מאמר
גזירות אדריאנוס
במגילת תענית כתוב כי ביום כ"ח באדר אין מספידין לפי שביום זה בטלו גזירותיו של אדריאנוס שאסר לשמור שבת, ברית מילה וללמוד בתורה, בלשון חז"ל מכונה אדריאנוס "שחיק טמיא"-ישחקו עצמותיו.
מוטי מרינגר כ"ח באדר תשס"ט - 24/03/2009 05:00
כתוב במגילת תענית "בעשרין ותמניא ביה (באדר) אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעדון מן אוריתא ולא למספד. מפני שגזרו מלכי אדום הרשעה שמד על ישראל שלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו את השבת ושיעבדו עבודה זרה וברית כרותה לישראל שלא ימוש ספר התורה מתוכם שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו. ואומר אם ימושו החוקים האלה מלפני וגו' ואומר ואני זאת בריתי אותם וכו'. מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו עמדו והלכו אצל מטרונית אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה ונתנה להם עצה בואו והפגינו בלילה ואמרו אי שמים לא אחיכם אנחנו בני אב אחד אנחנו בני אם אחת אנחנו. מה נשתנינו מכל האומות שאתם גוזרים עלינו גזרות הללו ולא זזו משם עד שהותרו שלש מצוות לישראל שימולו את בניהם ושישמרו את השבת ושלא יעבדו עבודה זרה, יום שהותרו להם עשאוהו יום טוב".
אותה תקופה הייתה לאחר תקופת מלכותו של אדריאנוס קיסר, אדריאנוס היה צורר ישראל וחז"ל מכנים אותה במספר מקומות אדריאנוס שחיק טמיא (ישחקו עצמותיו).
אדריאנוס מלך על האימפריה הרומית משנת ג' אלפים תתע"ז ועד למותו בשנת ג' אלפים תתצ"ח, לפני אדריאנוס מלך ברומא הקיסר טריאנוס ולאחר מותו הוכיחו מקורבי אדריאנוס באמצעות מסמכים מזויפים שכביכול טריאנוס אימץ את אדריאנוס לבן וכך המליך הסנאט של רומא את אדריאנוס.
בתחילת מלכותו היה נראה כי אדריאנוס נוטה חסד ליהודים, הוא ביקר בארץ ישראל ואף נפגש עם ר' יהושע בן חנניה, בחז"ל מובאות שאלות רבות ששאל אדריאנוס את ר' יהושע בן חנניה, ב"ילקוט שמעוני" מובא "אדריאנוס אמר לו לרבי יהושע בן חנניה כמה קשה לצאן שרועה בין שבעים זאבים. אמר לו: כמה עז השומר שמצילה מכולם" וכן במקומות רבים נוספים.
באמצע מלכותו החל אדריאנוס לגזור גזירות על ישראל, הסיבה לגזירת הגזירות אינה מצויה במקורות ושנויה במחלוקת, יש היסטוריונים שטוענים כי הגזירות נגזרו לאחר מרד בר כוכבא ויש שסבורים שחלקן נגזרו אף קודם.
מרד בר כוכבא פרץ על רקע הפיכתה של ירושלים לעיר אלילית בשם "איליה קפיטולינה" ובניית מקדש אלילי בהר הבית, אדריאנוס שהיה אוהד מושבע של תרבות יון השתדל להפיץ תרבות זו בכל הארצות שכבשה רומא, לאחר שטיטוס החריב את ירושלים ושרף את בתיה, עמדה העיר חרבה ברובה עד שבא אדריאנוס והעמיד בה חיל מצב רומאי ובנה בה עיר לאלילים. ככל הנראה מעשים אלו היו הסיבה המרכזית להתפרצות מרד בר כוכבא.
מרד בר כוכבא פרץ במלוא עוצמתו ברחבי ארץ ישראל והנחית מכה קשה לחיל המצב הרומאי שהיה בארץ, במהלך המרד השמידו היהודים את הלגיון הרומאי העשירי ושטחים רבים נכבשו על ידי חיילי בר כוכבא, בר כוכבא אף זכה בתחילת דרכו לתמיכתם של הסנהדרין ור' עקיבא אף ראה בו משיח ה'.
כשנודע דבר המרד ברומא, אדריאנוס הורה על דיכויו ביד קשה במהלך הקרבות נהרגו מאות אלפי יהודים, על פי המקורות בביתר לבדה נהרגו שישים אלף ריבואות יהודים.
