רבי אברהם פרידמן 'המלאך' זצ"ל נולד לאביו המגיד הקדוש רבי דב בער ממעזריטש זצ"ל בשנת ה'תק"א, המגיד ממעזריטש היה מתלמידיו וממשיך דרכו של הבעל שם טוב הקדוש. לאחר נישואיהם היו המגיד ממעזריטש ורעייתו חשוכי בנים, כשהיה המגיד בן ל"ו שנים הגיע לאוזניו שמעו של האיש הפלאי – הבעל שם טוב הקדוש והמגיד החליט לנסוע למז'יבוז' אל חצרו של הבעל שם טוב לחלות את פניו שיברכו בזרע של קיימא. הבעל שם טוב הקדוש בירך את האב בבן גדול ומהולל ובתוך פחות משנה התקיימה ברכתו ונולד רבי אברהם המלאך. המגיד ממזריטש הפך עם הימים לגדול תלמידיו ולממשיך דרכו של הבעל שם טוב ובבית קדוש וטהור זה גדל רבי אברהם.

רבי אברהם קיבל את הכינוי 'המלאך' בזכות פרישותו מהבלי העולם הזה ושקיעתו בלימוד התורה ומכמניה. בייחוד נמשך רבי אברהם אל תורת הסוד בה העמיק עד שהפך לבקי בה כבר בגיל צעיר מאוד. נכדו רבי ישראל מרוז'ין אמר על סבו 'כי כשקיבל רבי זושא מאניפולי (אחי רבי אלימלך מליז'ענסק) יראת המלאכים, לא היה יכול לסבלה וביקש מהקדוש ברוך הוא כי יסיר אותה ממנו, ברם זקני רבי אברהם היה מלאך בעצמו ולא הוצרך לכל זה, והראיה שהיה מאכלו מעת לעת עור של גוזל בלבד ואדם אינו יכול לחיות מכה מעט מזון'.

מסופר שפעם חפץ רבי יצחק מראדזיוויל זצ"ל לפגוש את אותו אדם שבשם מלאך ייקרא והגיע לשם כך לעירו של רבי אברהם בערב תשעה באב. בליל תשעה באב הלכו השניים לבית הכנסת ואחר תפילת ערבית עת החל החזן קורא את מגילת איכה הצטעק רבי אברהם ובכה בקול מר על גלות השכינה וחורבן הבית, אחר טמן את ראשו בין ברכיו ונדום בצער, החזן והציבור סיימו את אמירת הקינות ופנו איש איש אל ביתו ורבי אברהם עדיין יושב על הארץ ראשו בין ברכיו אין הוא משמיע קול ואין גופו נע כמלוא נימה, כך ישב בדומיה מתבודד במחשבותיו עם ירושלים עיר הקודש החריבה מערב עד ערב עד ששקעה החמה ויצא הצום. לאחר שנכח במעשה זה אמר רבי יצחק מראדזיוויל לחסידיו כי אכן מדובר במלאך כי אין בר נש היכול לנהוג כך.

בקרב יהודי רוסיה כונה רבי אברהם בתואר 'קדוש' במקום התואר 'מלאך' אך כוונת שני התארים להורות על הפרישות הרבה בה נהג בכל ענייני העולם הזה.

כחבר וחברותא הורה המגיד ממעזריטש לתלמידו הגדול רבי שניאור זלמן מלאדי להיצמד לבנו רבי אברהם ויחד היו השניים לומדים בנגלה ובנסתר. מסופר כי רבי שניאור זלמן מלאדי התלונן פעם בפני המגיד כי בנו לומד גם את התלמוד בדרך הסוד, ועל כך ענה לו המגיד 'הנח לבני, למד אתה עמו כפי הבנתך והוא יפרש את הלימוד כהבנתו. אתה תראהו את הלבוש החיצוני של התלמוד והוא יראה לך את התוך, הפנימי שבו'. חלוקת הלימוד שבין השניים הייתה כך, שלש שעות ביום היה רבי שניאור זלמן מלמד את רבי אברהם בתורת הנגלה ושלש שעות היה רבי אברהם מלמד את רבי שניאור זלמן בתורת הנסתר, רבי שניאור זלמן העיד כי כשהיו מתקרבות לקיצן שלש שעות הלימוד בהן למד מפי רבי אברהם הוא היה נוהג להזיז לאחור את מחוגי השעון על מנת להאריך את זמן לימודו עם רבי אברהם.

בשנת ה'תקל"ג הורם הנזר והוסרה העטרה עם פטירתו של המגיד הגדול ממעזריטש. לפני פטירתו ציווה המגיד את תלמידו רבי שניאור זלמן מלאדי (חב"ד) כי יפעל שבנו יחידו רבי אברהם ישב על כיסאו וימשיך את הנהגתו. מיד לאחר הפטירה המליכו שלשה מתלמידי המגיד את רבי אברהם לרבם ורבי אברהם נאות לקבל על עצמו את המשימה בייחוד לאחר שנודע לי מרבי שניאור זלמן כי זה היה רצונו של אביו המגיד.

זמן קצר ישב רבי אברהם על כסאו עד שהתברר כי קדושתו ופרישותו מכל הוויות העולם הזה אינן מאפשרות לו להנהיג חצר חסידית, וכפי שכתב הוא עצמו בהקדמה לספרו כי ישנם צדיקים שברום דרגתם וקדושתם אינם יכולים לאותו הדור בו הם חיים ואין הם יכולים להנהיגו. כיון שכך הוחלט ברשותו של רבי אברהם לבחור ועד הנהגה שיפיץ את אור החסידות בעולם כולו.

לאחר הקמת הועד עבר רבי אברהם להתגורר בעיירה פאסטוב שעל יד קייב שם חי בבדידות - יחיד ומיוחד עם קונו בלא לראות פני איש. למרות ההערצה הרבה אותה רחשו אליו כל צדיקי הדור סרב רבי אברהם להתערב בהנהגה החסידית וחי עד לסוף ימיו בהתבודדות.

רבי אברהם המלאך התבקש לישיבה של מעלה בינות למלאכי השרת ביום י"ב בתשרי שנת ה'תקמ"א והוא בן מ' שנים בלבד, גופו הקדוש והמזוכך נטמן בעיירה פאסטוב בה ישב בסוף ימיו.

אחד מבניו של רבי אברהם היה רבי שלום שכנא מפראהביטש זצ"ל שכונה רבי שלום הגדול, רבי שלום התחנך לאחר פטירת אביו אצל האדמו"ר רבי שלמה מקרלין זצ"ל, דער הייליגער קארלינער,  ונשא לאשה את בתו של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל זצ"ל, בנו של רבי שלום שכנא היה הסבא קדישא רבי ישראל פרידמן מרוז'ין זצ"ל אבי שושלות רוז'ין, טשורטקוב, שטעפנעשט, סדיגורא, הוסייאטין, בויאן, בוהוש ועוד.

דברי תורתו ואמרותיו של רבי אברהם המלאך ראו אור בספר 'חסד לאברהם'.