יום שישי י"ט באדר ב תשפ"ד 29/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

ישיבת 'שער התורה - גרודנא'

ישיבת 'שער התורה' התקיימה בעיר גרודנא במשך תקופה קצרה של עשרים שנה בין שתי מלחמות העולם, בתקופה קצרה זו השאירה הישיבה את רישומה בחותם עז של דרך הלימוד מחודשת – דרך שהפכה לזרם המרכזי בעולם הישיבות הליטאי של ימינו

מוטי מרינגר ט' בחשון תש"ע - 27/10/2009 06:00
בעיר גרודנא העומדת על גדותיו של נהר ניימן בסמוך לגבול שבין פולין וליטא התגוררו יהודים זה מאות שנים, רבנים יעודי שם כיהנו ברבנות עיר זו ביניהם הגאון רבי נתן שפירא אשכנזי זצ"ל מחבר הספר 'מבוא שערים' והגאון רבי מרדכי יפה זצ"ל בעל ה'לבושים' שאף הקים בית הכנסת מפואר בעיר, דמות מופלאה נוספת שצעדה ברחובות העיר היא דמותו של הגאון רבי נחומ'קה מהורדנא שהיה מרבותיו של 'רבן של ישראל' רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל – ה'חפץ חיים'.

בשנים הקשות של מלחמת העולם הראשונה ,עת נעקרו ממקומן ישיבות רבות, וקול התורה הלך והתמעט נדדו תלמידי ישיבה רבים מעיר לעיר ומכפר לכפר כשהם נמלטים משדות הקרב המאיימים, העיר גרודנא שישבה על אם הדרך שימשה כתחנת מעבר לבחורי הישיבות הרבים שעברו בה בדרכם מלאת התלאות לעבר ערי אוקראינה הרחוקות, במהלך המלחמה כבש הצבא הגרמני את העיר גרודנא וסגר בפני הבורחים את הדרך מזרחה, בעיר גרודנא שהו באותה העת חבורה גדולה של בחורי ישיבה בני עליה שלא יכלו להמשיך בדרכם ועל כורחם התעכבו בעיר.

בחורי ישיבה שהתורה היא חייהם ובה נתון כל מעיינם לא נתנו למלחמה להסיח את דעתם ולבלבל בין עיקר לטפל, ועל כן משנכחו לאחר מספר ימים כי ישיבתם בעיר מתארכת החליטו לייסד במקום ישיבה בה ילמדו עד יעבור זעם, וממחשבה למעשה ייסדו הבחורים ישיבה בבית המדרש 'יסוד ושורש העבודה', הקהילה היהודית בגרודנא קיבלה בעין יפה ובלב רחב את ייסוד הישיבה בעירם ונכבדי העיר הקימו ועד שיסייע לישיבה בכל צרכיה, בוועד היו חברים רבי ראובן סולובייצ'יק שהיה מנכבדי גרודנא ומחשוביה ויחד עימו רבי יעקב לוביץ' ורבי מאיר טקאץ'.

אישיות נוספת שסייעה רבות לצרכי הישיבה היה הרב ד"ר וינטר ששימש כרב בצבא הגרמני שכבש את העיר, הרב וינטר ניצל את קשריו בגרמניה על מנת להשיג סיוע לישיבה הצעירה מארגון 'עזרה' הגרמני שנרתם למשימה ושלח תמיכה כלכלית לישיבה.