במדרש איכה מובא מעשה על יחסו האכזרי של אדריאנוס ליהודים "יהודי אחד עבר לפני אדריאנוס ושאל בשלומו. אמר לו מי אתה? אמר לו יהודי. אמר לו וכי יש יהודי עובר לפני אדריאנוס ושואל בשלומו? אמר לכו והתיזו את ראשו. עבר אחר, ראה מה שנעשה בראשון ולא שאל בשלומו. אמר לו אדריאנוס מי אתה? אמר לו יהודי. אמר לו וכי יש יהודי עובר לפני אדריאנוס ולא שואל בשלומו? אמר לכו והתיזו את ראשו. אמרו לו סנקליטון שלו אין אנו יודעים מה אלו המעשים שאתה עושה מי ששואל בשלומך נהרג. ומי שאינו שואל בשלומך נהרג! אמר להם ואתם רוצים ליעץ לי היאך אני צריך להרוג בשונאי?".
לאחר דיכוי המרד נתרבו הגזירות הרעות על ישראל, בחז"ל מוזכרת תקופה זו כתקופת הסכנה, בין הגזירות נאסר על היהודים ללמוד תורה, לעשות ברית מילה, לשמור שבת, לסמוך חכמים, להניח תפילין, לאכול מצה, לישב בסוכה, להדליק נרות חנוכה ועוד גזירות רבות ועל היהודים נאסרה הכניסה לירושלים.
יהודים שהיו עוברים על גזירות אלו נענשו ומתו במיתות משונות, במדרש שיר השירים מובא כי היו מלבנים באש כדורי ברזל ונותנים תחת בתי שחיים של העוברים על גזירות הקיסר ועוד מיתות משונות, במכילתא דר' ישמעאל מובא "...'לאוהבי ולשומרי מצוותי'. אלו ישראל שהם יושבים בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצוות. מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה. מה לך יוצא ליצלב? על שאכלתי המצה. מה לך לוקה מאפרגל? על שנטלתי את הלולב..."
התנאים - גדולי אותו הדור פסקו שלמרות שהציווי למות על קידוש השם הוא רק על שלש עבירות חמורות בכל זאת בשעת שמד יש להיהרג על כל המצוות, יהודים רבים הוצאו להורג על שקיימו את המצוות וביניהם ר' עקיבא, ר' חנינא בן תרדיון, ר' יהודה בן בבא ור' אלעזר בן שמוע שהיו מ"עשרה הרוגי מלכות".
בשנת ג' אלפים תתצ"ח מת אדריאנוס ונתמנה יורשו אנטונינוס פיוס לקיסר, באותם ימים חלה הקלה ביחס ליהודים עד שביום כ"ח באדר בטלו הגזירות על ידי ר' יהודה בן שמוע וחבריו כמסופר במגילת תענית.
אותה תקופה הייתה לאחר תקופת מלכותו של אדריאנוס קיסר, אדריאנוס היה צורר ישראל וחז"ל מכנים אותה במספר מקומות אדריאנוס שחיק טמיא (ישחקו עצמותיו).
אדריאנוס מלך על האימפריה הרומית משנת ג' אלפים תתע"ז ועד למותו בשנת ג' אלפים תתצ"ח, לפני אדריאנוס מלך ברומא הקיסר טריאנוס ולאחר מותו הוכיחו מקורבי אדריאנוס באמצעות מסמכים מזויפים שכביכול טריאנוס אימץ את אדריאנוס לבן וכך המליך הסנאט של רומא את אדריאנוס.
 |
|
| קבר רבן גמליאל מעשרה הרוגי מלכות | צלם |
בתחילת מלכותו היה נראה כי אדריאנוס נוטה חסד ליהודים, הוא ביקר בארץ ישראל ואף נפגש עם ר' יהושע בן חנניה, בחז"ל מובאות שאלות רבות ששאל אדריאנוס את ר' יהושע בן חנניה, ב"ילקוט שמעוני" מובא "אדריאנוס אמר לו לרבי יהושע בן חנניה כמה קשה לצאן שרועה בין שבעים זאבים. אמר לו: כמה עז השומר שמצילה מכולם" וכן במקומות רבים נוספים.
באמצע מלכותו החל אדריאנוס לגזור גזירות על ישראל, הסיבה לגזירת הגזירות אינה מצויה במקורות ושנויה במחלוקת, יש היסטוריונים שטוענים כי הגזירות נגזרו לאחר מרד בר כוכבא ויש שסבורים שחלקן נגזרו אף קודם.
מרד בר כוכבא פרץ על רקע הפיכתה של ירושלים לעיר אלילית בשם "איליה קפיטולינה" ובניית מקדש אלילי בהר הבית, אדריאנוס שהיה אוהד מושבע של תרבות יון השתדל להפיץ תרבות זו בכל הארצות שכבשה רומא, לאחר שטיטוס החריב את ירושלים ושרף את בתיה, עמדה העיר חרבה ברובה עד שבא אדריאנוס והעמיד בה חיל מצב רומאי ובנה בה עיר לאלילים. ככל הנראה מעשים אלו היו הסיבה המרכזית להתפרצות מרד בר כוכבא.
