכם שבו לאחר מכן לאיראן בשל קשיי פרנסה וקליטה בארץ ישראל.
בשנת ה'תשל"ט התרחשה באיראן המהפכה האסלאמית שהפכה את המדינה ממדינה ערבית פרו מערבית למדינה מוסלמית קיצונית הנשלטת בידי כהני דת קיצוניים. באיראן היו באותה העת כארבעים אלף יהודים שמצבם התהפך עליהם באחת והם הפכו מסוחרים עשירים ומכובדים למיעוט נרדף ונדכא. בעשר השנים שלאחר המהפכה עזבו כמה עשרות אלפים של יהודים את איראן ורובם עברו לארצות הברית ולישראל. כיום מונה הקהילה היהודית באיראן כעשרים אלף נפש הפזורים במספר ערים. יהודים אלו סובלים משכניהם המוסלמים הקנאים בגזירות שונות ומשונות. קנאותה של איראן ושנאתה למדינת ישראל מובילות פעמים רבות לפגיעה ביהודי איראן מתוך ידיעה שהדבר מפעיל לחץ על מדינת ישראל, כדוגמת מעצרם לפני שנים אחדות של י"ג יהודים מחשובי הקהילה היהודית בשיראז באשמה של ריגול לטובת ישראל. היה זה סוג של עלילת דם מודרנית נגד היהודים.
כיום איראן אחראית על נתח נכבד מהטרור המופעל בעולם כולו נגד יהודים והיא המממנת העיקרית של הטרור העולמי. לפחות בשני מקרים, בפיגוע נגד שגרירות ישראל בבואנוס איירס בירת ארגנטינה בשנת תשנ"ב, ובפיגוע בבניין הקהילה היהודית באותה עיר בשנת תשנ"ד, פיגועים בהם נרצחו 114 יהודים ונפצעו עוד מאות, הוכחה מעורבות איראנית ביוזמה ומימון הפיגועים.
החשש: אטום איראני |