מתקופת ייסודה של הישיבה נותר מכתב אותו שלח וועד ההנהלה אל אגודת הרבנים בארצות הברית ובו נכתב 'רבותינו ומורינו החרדים הקטסטרופה העולמית עם כל תוצאותיה, שהרסה עד היסוד מצבם של אחינו במזרח אירופה, עוד יותר החריבה את חיינו הרוחניים. הישיבות - אוצר נשמת האומה, אלה בתי המקדש שבגלותנו, כמעט ירדו מעל במת חיינו וחדלו למלאות את תעודתם הרמה. עוד טרם כבוש ליטא על ידי האשכנזים, עוד מזמן גירוש קובנה, הוכרחו שתי הישיבות הגדולות בסלובודקה לקחת את מקל הנודדים, ואחריהן, עם האבקואציה של הרוסים,גם ישיבת ראדין הקדושה וכל שאר הישיבות הגדולות, כמו וולוז'ין, מיר, נובוגרודק, בריינסק, שצוצין ועוד. וככה בוטלו מרכזי התורה והדת. חניכי הישיבות נתפזרו לכל רוח, וליטא המפורסמת בישיבותיה הגדולות שמהן יצאה תורה לכל ישראל, נשארה בלי כל בית מקלט לרוח האומה. הודות להאנרגיה העצומה של אחדים מחובבי התורה בגרודנא, שלא יכלו להשלים עם העובדה של דממת קול יעקב לגמרי, נתייסדה פה, בגרודנא, בסוף השנה הראשונה לכבוש הגרמנים, הישיבה 'שער התורה', שקיבצה אל תוכה את אלה בחורי מופלגי התורה שארית הישיבות הנ"ל, שנעו ונדו בלי למצוא פינת מנוחה. עסקני חובבי תורה אלו, לא הרפו ידיהם ממלאכת הקודש, ועל פי הכלל הידוע: 'בשעת פזור – כנס', פתחו שערי הישיבה לכל מבקש תורה, שהיה מוצא בה גם די כלכלתו. וכל אלה חניכי הישיבות, שהוכרחו פתאום להפסיק את התפתחותם הרוחנית בתור בני תורה, בסיבת ביטולן של הישיבות הנ"ל, נהרו כולם ל'שער התורה' בגרודנא. שוב בוקע קול התורה ועולה מעל אדמת ליטא. השמועה מתפשטת מהר כי נתרחש הנס. הישיבה הולכת וגדלה, מתוספים הספסלים ובית המדרש מתמלא מפה לפה.'

ראשון רבני הישיבה היה הגאון רבי אלתר שמואלביץ זצ"ל שהיה חתנו של רבי יוסף יוזל הורביץ זצ"ל מייסדה של דרך נובהרדוק הנודעת, רבי אלתר שהה באותם הימים בגרודנא ונענה לבקשת בני הישיבה לשמש כמגיד שיעור בישיבה, זמן קצר לאחר ייסודה של הישיבה נקרא הגאון רבי יוסף לייב ננדיק זצ"ל ששימש עד לאותה העת כמשגיח רוחני בישיבת ראדין לכהן כמשגיח רוחני בישיבה.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה נמצאה העיר גרודנא בשטחה של פולין, מצבה של הישיבה לאחר תום המלחמה היה בכי רע, אגודת 'עזרה' הגרמנית נפגעה ממפלת גרמניה במלחמה והפסיקה לתמוך בישיבה ותלמידי הישיבה החלו לטעום את טעמו של הרעב, מכתבי בקשה נשלחו מטעם וועד הישיבה לארצות הברית ובהם בקשה לסיוע למגדלור התורה היחידי המאיר את ליטא כולה, בראש וועד הישיבה עמד אז רבי יוסף ביגון הי"ד שהיה בחור צעיר לימים שהחליט ליטול על עצמו את עול כלכלת בני הישיבה, רבי יוסף כיתת את רגליו בכפרים ובעיירות בבקשת עזרה ותמיכה מיהודים אשר קיום התורה הוא בבת עינם ופתחו את ליבם וכיסם לטובת הישיבה.

תקופה קצרה לאחר תום המלחמה חזר רבי אלתר שמולביץ אל עירו סטוצ'ין והישיבה נותרה ללא מורה דרך בלימוד, וועד הישיבה שהיה חרד מהידרדרות רוחנית בישיבה החל תר אחר מנהיג ומורה דרך ועל פי עצתו של הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל נשאו עיניהם אל גדול ראשי הישיבה של אותו הדור הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל.
רבי שמעון שקופ זצ"ל

רבי שמעון שקאפ החל את דרכו בהוראת התורה בישיבת טעלז המעטירה בהיותו בן כ"ד שנים בלבד, ראש ישיבת טעלז הגאון רבי אליעזר גורדון זצ"ל נתן את עינו בעילוי הצעיר ומינה אותו למגיד שיעור בישיבתו, עד מהרה נודע שמו של רבי שמעון בכל עולם הישיבות באירופה כמורה דרך חדשה בלימוד הגמרא והראשונים דרך שהפכה לנחלתן של ישיבות רבות.

לאחר טעלז, עבר רבי שמעון לכהן בישיבה במלטש ובתקופת המלחמה ישב בתוככי קהילת בריינסק שנפש יהודיה נקשרה בנפשו של רבי שמעון.
משלחת נכבדת ובראשה מנהלה הרוחני של הישיבה רבי יוסף לייב ננדיק יצאה אל העיר וילנא משכנו של מרנא ורבנא הגאון רבי חיים עוזר גרודזנסקי זצ"ל.