מרד בר כוכבא פרץ במלוא עוצמתו ברחבי ארץ ישראל והנחית מכה קשה לחיל המצב הרומאי שהיה בארץ, במהלך המרד השמידו היהודים את הלגיון הרומאי העשירי ושטחים רבים נכבשו על ידי חיילי בר כוכבא, בר כוכבא אף זכה בתחילת דרכו לתמיכתם של הסנהדרין ור' עקיבא אף ראה בו משיח ה'.
כשנודע דבר המרד ברומא, אדריאנוס הורה על דיכויו ביד קשה במהלך הקרבות נהרגו מאות אלפי יהודים, על פי המקורות בביתר לבדה נהרגו שישים אלף ריבואות יהודים.
במדרש איכה מובא מעשה על יחסו האכזרי של אדריאנוס ליהודים "יהודי אחד עבר לפני אדריאנוס ושאל בשלומו. אמר לו מי אתה? אמר לו יהודי. אמר לו וכי יש יהודי עובר לפני אדריאנוס ושואל בשלומו? אמר לכו והתיזו את ראשו. עבר אחר, ראה מה שנעשה בראשון ולא שאל בשלומו. אמר לו אדריאנוס מי אתה? אמר לו יהודי. אמר לו וכי יש יהודי עובר לפני אדריאנוס ולא שואל בשלומו? אמר לכו והתיזו את ראשו. אמרו לו סנקליטון שלו אין אנו יודעים מה אלו המעשים שאתה עושה מי ששואל בשלומך נהרג. ומי שאינו שואל בשלומך נהרג! אמר להם ואתם רוצים ליעץ לי היאך אני צריך להרוג בשונאי?".
לאחר דיכוי המרד נתרבו הגזירות הרעות על ישראל, בחז"ל מוזכרת תקופה זו כתקופת הסכנה, בין הגזירות נאסר על היהודים ללמוד תורה, לעשות ברית מילה, לשמור שבת, לסמוך חכמים, להניח תפילין, לאכול מצה, לישב בסוכה, להדליק נרות חנוכה ועוד גזירות רבות ועל היהודים נאסרה הכניסה לירושלים.
יהודים שהיו עוברים על גזירות אלו נענשו ומתו במיתות משונות, במדרש שיר השירים מובא כי היו מלבנים באש כדורי ברזל ונותנים תחת בתי שחיים של העוברים על גזירות הקיסר ועוד מיתות משונות, במכילתא דר' ישמעאל מובא "...'לאוהבי ולשומרי מצוותי'. אלו ישראל שהם יושבים בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצוות. מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה. מה לך יוצא ליצלב? על שאכלתי המצה. מה לך לוקה מאפרגל? על שנטלתי את הלולב..."
התנאים - גדולי אותו הדור פסקו שלמרות שהציווי למות על קידוש השם הוא רק על שלש עבירות חמורות בכל זאת בשעת שמד יש להיהרג על כל המצוות, יהודים רבים הוצאו להורג על שקיימו את המצוות וביניהם ר' עקיבא, ר' חנינא בן תרדיון, ר' יהודה בן בבא ור' אלעזר בן שמוע שהיו מ"עשרה הרוגי מלכות".
בשנת ג' אלפים תתצ"ח מת אדריאנוס ונתמנה יורשו אנטונינוס פיוס לקיסר, באותם ימים חלה הקלה ביחס ליהודים עד שביום כ"ח באדר בטלו הגזירות על ידי ר' יהודה בן שמוע וחבריו כמסופר במגילת תענית.
פרשת המרגלים טרם כניסתם לארץ ישראל, שלחו בני ישראל מרגלים לבדוק את הארץ. הם הוציאו את דיבת הארץ רעה, ובגין כך נענשו המרגלים ושומעי דבריהם
חוזרים לסיני: בקולות, ברקים ועשן כבד דוד סופר חוזר אל מדבר סיני ומשרטט את הקולות והברקים, את החיל ואת הרעדה: היינו שם כולם, בפעם הראשונה שנפגשנו, במאורע הכביר הקריטי ביותר בעולם כולו שהתרחש בדיוק היום, (כמעט) חודש וחצי אחר צאתם של בני ישראל ממצרים, כשקיבלו את התורה בהר סיני
גטו לבוב גטו 'לבוב', היה מגדולי הגטאות, הגטו איכלס בשיאו 120,000 יהודים, ובעקבות רציחות נוראיות וכן גירושים למחנות ההשמדה, נותרו בו בסוף המלחמה לא יותר מ-200 איש, שהצליחו לשרוד במסתור