יום שישי י"ט באדר ב תשפ"ד 29/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

רבי חיים אבולעפיא זצ"ל

ביום ו' בניסן נפטר הגאון רבי חיים אבולעפיא, רבי חיים כיהן כרב במספר ארצות בעולם והיה מחדש הישוב היהודי בטבריה אותו הוא הנהיג ביד רמה.

מוטי מרינגר ו' בניסן תשס"ט - 31/03/2009 05:00

ר' חיים אבולעפיא נולד בשנת ת"כ בעיר חברון לאביו ר' משה, ר' חיים נקרא כך על שם סבו ר' חיים הראשון שהיה אבי משפחת אבולעפיא בארץ ישראל, ר' חיים עבר בצעירותו לגור בירושלים שם למד תורה מפי המג"ן - ר' משה גאלנטי שעמד בראשות ישיבת "בית יעקב-ויגה", בתקופת מגוריו בירושלים למד ר' חיים יחד עם שני גאוני עולם ר' חזקיהו די סילווא ור' יצחק מאיזמיר. כאשר בגר ר' חיים ביקשוהו יהודי חברון כי ישמש שד"ר (שלוחא דרבנן) בעבורם ויצא לתפוצות ישראל לגייס תרומות שיסייעו בידם לעמוד תחת עולם הקשה של המיסים המוטלים עליהם.

ר' חיים הסכים לבקשת יהודי חברון ובשנת תנ"ט יצא לאירופה, בתחילת דרכו באירופה ישב ר' חיים בסלוניקי שביון ולאחר 13 שנים בשנת תע"ב נסע לאיזמיר שבטורקיה, באיזמיר ישבו באותה עת רבנים גדולי עולם ובראשם ר' ישראל בנבנישתי, עם שמע בואו של הגאון הצעיר לאיזמיר ביקשו רבני העיר לתהות על קנקנו, לאחר שדיברו איתו בדברי תורה ועמדו על גדלותו הוסמך ר' חיים על ידי גאוני איזמיר לשמש ברבנות, במשך שש שנים ישב ר' חיים באיזמיר ואחר שב לארץ ישראל, בהגיעו לארץ ישראל התבקש ר' חיים על ידי קהילת צפת לשמש בה כרב,
הוא נענה לבקשה והתיישב בצפת.

בעת שישב ר' חיים בצפת נזדמן הוא מספר פעמים לעיר טבריה שבאותה עת הייתה חרבה ושוממה ומלבד מספר רועים בדואים לא דר בה אדם, באחת הפעמים בהן היה ר' חיים בטבריה הלך להשתטח על קברו של רבי מאיר בעל הנס, ר' חיים שקע בתפילה ואילו משמשו הלך לתור אחרי דבר מזון עבור הרב, כאשר התרחק מעט השמש הופיע לפתע בנו של מושל הגליל דאהיר אל עומאר יחד עם חבורת פוחזים והם הכו את השמש עד זוב דם, כאשר שב השמש אל ר' חיים וסיפר לו את אשר אירע עמו פנו ר' חיים ומשמשו אל המושל עומאר ושחו לו על מעללי בנו, המושל שכיבד את ר' חיים כעס על מעשי בנו ונשבע להלקותו במאה עצים, תכף אחרי שנשבע הבין המושל עומאר את משמעות העונש שגזר ורצה לחזור בו אבל היה חייב לעמוד בשבועתו, ר' חיים שראה את צרתו של המושל פנה אליו ובקשו כי יקרא לבנו דאהיר, הבן נכנס לחדר ור' חיים ציווה שיביאו לפניו חבילה ובה מאה קנים, כאשר הובאה החבילה אמר ר' חיים למושל כי יניח את החבילה על גב בנו ובכך יקיים את השבועה להכותו במאה עצים, המושל שמח עד למאוד על הפתרון החכם ומאז עלתה קרנו של ר' חיים בעיניו, גם דאהיר בנו של המושל הכיר טובה לר' חיים על שהקל בעונשו ולאחר 23 שנה בהיותו מושל בעצמו, הזמין דאהיר את ר' חיים לחדש את הישוב היהודי בטבריה.

חורבות מבצרו של דאהיר אל עומאר צלם

בשנת תפ"ה נתבקש לישיבה של מעלה רבה של איזמיר הגאון ר' ישראל בנבנישתי, בני קהילת איזמיר נשאו את עיניהם לצפת ובקשו מר' חיים שיבוא לכהן כבוד בקהילתם, ר' חיים ששנים רבות חפץ להדפיס את ספריו ונמנע מכך עקב מגוריו בצפת, ראה בהזמנה זו הזדמנות לבצע את משאלת לבו ועבר לאיזמיר, ואכן באיזמיר הדפיס ר' חיים את ספריו "עץ החיים", "יוסף לקח" ועוד כמה וכמה ספרים. בעת שבתו באיזמיר יצא שמו של ר' חיים ברחבי טורקיה כבעל מופת ויהודים רבים נושעו מברכתו.

בשנת ת"ק בהיות ר' חיים בן פ' שנים נגלה אליו אליהו הנביא בחלומו וציווה עליו לעלות לארץ ישראל, בדיוק באותם ימים נשלחה הזמנה לר' חיים מאת מושל הגליל, מכרו משכבר הימים, דאהיר אל עומאר, בכתב ההזמנה ביקש המושל מר' חיים כי ישוב לארץ ישראל ויחדש את הישוב היהודי בעיר החריבה טבריה, ר' חיים שמח להזמנה במיוחד לאור העובדה שזקנו ר' יעקב כיהן כרבה של טבריה טרם חורבנה, הוא נענה להזמנה והחל בהכנות לעלות לארץ ישראל.