רבי שמעון שקופ זצ"ל (משמאל) עם רבי חיים עוזר גרודז'נסקי זצ"ל


בוילנא התכנסה אסיפה על מנת לדון בעתיד עולם הישיבות שנפגע קשות במלחמה, תיאור של כינוס זה נכתב על ידי עד ראיה שנכח בכינוס וכך הוא מתאר את שהתרחש. 'התאספו אז בווילנה ראשי העם רועי ישראל, לטכס עצה איך לבנות מחדש את חיי העם הנהרסים. בכל נוראותיו התגלה אז לעיניהם החורבן האיום של הישיבות. לא יום ולא לילה אחד דנו בו בכובד ראש. הייתה להם תכנית נהדרה של יסוד ישיבה מרכזית גדולה שתרכז סביבותיה את התלמידים המצוינים ביותר, שתשמש כבריח התיכון בעד שאר הישיבות הגדולות והקטנות שהיו צריכות להיווסד או להתבצר.
האמצעים החומריים להגשמת תכנית זו אמנם כבר נמצאו, אבל מי הוא האיש אשר יהיו בטוחים בו שימלא את תפקידו כראוי? כולם נשאו עיניהם באיש אחד, אליך - הכהן הגדול, אליך - שר התורה ומנהיג האומה - פנה רב גדול אחדי בנאומו על נושא זה לרבנו - עינינו נשואות בשעה זו, בידך מסור עתה תפקיד מאוד אחראי, לקבל את נשיאות הר"מ בישיבת גרודנא וליצור בה ממלכת תורנית נשגבה'.

רבי שמעון נענה לבקשה אך לא בלב קל, בדברי פרידתו מקהילת בריינסק אמר רבי שמעון 'סהדי במרומים כי לא להרבות המשרה חלילה, ולא להיטיב את מצבי הפרטי החלטתי לעזוב אתכם, רק לקול קריאת העזרה של גדולי הדור להציל את התורה הנתונה עתה בסכנה גדולה שלא תשכח מאתנו חלילה לגמרי. הם נתנו בי עיניהם והטילו עלי את התפקיד, ואין אני בן-חורין להיבטל ממנו'.

תנאי אחד התנה רבי שמעון עם רבי חיים עוזר טרם הסכים ליטול על עצמו את התפקיד, רבי שמעון התנה כי יוכל להשקיע את כל מרצו בהרבצת התורה ולא ייאלץ להתעסק כלל בענייניה הגשמיים של הישיבה, רבי חיים עוזר הסכים לתנאו של רבי שמעון וקיבל את האחריות לדאוג למצבה הגשמי של הישיבה.

בשנת ה'תר"פ זרח האור בגרודנא עם בואו של רבי שמעון לעיר, אירוע שסימן את תחילת תקופת זוהרה של הישיבה.
רבי שמעון החל מרביץ תורה בישיבת 'שער התורה' כאשר המוני תלמידים מסתופפים בצילו ודולים תורה וחכמה מפיו של המעיין הגדול שהעמיק לחקור בדברי הגמרא ורבותינו הראשונים עד שבירר וליבן את הפשט לאמיתו צח ובהיר כפיסת זהב זו היוצאת מן הכור זכה וזוהרת.

עוד בטרם מלאה שנה לתקופת זוהר זו והנה פרצה מלחמה בין פולין ורוסיה, הרוסים הלכו וכבשו את ערי רוסיה הלבנה כשהם זורעים הרס רב בדרכם, פליטים החלו להגיע ממזרח אל העיר גרודנא כשבפיהם סיפורי זוועות על מעשיהם של הרוסים, משהתקרבה החזית אל העיר גרודנא נמלטו בני הישיבה על נפשם כאשר החבורה המרכזית מבני הישיבה גלתה יחד עם מנהלה הרוחני של הישיבה - רבי יוסף לייב אל העיירה פונביז'.
בעיר גרודנא נותרו קומץ מצומצם של בחורים מבני העיר ששמר על גחלתה של הישיבה יחד עם ראש הישיבה רבי שמעון שלא יכול היה להתלוות לתלמידיו מפאת מחלתו.

