כתב רבינו משה בן מימון - הרמב"ם בחלק 'המדע' של חיבורו 'משנה תורה' בהלכות 'יסודי התורה': 'מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא את בני האדם'. וכן כתב הרמב"ם בעיקר השישי מי"ג עיקרי אמונה: 'אני מאמין באמונה שלימה שכל דברי הנביאים אמת'.

אמרו חכמינו ז"ל בתלמוד בבלי במסכת נדרים 'אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו', רבי יוחנן ממשיך ואומר כי דבר זה נלמד מאבי הנביאים משה רבינו ע"ה, עניין הכוח והגבורה נלמד מכך שמשה נשא לבדו את שני לוחות הברית שהיו עשויות מאבן יקרה מסוג סנפירינון וגודלן היה אמה על אמה בעובי חצי אמה. עשירותו של משה נלמדת מציווי הקב"ה למשה 'פסל לך שני לוחות אבנים', את לשון 'פסל לך' דורשים חז"ל שפסולת האבן היקרה שנותרה לאחר חציבת הלוחות ניתנה במתנה למשה. חוכמתו של משה נלמדת מלשון הפסוק הנאמר עליו 'ותחסרהו מעט מאלוקים' ולומדים חז"ל שזהו השער החמישים מנ' שערי חכמה שארבעים ותשעה מהם השיג משה רבינו. ענוותנותו של משה נלמדת מעדותו של הקב"ה שאמר עליו 'והאיש משה עניו מאוד'. הרמב"ם בוסר כי עניין הגבורה אינו דווקא גבורה פיזית אלא גבורה נפשית ועל כן כותב הרמב"ם 'ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד'.

גם יהודי שיהיו בו כל המידות הללו עדיין אינו ראוי לנבואה אלא עליו לעבוד על פרישותו וקדושתו עד שיזכה לנבואה וכלשון הרמב"ם 'כשייכנס לפרדס ויימשך באותן העניינות הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעת נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך פורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך מזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטילים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו תמיד פנויה למעלה, קשורה תחת הכיסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ, ויודע מהם גודלו, מיד רוח הקודש שורה עליו'.

גם אלו שזכו לנבואה אינם שווים האחד לחברו אלא מספר מדרגות יש בנבואה. רבינו בחיי בפירושו על התורה בפרשת וזאת הברכה מציין ארבע דרגות בנבואה המסודרות מלמטה למעלה, בת קול, אורים ותומים, רוח הקודש, נבואה. רבינו בחיי ממשיך ומפרש טיבה של כל מדרגה ומי הם הזוכים לה. על המדרגה האחרונה בדרגה - מדרגת בת קול כותב רבינו בחיי 'ובת קול זה היה נשמע תמיד לחכמי התלמוד ולחסידי הדורות בזמן בית שני שהיו משתמשין בבת קול אחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים. מדרגת האורים ותומים היא המדרגה השנייה 'שהם שמות הקודש שהיו מורים על עצם אספקלריא שאינה מאירה אשר מתוכה התנבאו הנביאים כולם'. המדרגה השלישית היא מדרגת רוח הקודש 'ועניין רוח הקודש הוא שימצא האדם בעצמו לב רחב ויזדמנו בפיו דברים נפלאים ויגיד העתידות ולא יתבטלו הרגשותיו כלל אבל יוציא דברים מפיו כפי מה שישים בפיו רוח הקודש והוא אינו יודע מאין באו לו הדברים'. המדרגה הרביעית היא מדרגת הנבואה 'והוא שיגיד עתידות בביטול כל הרגשותיו ויישאר מופשט מן החומר וכל כליו ויתייחד עם השכל הזך לבדו ואז יראה האור הבהיר במראות ודמיונות בחלום או בהקיץ'.

רבינו משה בן נחמן – הרמב"ן נוקט אף הוא בארבע דרגות הנבואה כרבינו בחיי אך סובר כי רוח הקודש קודמת במעלתה לנבואה, כי 'רוח הקודש היא החכמה שהיא רוח נמשך מן הקודש שהוא המקור העליון וכן כתיב 'וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה''. גם הרמב"ם מונה בספרו 'מורה נבוכים' מעלות לנבואה ובכלל מעלותיו יש י"א מדרגות בנבואה.

גם מי שזכה למעלת הנבואה אין הנבואה באה לו בכל עת שירצה, אלא צריך הוא לישב בהתבודדות כאשר הוא שמח וטוב לב, כיון שאין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, ולכן היו הנביאים מבקשים לנגן לפניהם בכלי שיר כדי לשמחם וכנאמר על הנביא אלישע 'ויהי כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.