ר' אברהם אמוזג מעיד בספרו "אברהם בכל" כי ערב לפני שעזב ר' חיים את איזמיר נגלה אליהו הנביא לרבני העיר וציוה עליהם כי לא יעכבו בעד ר' חיים מלעלות לארץ ישראל, ואכן בצער רב נפרדו רבני איזמיר מר' חיים והוא עזב את איזמיר יחד עם חתנו ר' יעקב בירב בראש שיירה של עשרות אנשים.

ביום כ' בסיוון הגיע ר' חיים לטבריה ואת פניו קיבל המושל דאהיר אל עומאר בכבוד גדול, הלבישו בלבוש מלכות ומילא בכבוד רב את כל בקשותיו, במשך שנתיים עסק ר' חיים בבניית העיר טבריה, תחילה נבנה בית הכנסת מפואר במקום שעל פי המסורת ישבה הסנהדרין בטבריה, שם בית הכנסת נקרא כשם ספרו של ר' חיים "עץ החיים" והוא כונה בפי יהודי העיר בשם "בי כנישתא רבא דטבריא", ברחבי העיר נבנו שווקים ובתי מלאכה לפרנסת יהודי העיר והכל במימונו ועידודו של המושל, לפי עדותו של ר' יוסף ירושלמי סיבת התנהגותו הנדיבה של המושל דאהיר אל עומאר נבעה מחלום שחלם במשך שלשה לילות ובו הוא מצווה ליישב את טבריה ביהודים, המושל פנה לרבני צפת להתייעץ בדבר החלום והם הפנו אותו לחכמי טורקיה וכך הגיעה ההזמנה לר' חיים. באותם ימים לפי עדות חתנו של ר' חיים ר' יעקב בירב "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד".

שלטונו של דאהיר אל עומאר היה לצנינים בעיני הסולטן הטורקי והוא חשש כי דאהיר אל עומאר יבצע הפיכה וימרוד בו, בכדי למנוע מצב שכזה ציווה הסולטן על הפאשה של דמשק סולימאן שיכבוש את הגליל ויהרוג את דאהיר אל עומאר, יהודי דמשק ובראשם הגביר ר' חיים פרחי שמעו על תוכניתו של הפאשה סולימאן ושלחו מכתב לר' חיים ובו הזהירו אותו כי יצווה על היהודים לעזוב את טבריה לפני שתחל המלחמה, ר' חיים פנה עם המכתב למושל דאהיר אל סולימאן ומפיו נודע לו שהוא כבר שמע שמועות על תוכניתו של פאשה דמשק אולם הוא אינו חושב שהן נכונות כיון שהגליל כפוף לפאשה היושב בצידון ולא לפאשה דמשק ואילו הפאשה היושב בצידון מקבל ממנו מיסים ואין סברה שיכרות את הענף עליו הוא יושב, בנוסף אמר המושל דאהיר לר' חיים כי אם אכן הסולטן זומם מזימות נגדו כי אז היו יהודי טורקיה מזהירים על הסכנה ולא יהודי דמשק.

נבואותיו של דאהיר אל עומאר התבדו ובחודש אלול שנת תק"ב הגיע הפאשה סולימאן בראש צבאו וצר על טבריה, סולימאן ציווה על אנשי טבריה להסגיר לידיו את המושל דאהיר שהתבצר בעיר והחל מפציץ את טבריה, למרות המלחמה וההפצצות תמך ר' חיים במושל דאהיר אל סולימאן ואחריו תמכו בו כל יהודי הגליל. ביום ד' בכסלו שנת תק"ג נסוג סולימאן מטבריה ושב לדמשק לרגל חודש אידיהם של המוסלמים. בקיץ שב הפאשה סולימאן בראש צבא אדיר וצר על טבריה בשנית. באמצע המצור חלה סולימאן בחולי מעיים ומת, לאחר מותו התפזר צבאו לכל עבר, ביום ז' אלול שנת תק"ג לאחר 83 ימים סר המצור מעל טבריה והסכנה חלפה. במשך דורות קבעו יהודי טבריה את יום ז' באלול ליום פורים שני לזכר הנס שקרה להם.

ביום הפורים שנת תק"ד קרא ר' חיים לבנו בכורו ר' יצחק שהיה באותה עת בסוריה וציווה עליו כי ימשיך אחרי פטירתו להנהיג את קהילת טבריה, שלשה שבועות לאחר מכן ביום שבת קודש ו' בניסן שנת תק"ד התבקש ר' חיים אבולעפיא לישיבה של מעלה, ר' חיים נטמן בבית הקברות העתיק שבטבריה ועל מצבתו נחרט:
"כאן נגנז ארון התורה, הרב הגדול
מהר"ר חיים אבולעפיא
תנצב"ה ביום ו' לחודש ניסן ה'תק"ד
שאו קינה מקום רינה כאלמנה מחיים
יסוד עולם אשר נעלם דביר אולם מקור חיים"

לאחר פטירתו של ר' חיים קיים בנו ר' יצחק את בקשתו והמשיך בהנהגת קהילת טבריה, אחריו הנהיג את הקהילה בנו השני של ר' חיים ר' יששכר אבולעפיא.