באמצע הקיץ של שנת ה'תר"פ כבשו הרוסים את העיר גרודנא ושערי הישיבה נסגרו, אך רק לזמן קצר בלבד נדם קול התורה בגרודנא, עוד באותו קיץ לקראת חג הסוכות שת שנת ה'תרפ"א כבשו הפולנים שוב את העיר ותלמידי הישבה התכנסו בבית רבם לדון כיצד ינהגו הלאה, שליח נשלח אל פונביז' על מנת לקרוא לבני הישיבה לשוב אל גרודנא אולם הדרכים היו בחזקת סכנה ורק בודדים שבו אל גרודנא.
רבי שמעון לא אמר נואש ולא נטש את התפקיד שנטל על עצמו, הישיבה נוסדה מחדש בבית המדרש 'אלשייך' שבעיר, בתחילה היה בית המדרש ריקן ותלמידים בודדים למדו בו אך עד מהרה נודע ברחבי אירופה כי רבי שמעון מנהיג שוב את ישיבת 'שער התורה' בגורדנא והמוני בחורים נהרו אל הישיבה ובית המדרש התמלא עד אפס מקום.

לימים נשאל רבי שמעון מנין שאב את הכוחות המופלאים להתחיל את המפעל כולו מראשיתו ולכך ענה רבי שמעון 'בזמן הבית היה כהן שידע לכתוב את השם בחמש אצבעותיו בבת אחת, ושמו נשאר לדיראון עולם בקורות האומה על שלא מסר את סודו לאחרים, כוחי כמחנך וראש ישיבה מחייבים אותי, ומפחד אני להיות נמנה בין אלה ששמרו את הסוד לעצמם'.

הישיבה הלכה והתרחבה עד שמנתה כמה מאות בחורים, באותם הימים הצטרף בנו בכורו של רבי שמעון – רבי משה מרדכי לכהן כמגיד שיעור בישיבה. רבי שמעון היה מוסר שיעורים עיוניים בני שעתיים וחצי כל אחד פעמיים בשבוע ובנוסף מסר שיחה מוסרית בכל שבת בזמן סעודה שלישית.
בשנת ה'תרפ"ב הצטרף לצוות הישיבה כמנהל רוחני הגאון רבי שלמה הרכבי הי"ד שהיה מתלמידיו של הגאון רבי ירוחם לייבוביץ' זצ"ל, רבי שלמה נולד בגרודנא וגלה ממנה למקום תורה, הוא למד בישיבות ראדין ומיר ולבסוף בעצת רבו – רבי ירוחם נסע לקלם ללמוד בדרך המוסר אותה ייסד הגאון רבי שמחה זיסל זיו זצ"ל – 'הסבא מקלם'.

רבי שלמה חילק את הישיבה לפי רמת התלמידים ל'וועדים' להם היה מוסר שיחה בנפרד לפי רמת כוחו וחכמתו של אותו ועד, מלבד שיחות אלו היה רבי שלמה מוסר גם 'שמועות' ארבע פעמים בשבוע, שלש בכל שבת ועוד אחת באמצע השבוע.

שיטת הלימוד של רבי שמעון יחד עם דרכו המוסרית של רבי שלמה יצרו את דמותו של בן הישיבה הגרודנאי שהיה לשם דבר בעולם היהודי כולו כבן תורה אמיתי.

בשנת ה'תרפ"ד קרא רבי שמעון לחתנו העילוי מסלוצק - הגאון רבי שרגא פייבל הינדס זצ"ל שישמש מגיד שיעור בישיבה ויסייע גם בנשיאת העול הגשמי הרב שהיה מוטל על כתפי רבי שמעון ויכהן כמנהל כספים.

רבי שרגא פייבל היה מיקיריה של ישיבת 'כנסת ישראל' סלבודקא והיה תלמידו חביבו של הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל 'הסבא מסלבודקא', עד מהרה התחבב רבי שרגא פייבל על בני הישיבה וזכה להערצתם יחד עם הערצת בני העיר גרודנא שכיבדוהו ביותר.

רבי שרגא פייבל הקל רבות על רבי שמעון בנשיאת עולה של הישיבה אך בשנת ה'תרפ"ט הגיעה מצבה של הישיבה אל עברי פי פחת ורבי שמעון החליט כי עליו לנסוע אל מעבר לים לארצות הברית על מנת לגייס ממון מנדיבי עם לטובת הישיבה.