כאשר היה הנביא זוכה ומתנבא היו כל אבריו מזדעזעים וכוח גופו כושל כדי לבטל את גשמיותו ולהותיר את דעתו בטהרתה על מנת שתקבל את הנבואה. את דברי הנבואה היה הנביא מקבל מהקדוש ברוך הוא בדרך משל והנביא היה מפרש את דברי המשל לנמשל. לעיתים היה הנביא אומר לעם את דברי המשל כחיות שראה יחזקאל והסיר נפוח ומקל שקד שראה ירמיהו, אולם ברוב המקרים היה הנביא מסתיר את המשל ואומר לעם רק את הנמשל.

אבי הנביאים היה משה רבינו עליו השלום שמעלת נבואתו גדולה משל שאר הנביאים, וכן כתב הרמב"ם בי"ג העיקרים 'אני מאמין באמונה שלימה שנבואת משה רבינו עליו השלום הייתה אמיתית ושהוא היה אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאים אחריו'. גדולה הייתה מעלת נבואתו של משה רבינו שהיה מדבר עם הקדוש ברוך פנים לפנים באספקלריה המאירה ואילו שאר הנביאים התנבאו באספקלריה שאינה מאירה. על משה רבינו הייתה שורה רוח הנבואה בעודו ער ועומד ולא היה נופל כשאר הנביאים. דבר הנבואה עצמו היה נאמר למשה במפורש ולא בדרך משל כפי שנאמר בתורה 'פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט'. מעלה גדולה נוספת הייתה במשה משאר הנביאים שהיה מדבר בנבואה בכל עת שרצה ולא היה צריך להמתין שתשרה עליו רוח הנבואה כאמור בתורה 'עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם' אמרו על כך חז"ל 'אשרי ילוד אישה שכך מובטח שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה'.

ארבע מצוות לא תעשה הקשורות לעניין הנבואה הצטווינו בתורתנו. א. שלא להתנבא בשם העבודה זרה. ב. שלא לשמוע לדברי המתנבא בשם העבודה זרה. ג. להרוג את נביא השקר ללא פחד ומורא. ד. שלא לנסות את הנביא שהוכח כבר כנביא אמת. נביא אמת אין נדרש ממנו לעשות אותות ומופתים כשם שעשה משה רבינו או שאר הנביאים כאליהו ואלישע, אלא עליו להתנבא על העתיד, ומשהתקיימה נבואתו הרי הוא נביא אמת. ואף על פי שנביא נקבע כנביא אמת, עדיין אין לשמוע לקולו אם מצווה הוא לכפור בקדוש ברוך הוא ולעבוד עבודה זרה אפילו לזמן קצר או שהוא מתנבא הפך מנבואת משה רבינו. גם אם יצווה הנביא להוסיף מצווה על מצוות התורה או לעקור מצווה מן התורה אין שומעים לו אלא אם כן התנבא על דבר זה לשעה בלבד כאליהו הנביא שהקריב קורבן בבמה בהר הכרמל בזמן המקדש עת נאסרו הבמות.

נביא אמת שהתנבא ועבר אדם על דברי נבואתו או שלא קיים את דברי נבואתו הרי אותו אדם חייב מיתה בידי שמים, ואף אם הנביא שהתנבא עבר על דברי עצמו הרי הוא חייב מיתה בידי שמים וכן מתחייב הוא מיתה אם כבש נבואתו ולא אמר אותה למי שהוא נשלח אליו.

למרות שמבחן הנביא הוא בגילוי העתידות, אם התנבא הנביא על אדם שימות או על שאר דברי פורענות ולא התקיימה נבואתו אין הדבר מעיד כי הנביא נביא שקר הוא, לפי שהקב"ה אב הרחמן סולח ומוחל וניחם על הרעה ויתכן וביטל גזרתו וריחם על בריותיו. ומדבר זה חשש יונה הנביא אשר נשלח בדבר ה' להודיע לאנשי נינווה כי עירם נהפכת, וסבר יונה הנביא כי שם שמים יתחלל כאשר ישובו בני העיר בתשובה וירחם עליהם הקב"ה ויבטל את גזרתו.

אחרוני הנביאים היו חגי זכריה ומלאכי ולאחריהם בטלה נבואה מישראל. חכמינו ז"ל אומרים בתלמוד בבלי במסכת בבא בתרא כי 'מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים' ומסבירה הגמרא שאין הכוונה שהחכמים מתנבאים אלא הם בחכמתם עדיפים מנביאים. רבי יוחנן אמר שמשנחרב המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות, יתרה מזאת נאמר בחז"ל שאף במקום שכבר נראית הנבואה ונשמעת אין מקשיבים לה וכמאמר רבי יהושע שעמד ואמר 'לא בשמים היא' כי כיוון שניתנה תורה לישראל ועל פיה אנו נוהגים שוב אין שומעים לבת קול המורה הפך מה שכתוב בתורה.

מובא בתלמוד בבלי במסכת מגילה 'תנו רבנן, ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל' נביאים אלו הם נביאים שניתנה נבואתם להיכתב והם התנבאו לכלל ישראל אך מלבדם היו עוד נביאים רבים שהיו מנהיגים את העם כפי שמוכח מדבריו של עובדיה הנביא שהעיד על מאה נביאים שהחביא בשתי מערות מפני אחאב מלך ישראל שציווה להורגם.

מלבד נביאי האמת שעמדו להם לישראל עמדו במשך הדורות נביאי שקר רבים שכיזבו בעם ישראל ואמרו דברים שבדו מליבם ולא שמעו מפי עליון. נביאים אלו היו עומדים לפני מלכי יהודה וישראל והתנבאו כביכול בפניהם את אותם דברים שרצו המלכים לשמוע. כזה היה נביא השקר צדקיה בן כנענה שאמר לאחאב מלך ישראל וליהושפט מלך יהודה לצאת למלחמה נגד ארם בניגוד לדעתו של נביא ה' מכיהו בן ימלה שאמר בדבר ה' לא לילך למלחמה. סופו של דבר היה שאחאב יצא למלחמה זו ונהרג בה. בייחוד הייתה תופעת נביאי השקר מצויה לפני חורבן בית המקדש הראשון עת היה הנביא ירמיה מצווח ומזהיר את העם לשוב בתשובה ולמנוע את חורבן בית המקדש ונביאי השקר כחנניה בן עזור היו מעודדים את העם ומבשרים להם על מפלת בבל הקרבה כביכול, וכמאמר ירמיהו הנביא 'ואל תשמעו אל דברי הנביאים האומרים אליכם לאמור לא תעבדו את מלך בבל כי שקר הם ניבאים לכם, כי לא שלחתים נאום ה' והם ניבאים בשמי לשקר למען הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנביאים הניבאים לכם'.

גם אומות העולם זכו ועמד מהם נביא הוא בלעם בן בעור. חכמינו ז"ל מסבירים כי הקדוש ברוך הוא העמיד נביא מאומות העולם על מנת שלא יהיה פתחון פה לגויים לומר כי אילו עמד מהם נביא כבני ישראל היו שבים אל ה' ומקיימים את תורתו. בלעם בן בעור היה מתנבא בעירו פתור עבור הבאים אליו תמורת שלמונים. בתורה מסופר כיצד בלק בן ציפור מלך מואב שלח לקרוא לבלעם אל ארצו למען יקלל את בני ישראל העומדים בגבולו, לאחר דין ודברים בין בלעם לקב"ה הלך בלעם נגד רצון בוראו אל מואב אך שם חסם הקב"ה את פיו ובמקום לקלל את ישראל ברכם בשלוש ברכות למורת רוחו של בלק. סופו של בלעם שנהרג בחרב על ידי בני ישראל במלחמת מדיין.

מקטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות

נבואותיהם של הנביאים מובאות בשמונה ספרי הנביאים שבתנ"ך ובהם דברי מוסר רבים תוכחות וכן דברי נחמה. הלכות רבות לומדים מדברי הנביאים שנדרשים בדברי חכמנו ז"ל במקומות הרבה. הספר הראשון בספרי הנביאים הוא ספר יהושע בו מתוארות מלחמות יהושע בן נון ועם ישראל בעת כניסתם לארץ ישראל וכיבושה. הספר השני הוא ספר שופטים המביא את המאורעות שאירעו לעם ישראל לאורך תקופה של כחמש מאות שנה מפטירת יהושע בן נון ועד לעמידתו של שמואל הנביא. ספר שמואל הוא הספר השלישי ובו מובאים קורות עם ישראל עד להעמדת שאול למלך עליהם וכן המלכתו של דוד מלך ישראל. הספר הרביעי הוא ספר מלכים המביא את קורות עם ישראל והמלכים שעמדו עליהם מסוף ימיו של דוד המלך והמלכת שלמה למלך ועד לחורבן בית המקדש הראשון. הספר החמישי הוא ספר ישעיהו ובו מובאות נבואות הנביא ישעיה שהתפרסו על ימיהם של ארבעה ממלכי יהודה, ספר ישעיהו הוא ברובו ספר נחמות לעם ישראל. הספר השישי הוא ספר ירמיהו ובו דברי ירמיהו הנביא שהתנבא בסוף ימי בית המקדש הראשון ורובם דברי תוכחות לעם ישראל שישובו בתשובה אל ה'. הספר השביעי הוא ספר יחזקאל ובו נבואות שראה יחזקאל כמעשה המרכבה, תחיית המתים וכן בנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן. הספר השמיני והאחרון מספרי הנביאים הוא ספר תרי עשר ובו מכונסים נבואות קצרות של תריסר נביאים והם הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה וחגי זכריה ומלאכי שהיו אחרוני הנביאים. ספר תרי עשר - האחרון שבספרי הנביאים נחתם בנבואת הנחמה של הנביא מלאכי העומד ומצווה לישראל את הנבואה האחרונה שנאמרה להם כצוואה וזיכרון לדורות הבאים 'זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים, הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בו יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם, הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא'.