במשך שנה שהה רבי שמעון בארצות הברית – שנה בה הצליח לגייס סכומים ניכרים בעבור הישיבה, בשנה זו הוצע לרבי שמעון לעמוד בראשות ישיבת רבי יצחק אלחנן בניו יורק, רבי שמעון התלבט אם להיענות לבקשה ושלח מכתב בעניין זה לגרודנא, עד שהגיעה התשובה מגרודנא החל רבי שמעון מוסר שיעורים בישיבה, בגרודנא קיבלו תלמידי הישיבה בזעזוע את מכתבו של רבי שמעון ופנו לעזרה אל ה'חפץ חיים' ורבי חיים עוזר גרודזינסקי שביקשו מרבי שמעון כי ישוב לגרודנא לפי שאין עולם הישיבות בליטא יכול להתקיים בלעדיו. רבי שמעון קיבל את התשובה מאירופה ושב לגרודנא.
במשך שנתיים התקיימה הישיבה מהכספים שאסף רבי שמעון בארצות הברית ובשנת ה'תרצ"א הפליג רבי שמעון לאנגליה על מנת לגייס סיוע נוסף עבור הישיבה.

ביום י"ג באב ה'תרצ"ז נפטר לאחר מחלה קצרה הגאון רבי שרגא פייבל הינדס זצ"ל ובנו רבי ישעיה הינדס הי"ד החל מסייע לרבי שמעון בניהול הישיבה במקום אביו, באותם הימים התרחבה הישיבה עד למאוד, חבורת בחורים מארצות הברית הגיעה ללמוד בישיבה בנוסף להמוני בחורים מאירופה שנהרו אל גרודנא. ימים אלו בהם הייתה הישיבה בשיא תפארתה היו ימי ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה עת עלה הכורת הנאצי על יהדות אירופה והטביעה את יהדות אירופה המפוארת בנהר של דם ואש ותימרות עשן.

בימים שבין כסא לעשור בשנת ה'ת"ש כבש הצבא האדום את גרודנא ובני הישיבה נמלטו לכיוון וילנא יחד עם מנהלה הרוחני של הישיבה רבי שלמה הרכבי, בגרודנא נותר רבי שמעון שמפאת זקנותו לא יצא אל המסע המפרך ואיתו נותרו קומץ תלמידים שדבק בו ומאן לעוזבו.
קשה הייתה על רבי שמעון פרידתו מתלמידיו וכחודש לאחר שעזבו בני הישיבה את העיר ביום ט' במר חשוון שנת ה'ת"ש עמד רבי שמעון בחדרו לתפילת המנחה ובאמצע תפילת העמידה יצאה נשמתו בקדושה ובטהרה.

בנו של רבי שמעון רבי משה עזב את גרודנא לאחר פטירת אביו והבריח את הגבול לעבר העיר וילנא בה שהו בני הישיבה. בתנאים קשים הוסיפה הישיבה להתקיים באחד מבתי המדרשות בוילנא כשמבחוץ משכלת חרב אך בחדרים נשמע קול התורה ברמה. בוילנא התקבצו ובאו אל הישיבה בחורים מישיבות נוספות שנסגרו מאימת המלחמה ותלמידיהם נדדו באירופה, עד לקץ הנורא עת נכנסו הנאצים לוילנא הוסיפו בני הישיבה לעמול בתורה ללא הפסק, בקיץ של שנת ה'תש"א כבשו הנאצים את וילנא ושלחו את ידם בקודשי ישראל, בין ההרוגים הראשונים בוילנא היה מנהלה הרוחני של הישיבה הגאון רבי שלמה הרכבי יחד עם מרבית בני הישיבה ה' יקום דמם.

בודדים מבני הישיבה הצליחו להימלט מחרבם של הנאצים ביניהם היה רבי משה מרדכי שקאפ בנו של רבי שמעון שנמלט לארצות הברית מספר שבועות טרם נכנסו הנאצים לוילנא.

עלה הכורת על ישיבת 'שער התורה - גרודנא' והיא איננה עוד, בארץ ישראל הקים הרב מפונביז' – רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל את ישיבת גרודנא בעיר אשדוד 'יד ושם' לישיבת 'שער התורה' המעטירה שפיארה את אירופה, מישיבה זו נוסדה ישיבת גרודנא – באר יעקב ויחד שני ישיבות קדושות אלו מרבות ספסלים בבית המדרש ומנציחות את זכרה של ישיבת 'שער התורה' בקיום ההבטחה 'כי לא תשכח מפי זרעו'.